חלום ישן

פלצוּת

"הקטנת צבא היבשה על-ידי הרמטכ"לים בשנים האחרונות היא חוסר-אחריות משווע משום שלצבא היבשה בממדיו כיום אין [לו] יכולת להגן על המדינה הגנה סבירה אפילו בשתי גזרות בו-זמנית; לדוגמה, אם ירכז צה"ל כוחות לפעולה רחבה בעזה, לא ייוותרו די כוחות לגזרות הלחימה האחרות, למשל כדי לתקוף באותה עת אלפי לוחמי חיזבאללה הנלחמים על יישובינו בצפון. ובוודאי נהיה בצרה צרורה אם בד-בבד יתקפו את צה"ל אלפי אנשי תנזים מיהודה ושומרון ויירו לכל עבר", כך כתב אלוף (מיל') יצחק בריק, שהיה נציב קבילות החיילים (נקח"ל), והפך למבקר תקיף, חריף ועקשן של צבאנו. והוסיף בריק: "אך בכך לא די, היות שצבא היבשה המקוצץ והמרוט שנותר אחרי הקיצוצים ההזויים, ברובו אינו כשיר כלל לצאת למלחמה על אויבינו. צבא המילואים, שהוא עיקר צבא היבשה, נתון במצב כשירות חמור מאוד: הוא אינו מתאמן כראוי כבר תקופה ארוכה; לא הוטמעו בו אמצעי לחימה חדשים, ובלעדיהם אי-אפשר לנהל מלחמה ולפגוע במטרות (לדוגמה, מערכת הצַי"ד הדיגיטלית); מחסני החירום אינם מוכנים למלחמה כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה. רק לאחרונה הביעו מפקדי צבא המילואים חוסר אמון בפיקוד הבכיר של צה"ל בסקר שערך מערך מדעי ההתנהגות של צה"ל". האם בריק הנו הלום-קרב ממלחמת יום הכיפורים, שבה עוטר בעיטור העוז על גבורתו, או שמא, וזה מפחיד, היחיד, שקורא את הכתובת על הקיר, ומקריא אותה לכולנו? כיוון שאני סבור כמוהו, דבריו לא הפתיעוני, אלא דווקא אדישות הציבור, הח"כים והממשלה להתרעותיו. בתחילת מאמרו מתייחס בריק לחטיבת הקומנדו, שהוקמה בשנים האחרונות, והמטכ"ל מייחצן אותה בעוצמה אדירה ובהתמדה. "הפרסומים החוזרים ונשנים בכל אמצעי התקשורת על חטיבת הקומנדו ועל יכולותיה מעוררים בי פלצות", הוא כתב. "אומנם חטיבת הקומנדו רוכשת יכולות בעלות חשיבות רבה מאוד, אך זו טיפה בים אשר אינה מעידה על הכלל. זה בדיוק המודל שבו משתמש צה"ל [כדי] לזרות חול בעיני הציבור ולהעצים את יכולותיו אף שבפועל מתרחש תהליך הפוך לגמרי וחמור מאוד מאין כמוהו, היינו צבא היבשה מידרדר כפי שלא חווינו זה שנים רבות, ואין לצה"ל מענה מוחלט למלחמה רב-זירתית שעלולה להתפתח בכמה גזרות בו זמנית: חיזבאללה בלבנון, חמאס בעזה ואינתיפאדה שלישית ביהודה ושומרון". בריק מבוגר ממני בכשנה, ואנחנו שייכים לדור שחווה את מלחמת יום הכיפורים, ונכווה בה. חלקנו למדו בה לקח חשוב - דברי רהב אינם עוצרים את האויב, אלא רק עבודה קשה בהכנת העוצבות למלחמה בבניין נכון של הכוח, בתורת לחימה מדויקת, המבוססת על תחקירי אמת, באימונים קשים ומוקפדים ובהכשרה נכונה של מפקדים ראויים.

האינתיפאדה המושתקת

רצח הרב שי אוחיון הי"ד בפתח-תקווה קרע את השקט המזויף, שביקשו מערכת הביטחון וצה"ל לפרוס סביב מערכת הטרור, שמפעילים עלינו ערביי יהודה ושומרון, בהנחיית רשות הטרור מרמאללה וחמאס. אבנים (כמובן, לא נשק קטלני, רק לדברי השוטים, שמצחיקים מאוד את דוד המלך) מושלכות בהתמדה על מכוניות של יהודים בכבישי יהודה ושומרון, ויהודים עוברי-אורח נפצעים. מדי פעם מדווחים על התנגדות אלימה לחיפושים אחר מחבלים במקומות מושבם, גם בירושלים, על תקיפת יהודים ועל הצתת כלי-רכב של יהודים. אתר "הקול היהודי", דיווח, כי שישה-עשר יהודים נפצעו בחודש האחרון באירועי טרור, מבלי שהדבר דווח כלל בתקשורת, המשתפת פעולה עם המגמה להסתיר את הטרור הערבי.

צועד בנתיב שגוי

בזמנו כתבתי באתר הזה נגד מינוי גנרלים במיל' לשרי ביטחון, כיוון שאינם מסוגלים לפקח על המערכת, שמתוכה יצאו. כך, לגבי בני גנץ, שר הביטחון, שמקבל בהכנעה את כל המדיניות המוטעית של צה"ל ושל משרדו בעניין ארגוני הטרור ביהודה ובשומרון וביחסו לאירועים ביטחוניים על גבול לבנון. חילוט המשכורות למחבלים, שמשלמת רשות הטרור מרמאללה, מתעכב, בניגוד למדיניות של נפתלי בנט, קודמו בתפקיד, שפעל נמרצות נגד רשות הטרור, בתירוצים שונים, המכסים על אי-רצון צה"ל ומערכת הביטחון להפסיק את התשלומים למחבלים. גם המדיניות נגד תוקפנות חיזבאללה שונתה, וגנץ חזר, לדאבוני, ל"דוקטרינת איזנקוט" הכושלת, שמציגה אותנו - מול חיזבאללה ומול חמאס - כחסרי-אונים. וכידוע, בעימות, מי שממצמץ, או מהסס - מובס. הרתעה לא עושים בדיבורים. זאת לא למד בני גנץ, למרות שלבש מדים הרבה שנים, כמו הרבה מעמיתיו הגנרלים. גנץ והגנרלים צועדים כבר הרבה זמן בנתיב שגוי, שמוליכנו בהתמדה לנחיתות מול ארגוני הטרור, כיוון שאינם קוראים נכונה את המפה, וחיים באשליות (כמו לפני מלחמת יום הכיפורים), אולי מתוך מחשבה, שכוחנו חזק, ונוכל לכל איום.

מפגש

נסיבות החיים סחפו אותי לאשדוד. קורה, מה אפשר לעשות?! בזמנו, כשהייתי צעיר, הייתי אורח קבוע באשדוד. אפילו נעזרתי בעמית לעבודתי, שארגן לי מסע טעימות בין דוכני מזון מדהימים בעיר. ליד בית-החולים אסותא נדהמתי כשחלפתי על פני צומת רחובות, שנשאו את השמות - יצחק רבין ושדרות אלטלנה. המפגש הקודם בין השניים הסתיים בטבח בניצולים מהספינה בחוף פרישמן בתל אביב, שהותיר יותר מעשרה הרוגים. רבין פיקד על הטובחים בניצולים; וכנראה, לכן, לחץ דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הפורש, על לוי אשכול מחליפו, למנותו לרמטכ"ל. לימים, כשגרירנו בארצות-הברית, התפאר רבין במסיבת יום עצמאות בפני עובדי השגרירות על מה שעוללו תחת פיקודו לספינה ולאנשיה.

טעים מאוד

אם כבר נמצאתי באשדוד, הגשמתי חלום ישן שלי לאכול במסעדה ההודית "נמסטה", שהיא כשרה וטעימה מאוד. הגעתי עם בני הצעיר למסעדה בחוף מי עמי (הטיילת 20, אשדוד, טלפון 08-8562437) בשעת אחר-צהריים מוקדמת, וחנינו במגרש חניה ענק, שמשופע במקומות חניה לנכים, ומקיף את המסעדה. החניון היה ריק למדי - כנראה, עקב הקורונה. בני ואני נכנסנו למסעדה, ושמחתי לראות בה סועדות הודיות, שלא ביררתי את מעמדן בארץ. מלכתחילה זה אמר לי, שהמסעדה עומדת במבחן. מלצרית העמידה אותנו במבחן הקורונה, שלאחריו הושיבה אותנו בשולחן נעים, כדי לקרוא את התפריט. בחרנו בארוחה עסקית (60 שקל לאיש), שכללה פאפאדם (מצייה דקה ופריכה מקמח עדשים) כפתיח ושלושה מִטבלים, שמצאו חן בעיניי: תמרינדי מתקתק, צ'אטני נענע-כוסברה ירוק מרענן וטעים במיוחד ותבשיל גזר ולימון כבוש ברוטב אדום פיקנטי. אחריהם הגיעו שתי צלחות נאן (פיתות הודיות, שנאפות בתנור טנדורי), בקבוקי שתייה קרה וקנקן מים, שהוספנו על התפריט הקבוע כיוון שצמאנו מאוד באשדוד. מלצרית הסבירה לנו על המבחר, שכלל סלט ירקות טרי וטעים, שניכר בו גיוון של פיסות כרוב אדום, ואורז בסמטי תאווה לחיך, שעוטר בפיסות פטרוזיליה ולשם שינוי לא בכוסברה. לדבריה, עלינו לבחור במנה בשרית מבושלת ובמנה בשרית מהגריל. בחרתי בבקר בקארי, אך הוא אזל, וקיבלתי, כמו בני, עוף מבושל בקארי לצד צ'יקן טיקה - עוף מתובל אפוי-צלוי בטיקה - מין שישליק, שבהק בצבעיו האדומים, כאילו היה עשוי מפלסטיק. את המנה העיקרית השלימה לי בטאטה ואדה - לביבת תפודים עטופה בקמח חומוס, שצבעה צהוב בהשפעת כורכום; ובני בחר בפָקוּרה - מבחר ירקות מתובלים ומטוגנים בשמן עמוק כשהם עטופים בבלילת קמח חומוס. טבלנו את האורז (שהיה טעים מאוד גם כמות שהוא) ברוטב הקארי, וחייכנו בהנאה. מדי פעם לקחתי משלושת המטבלים, וכשאזלו מילאו המלצרית את הקעריות מחדש. נהנינו מאוד בנמסטה מארוחה משביעה, מאווירה נעימה, משקט יחסי, וממיזוג-אוויר לא-פראי. הותרנו תשר נאה, ויצאנו טובי-לב, שבעים ונינוחים לדרכנו צפונה אל מבעד לפקקים, חזרה לבתינו. אפילו השירות המנומנם במקצת במסעדה לא הפריע לנו יותר מדי. דרך אגב - אך חשוב ביותר - השירותים בנמסטה נקיים, מרווחים ונגישים לנכים. שימו לב - המסעדה נסגרת בימי שישי מוקדם - לכבוד שבת המלכה.