הדיקטטורים של קוריאה הצפונית אינם חובבי ביקורת, הם רואים את עצמם כאלוהיים ומי שטוען אחרת מוצא את עצמו במאסר. ואף על-פי כן, באמצע החודש שעבר אמר קים ג'ונג-און בישיבה של מפלגת העם, כי בשל "קשיים בלתי צפויים" לא הצליחה ממשלתו לשפר את חיי התושבים ולהשיג את יעדיה הכלכליים. כדי להתמודד עם המצב, יתכנס קונגרס המפלגה בינואר הקרוב כדי לאשר תוכנית חומש חדשה.
רוב הכלכלות נפגעו מהקורונה, אך מצבן של מעטות גרוע מזה של קוריאה הצפונית – סבור אקונומיסט. מצבה היה רע ממילא, והוחמר עוד יותר בשל העיצומים של ממשל טראמפ. עונת הגשמים העזה ביותר מזה שנים גרמה לשטפונות שהרסו את היבולים. וכדי להילחם בקורונה, המשטר הטיל סגר הדוק ביותר. אומנם במשך חודשים טענו השלטונות שאין במדינה אף מקרה של קורונה, אך לאחרונה הם זנחו בשקט טענה זו וטענו שאדם שערק לקוריאה הדרומית ושב למולדתו הוא שייבא אליה את הנגיף.
קוריאה הצפונית סגרה את גבולה זמן קצר לאחר התפרצות הקורונה בסין בחודש ינואר, והוא עודנו סגור. הסחר עם סין, המדינה כמעט היחידה הסוחרת איתה, צנח בשני שלישים במחצית הראשונה של השנה והסתכם ב-400 מיליון דולר בלבד. המשטר אף מתכנן להדק עוד יותר את הסגר לקראת חגיגות 75 שנה למפלגה בחודש אוקטובר. התוצאות הורגשו היטב כבר באביב, כאשר מוצרים רבים אזלו בחנויות פיונגיאנג. על שמן הבישול הוטל קיצוב ונראו סימנים של בהלת קניות, כאשר כמה מן המקומיים ביקשו מעמיתים זרים לרכוש עבורם מוצרים בחנויות המיועדות רק לאזרחי חוץ. אקונומיסט מציין, שאם זה המצב בבירה – הרי שהוא גרוע בהרבה באיזורי הכפר.
המצב רק הולך ומחמיר. בחודשיים האחרונים סבל חצי-האי הקוריאני מאחת מעונות הגשמים הרטובות והארוכות ביותר מזה שנים. מחוז הוונגהי, אזור הגידול העיקרי של אורז בצפון, נפגע בצורה קשה במיוחד. גם בזמנים טובים יותר, שני שלישים מהצפון-קוריאנים סובלים מתזונה לקויה. בימים האחרונים הגיע הטייפון הראשון של העונה והוסיף לפציעותיו של האיזור.
בזמנים רגילים יותר, ארגונים הומינטריים היו שולחים משאבות מים וסיוע במזון לאיזורים שנפגעו. סיוע כזה מעולם לא ניתן במישרין למשטר המתעקש שהוא יכול לספק בעצמו את כל צרכיו. אך עיקשותו הנוכחית של הצפון לבודד את עצמו עוד יותר מן הרגיל, הופכים את מאמצי הסיוע לכמעט בלתי אפשריים. קים דחה הצעות לסיוע זר, כנראה מחשש שהקורונה תתפשט עוד יותר. משלוחי הסיוע ירדו לרמה של טפטוף, הן בשל העיצומים והן בשל הסגר. הרוב המכריע של עובדי הסיוע הזרים הוכרחו לעזוב בחודשים האחרונים, כמו גם רוב הדיפלומטים; על המעטים שנותרו נאסר לעזוב את פיונגיאנג. ככל שהחיים בקוריאה הצפונית הופכים לעוד יותר אומללים, העולם ישמע על כך פחות ופחות.
