הביימי-בומרז – מי שנולדו לאחר מלחמת העולם השנייה – שלטו בפוליטיקה האמריקנית מאז שנות ה-90 של המאה ה-20, כאשר הפכו לדור הגדול ביותר בין בעלי זכות הבחירה. שישה מבין שמונת הנשיאים וסגני הנשיאים מאז ביל קלינטון היו בני אותו דור, וכך גם רוב חברי הקונגרס. אולם מציין אקונומיסט, הם איבדו מעמד זה בשנה שעברה, כאשר בני דור ה-Y (ילידי שנות ה-80 וה-90) תפסו את מקומם. השנה יש 72 מיליון מצביעים בני 38-23, חצי מיליון יותר מאשר בני 73-55. מי שנולדו מאז 1980 ועד היום מהווים כעת למעלה ממחצית מתושבי ארה"ב.
המשמעויות האלקטורליות של שינוי זה טרם זכו לתשומת לב, משום שבני דור ה-Z בחלקם עדיין אינם רשאים להצביע. אבל השנה מהווים בני שלושת הדורות האחרונים 40% מכלל בעלי זכות ההצבעה וזה נותן להם כוח עצום. ההנחה היא ששני הדורות הצעירים ביותר יצביעו בשיעור גבוה משני הדורות המבוגרים ביותר.
הדורות הצעירים יותר שונים מקודמיהם בגישות, באתניות ובחינוך. הם נוטים יותר לדרוש מן הממשלה לפתור בעיות, לסבור שנישואין חד-מיניים טובים לחברה, להאמין ששינויי האקלים הם מעשה ידי אדם ולחשוב ששחורים מופלים לרעה ביחס ללבנים. הם גם נוטים יותר לומר שיש להגביל את הקפיטליזם. הצעירים הם גם יותר בני מיעוטים: ככל שאתה יותר צעיר, יש יותר סיכוי שתהיה שחור, היספאני או אסיאתי. כמעט 75% מהאמריקנים בני 60 ומעלה הם לבנים; מחצית מבני ה-20 ומטה הם בני מיעוטים.
משקלם גדול במיוחד במדינות "חגורת השמש". 44% מבעלי זכות הבחירה בטקסס הם שחורים והיספאנים; בקרב בני 40 ומטה הם מהווים רוב. באריזונה הנתונים הם 31% ו-44% בהתאמה. בשמונה מדינות, כולל ג'ורג'יה ופלורידה, למעלה ממחצית מהבוחרים בני למטה מ-40 הם בני מיעוטים. אלו הן מקומות שלדמוקרטים יש סיכוי לנצח בהם לראשונה מזה שנות דור. אלו הם גם האנשים שמושפעים ביותר מהמתחים הגזעיים העכשוויים.
אקונומיסט ממשיך ואומר כי בני הדורות הצעירים משכילים יותר מהוריהם. 25% מהבייבי-בומרז היו בעלי השכלה גבוהה בגיל 37-25; אצל בניהם השיעור הוא 39%, כאשר ל-43% מהנשים יש נשים לעומת 37% בלבד מהגברים. התבוסה של הרפובליקנים במחוזות הפרבריים בבחירות 2018 נבעה במידה רבה מההסתייגות של נשים בעלות תארים מהנשיא דונלד טראמפ. גזע והשכלה הם מהגורמים היותר-יציבים בתחזיות הצבעה: 90% מהשחורים בוחרים בדמוקרטים, כמו גם שני שלישים מההיספאנים והאסיאתים; 53% מבעלי ההשכלה הגבוהה מזוהים עם הדמוקרטים, לעומת 40% בלבד עם הרפובליקנים.
אבל האם כל זה אומר שהצעירים יצביעו בהמוניהם בעד ג'ו ביידן? המועמד הדמוקרטי אינו מושך במיוחד בזכות עצמו. בני 30 ומטה מצביעים בשיעורים נמוכים מאשר המבוגרים יותר, לעיתים בפער משמעותי. ההנחה היא שהם מצביעים יותר לפי הנושאים ואי-אפשר לעודד אותם לבוא לקלפיות בססמה הסתמית "לכו להצביע". וכמובן, שאיש אינו יודע מה תהיה השפעתה של הקורונה על שיעור ההצבעה.
עם זאת, מציין אקונומיסט, גם כאן יש איתותים. שיעור ההצבעה של בני 29-18 כמעט הוכפל ב-2018 לעומת 2014. פעילים מדור ה-Z מעורבים במערכת הבחירות הנוכחית יותר מאשר מצביעים מבוגרים יותר. הארגון Rock the Vote, העוסק בעידוד צעירים להצביע, כבר רשם 900,000 מצביעים השנה לעומת 500,000 לפני ארבע שנים. דומה שהכעס על רצח ג'ורג' פלויד מהווה קריאת השכמה לצעירים, ושהבחילה מפני טראמפ היא חוצת-דורות.
הדמוקרטים זהירים לגבי הובלתו של ביידן מסקרים. כפי שלימדה 2016, פערים יכולים להצטמק ומועמד יכול לנצח למרות שיפסיד במניין הקולות. אבל לפחות מבחינה דורית, אין זו הפתעה שהדמוקרטים מובילים. הדבר משקף לא רק את אישיותו ומעשיו של טראמפ, אלא גם שינוי טקטוני בדמוגרפיה של ציבור הבוחרים.
