איבד קשר עם המציאות

סגירה ופתיחה כשעוזי כהן המנוח, סגן-ראש עיריית רעננה, החליט בזמנו לסגור את הפארקים בעירו בפני ערבים, רעשה הארץ. בשבוע שעבר סגר צבי בלוט, ראש עיריית בת-ים, את חופי עירו בפני מי שאינם תושבי בת-ים (בעיקר, חרדים) בטענות של קורונה; ומשרד הפנים העמידו על טעותו. אותה הזעקה אינה מלווה את הוויכוח הסוער בין תושבי בית-שאן לבין חברי הקיבוץ ניר-דוד (תל עמל) על זכותם של מי שאינם חברי ניר-דוד ליהנות מרחצה בנחל עָמָל (בערבית - אל-עאסי; כלומר, המורד. בטעות מתוך בּוּרוּת נקרא בפי העם, נחל אסי) - נחל בעמק בית-שאן, שנובע ממעיין בגן השלושה (הסח'נה), וזורם דרך בתי קיבוץ ניר-דוד מזרחה וצפונה, עד שנשפך לנחל חרוד. התיאור הפסטורלי הזה של הנחל מנוגד להתלהטות הרוחות, שהתפרצו עוד לפני כחמש שנים סביב הזכות של אזרחי ישראל - ובעיקר, תושבי בית-שאן - ליהנות מהנחל. השתלטות הקיבוץ על הנחל אינה חוקית בלשון המעטה - כפי שהשתלטות כל מיני גורמים על חופי הארץ ועל חופי הכינרת אינה חוקית בעליל. וכאן לא יעזרו שום סיפורים על העבר המיוסר של הקיבוץ ועל "אנו באנו ארצה ...". כפי שמפנים את הבנייה הדרוזית בשמורת הר מירון, צריכה המדינה לפתוח בפני כולנו את נחל עמל. מצד אחד טוענים תושבי הקיבוץ, שלא ניתן לקיים שִגרת תיירות בתוך שגרת חייהם. לעומתם, טוענים אזרחים ובית-שאנים, כי החוק מחייב הנגשת אוצרות טבע של המדינה לכל פרט. ביולי 2020 הציעו ג'קי לוי, ראש עיריית בית-שאן, יורם קרין, ראש המועצה האזורית עמק המעיינות, וגילה גמליאל, השרה להגנת הסביבה דאז, פתרון לסכסוך. עיקרו - הזרמת מי הנחל לכמה בריכות בעיר בית-שאן ושיקום נחל חרוד ממקום הישפכו של נחל עמל אליו (בקנטרה) ועד בית-שאן. חודש אחר כך, בעקבות המאבק לפתיחת הנחל לציבור הרחב, הסכימו ראש עיריית בית-שאן והנהלת קיבוץ ניר-דוד על פתיחת קטע של כ-150 מטר מהנחל למבקרים, אך הכניסה אליו מוגבלת, בגלל הקורונה, לחמישים איש ביום. לו יכולתי לסמוך על בג"ץ, שיסדיר באופן הגיוני את כניסת אזרחי ישראל לנחל עמל מבלי להשית פגיעה חמורה על שגרת הקיבוץ - כלומר, יאזן בהגינות בין האינטרסים של שני הצדדים - הייתי רגוע. בינתיים מתלהטות הרוחות בעמק בית-שאן, ומשחררים שדים מן העבר, שמגיחים מן הבקבוק, ומזכירים לתושבי בית-שאן את קיפוחם, את אפלייתם בידי הקיבוצניקים, שכניהם, ואת הגזירות שהוטלו על התפתחות העיר כיוון שהקיבוצניקים לא רצו שתתפתח. על-רקע האווירה המתוחה ממילא בין ניר-דוד וקיבוצים אחרים לבין תושבי בית-שאן, אני תמה על התעקשות חברי הקיבוץ, אנשי השומר הצעיר, למנוע משכניהם את הגישה לנחל - בעיקר, לאור פסיקות של בית המשפט בעבר. כרגע האווירה מתוחה, ויש בה הרבה אי-אמון הדדי והתעקשות הדדית לא לוותר ולא להתפשר. נחל עמל, הסגור על-ידי הקיבוצניקים, הנה עוד התעקשות של ההגמונים, הפריווילגים, שנועצים שוב, כהרגלם, עוד צנינים בעיני הבית-שאנים, אנשי ישראל השנייה. רמזור אדום הכתובת על הקיר נכתבה באותיות ענקיות בחתונה השערוריייתית של נכדו של האדמו"ר מבעלז וברשויות ערביות וברשויות דרוזיות, שרמת התחלואה בקורונה בהן מגיעה לשיעורים "אדומים" בוהקים לאחר עיד אלאדחה - חג הקרבן, שנחוג לפני כשבועיים. רמזור אדום נדלק מולנו, ומזהיר מפני מה שיתחולל, ר"ל, לאחר חגי תשרי, בחברה היהודית; ולפנינו פתיחת שנת הלימודים - סמָן מובהק של עלייה בתחלואה, גם בקורונה - ושפעות החורף. האם רק סגר כללי יחזיר את השפיות לאזרחי ישראל?! אנחנו מתמודדים עם מגיפה עולמית, שמכה בנו בהתמדה, למרות אדישות רוב הציבור, או התעלמותו מהמגיפה. אומנם יש לשקול גם שיקולים כלכליים בקביעת דפוס ההתמודדות עם מגיפת קורונה, אך לאבד הכל בשביל להניע את הכלכלה - זה טמטום מוחלט. יצאו מדעתם משטרתנו הבלתי-מתפקדת בעליל הגיעה לשיאים חדשים של טירוף, ותבעה לדין יהודים, שאמרו 'קדיש' בעלייתם להר-הבית - מתברר ממכתב של אמיר אוחנה, השר לביטחון פנים, לתת-ניצב דדו זמיר. ראש לראש חטיבת התביעות במטה הארצי של המשטרה (קישור: [קישור]/). אכן, הגענו לשיא הגיחוך וההתבזות העצמית - יהודים אינם רשאים להתפלל בהר-הבית, כשערבים מורשים לעשות זאת - ושוטרים ישראלים אוכפים את אפליית היהודים ברגל גסה. ואני מבטיח, עוד יישבר שיא הטירוף. מסית האנטי-ביביסטים אכולים בשנאה יוקדת ובקנאה, שמשבשות, כנראה, את דעתם. עיון בססמאותיהם, בפרסומיהם במדיה החברתית והאזנה לדיבוריהם מאוששות את מה שאמר רבי שמעון בר-יוחאי, "שנאה מקלקלת את השורה" (בראשית רבה, וירא, פרשה נ"ה, סימן ח'). הגדיל לעשות התינוק המגודל משה (בוגי) יעלון, שמיילל שנים על שהצעצוע נלקח, לכאורה, מידו. יעלון צייץ בטוויטר לשוטרים ולמפקדיהם, שמפקחים על הסדר במופעי האימים של ההפגנות מול בית ראש הממשלה בירושלים, "ממליץ למפקדי ושוטרי מחוז ירושלים במשטרת ישראל לקרוא את ספרו של יגאל עילם, 'ממלאי הפקודות'". כלומר, הסיתם לסרב לפקודות חוקיות, ולא להפריע למפגינים, שהפרו את תנאי ההפגנה, ומתנהגים באלימות, לבצע את זממם - הפיכה (פוטש). דברי יעלון מעידים על היותו מוסת ועל אי-הבנתו את תולדות השואה. מה עוד, שהוא עצמו אמר, שהיה מבצע את הפוגרום ביהודי גוש-קטיף ואת גירושם מבתיהם הרבה יותר טוב ממחליפו, דן חלוץ. השימוש, שעשה יעלון, באנאלוגיה משוקצת בין מעשי הנאצים לבין הקורה במדינתנו רווח מאוד בקרב הפוסט-ציונים. הוא הונחל למפקדי צבאנו ולחייליו בידי מרצים, ששכרה מערכת ההסתה של מפקדת קצין החינוך הראשי (עיינו בדבריו המופרכים של אלוף יאיר גולן במכון 'מורשה' בתל יצחק). וכידוע - לא כל מה שמקובל בצבא גם נכון. בכל אופן מעניין לראות רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר מסית לסירוב פקודה. עוד יותר חמורה - מציין שלמה פיוטרקובסקי - "העובדה שאיש במחנה של יעלון לא יצא נגדו (וזו) מעידה על כך שלא מדובר באדם אחד שירד מהפסים אלא במחנה שלם, שבמלחמתו נגד נתניהו איבד סופית את הקשר עם המציאות ועם עולם ערכים שפוי ונורמלי" (קישור: [קישור]/).