אין רגע דל בפוליטיקה הישראלית הגועשת - גם לא בתוך גלי המגפה והחום, שמייבשים את המוח. הפעם זה קרה במפלגת האופוזיציה, שאפילו אינה מדגדגת את הקואליציה, למרות יומרתה. הכל התנהל כביכול על מי מנוחות ב"יש עתיד", שעד סוף השבוע הייתה הצגת יחיד של מקימה, יאיר לפיד. לפתע זה קרה. עד כאן - אמר עפר שלח, מספר 2, והכריז על כוונתו להתמודד על הנהגת "יש עתיד". ייאמר לזכותו, כי עשה שירות טוב לדמוקרטיה הישראלית. שלח חשף את ערוות "יש עתיד", וערוותן של מפלגות אחרות, שרוממות הדמוקרטיה בפיהן, אך בביתן פנימה אחד מושל ואין בלתו. אדמו"רים יש, מסתבר, לא רק אצל החרדים - גם למשל ב"יש עתיד" וב"ישראל ביתנו" החילוניות. היציאה המפתיעה של עופר (ושלח בידו) שפכה אור על האדמו"רים החילונים לפיד וליברמן שעשו במפלגותיהם כטוב בעיניהם. על פיהם ישק דבר, הם המנהיגים הבלתי-מעורערים (והלא נבחרים). דמוקרטיה? - לא בביתנו, אין לה עתיד בבית ספרנו.
האדמו"רים הללו הם הבוחרים את נאמניהם לרשימות, קובעים מי למעלה ומי למטה. המאושרים שזכו לכרטיס כניסה לכנסת, כמובן חייבים בנאמנות ללא שיור ליו"ר הכל-יכול. כך צצו לנו יש מאין חברי-כנסת, שהערך המוסף הכמעט יחיד שלהם הוא קרבתם למנהיג ונאמנותם ה"כלבית" לו. אף לא אחד מהם ערער אי-פעם על הבוס. מה שמשותף ללפיד ולליברמן והנוהים אחריהם - שנאה. מאמץ מתמיד לשכנע את הציבור, בכל ראיון ובכל נאום, שראש הממשלה שקרן, לא אמין, וזאת מעבר לכתבי האישום שכבר תלויים ועומדים נגדו. הם אינם בוחלים במלים, כדי לבוז לו, לנאץ אותו.
והנה - רעם ביום קיץ לוהט. כשהציבור מאולף, מיוגע, מבולבל, מוטרד, מצא לו מספר 2 ב"יש עתיד" את העיתוי הנוכחי דוקא, להניף את נס המרד. קרא תיגר על מספר 1 בדרישה להתמודד על ראשות המפלגה, שדמוקרטיה פנימית היא ממנה והלאה. שלח הוא היחיד אולי ב"יש עתיד", שמדבר בשפה אידאולוגית, מבטא עקרונות של ממש. הוא הסמן השמאלי של המפלגה, וכבר יש לו עדת פרשנים. שאפתנותו, כך הם אומרים, היא מעבר להחלפת לפיד. הוא מבקש להתחבר לגוש השמאל ואף להנהיגו.
ב"ישראל ביתנו" דמוקרטיה היא בכלל מילה גסה. מפלגה שקמה ונבנתה בדמותו ובצלמו של אדם שהישגו היחיד - שלוש מערכות בחירות בתוך שנה אחת. מפלגה ששורר בה שלטון-יחיד. כאן אין אפילו צל צילו של סיכוי שיקום "שלח" משלה, יתריס כנגד ליברמן. המשמעת הדוקה ואדוקה. גם במפלגה זו, ששנאת נתניהו היא על ראש שמחתה, מתנבאים הכל באותו קו ובאותו סגנון, שמר ליברמן מכתיב בכל הופעה שלו. הגם שהוא מתפאר כי "מלה שלי היא מלה", שוב ושוב הוכיח כמה הוא יודע לזגזג. רק בנושא אחד הוא עקבי - בגידופים כלפי ראש הממשלה, וכמובן - גם נגד החרדים.
אביגדור ליברמן רוצה מאוד להיות ראש ממשלה. מה הוא לא יעשה כדי להפיל את ביבי? האיש שמתיימר לשאת את נס האידיאולוגיה הימנית אל על, שמתפאר שהוא ז'בוטינסקאי יותר מכל איש איש ליכוד, יעשה הכל כדי להשיג את היעד הנכסף. הוא חביב התקשורת. אולפני הטלוויזיה פתוחים לפניו, הם ביתו השני. אנשי חצרו, ממושמעים ככבשים, מחריפים בהשראתו את התבטאויותיהם, יורקים לבאר שממנה פעם שתו. הבולט בהם הוא אלי אבידר הבוטה, גס הרוח. כל זה אינו עוזר ל"ישראל ביתנו" להתרומם בסקרים מעל לשמונה-תשעה מנדטים.
היותן של "יש עתיד" ו"ישראל ביתנו" מפלגות בלתי דמוקרטיות בעליל, אינו מפריע לראשיהן ולדובריהן להאשים ראש מפלגה אחרת, שהוא גם ראש הממשלה, בהתנהלות לא-דמוקרטית. דוקא הגדולה והיציבה במפלגות ישראל, תנועת הליכוד, מקפידה על קיום בחירות פנימיות, הן לראשות המפלגה והן לרשימת מועמדיה. נכון, ישנם הרבה פגמים בפריימריז, שגובלים בשחיתות ובעיוותים, אבל עדיין זהו תהליך דמוקרטי, בבחינת הרע במיעוטו, שעושה טוב לליכוד, מזרים דם חם ומעורר חיים תוססים בעורקי המפלגה.
מי אינו רוצה להיות ראש ממשלה, לרשת את נתניהו? גנץ ובנט, שלח ולפיד, ליברמן ויעלון. סיסמה אחת אחד מאחדת אותם: רק לא ביבי. לדאבונם, הציבור ברובו אינו הולך שולל אחר קריאת סרק שכזאת, באין חלופה אמיתית, באין תוכנית חלופית ובאין ניסיון מוכח. הצעד שנקט ח"כ שלח מאותת אל מעבר ל"יש עתיד". הגיע הזמן שיחוקק חוק שיחייב מפלגות לקיים הליך דמוקרטי לבחירת מנהיגיהן ומוסדותיהן. גם ב"כחול לבן" וגם ב"ימינה". אם יש עתיד לדמוקרטיה בישראל, הרי שתחילתה בתוך המפלגות. גם קיום בחירות פנימיות, גם גיבוש מצע עקרוני, שעל פיהם הציבור ישפוט באופן מושכל במי לבחור ולמי להצביע.
