לכאורה ניתן היה לשער שארבע שנים אחרי 2016, תיחסך מארה"ב ההתערבות הרוסית הנרחבת בבחירות לנשיאות. רוסיה נפגעה קשות מהקורונה וצניחת מחירי הנפט, הפופולריות של ולדימיר פוטין צונחת ורוב הרוסים רוצים שממשלתם תתמקד בבעיות הפנים ולא בהרפתקאות חוץ. ומעל הכל: רוסיה צריכה לעבוד הרבה יותר קשה, משום שרבים בארה"ב עוקבים בקפידה אחרי מהלכי הדיסאינפורמציה שלה ברחבי העולם.
ואולם – טוענת אלינה פוליאקובה מאוניברסיטת ג'ונס-הופקינס במאמר ב-Foreign Affairs -
בהחלט סביר שרוסיה תנסה שוב. כאשר פוטין הופך את עצמו לשליט לכל ימי חייו, יש לו עניין בחתירה תחת האמון בדמוקרטיה. המטרה העיקרית של ההתערבות הרוסית ב-2016 הייתה לזרוע פילוג בארה"ב, והשנה הפילוג ממילא כבר עמוק בשל הקורונה – שמעניקה יותר הזדמנויות לזרוע תוהו ובוהו. ארה"ב מפולגת יותר פירושה ממשל שיעסוק בענייני פנים ולא יתייצב נגד רוסיה בסוריה, אוקראינה ומקומות אחרים. והתגובה החלושה של ארה"ב להתערבות ב-2016 רק מהווה גורם מעודד נוסף.
התעוזה הרוסית הולכת וגוברת. בשנת 2018 רצח הביון הצבאי (GRU) את הסוכן לשעבר סרגיי סקריפל, ושנה לאחר מכן שילמה רוסיה ללוחמי טליבאן באפגניסטן כדי שיתקפו את הכוחות האמריקניים. כעת רוסיה מחדשת את מסעות הדיסאינפורמציה שלה – החל מההתקפה על סקריפל, דרך עצמאות קטלוניה וכלה בקורונה. ארה"ב הגיבה ביד רכה להתערבות הרוסית וכעת עסוקה עד מעל ראשה עם הקורונה. 2020 לא תהיה חזרה על 2016; היא תהיה הרבה יותר גרועה. ומה שמסוכן עוד יותר: רוסיה שוב איננה השחקן היחיד. המבצע של הקרמלין נגד ארה"ב ב-2016 הפך לספר לימוד לאחרים שנכנסו לזירה.
הצעד הראשון הוא ליצור קהל. החל ב-2014 התחזו אנשי הסייבר הרוסים לאמריקנים מן השורה ופתחו חשבונות תמימים למראה ברשתות החברתיות. הצעד השני הוא לסובב את המתג: כאשר היו מספיק מאזינים, החלו הרוסים לפזר תכנים פלגניים בנושאי גזע, הגירה ודת. הצעד השלישי הוא להפוך את זה למציאות: הרוסים עודדו את מאזיניהם לצאת לרחובות, למשל להפגנות בעד סמלי הדרום ממלחמת האזרחים ונגד ה"איסלמיזציה של טקסס"; היו עשרות הפגנות כאלו. הרוסים הצליחו להגיע ל-126 מיליון בני אדם בפייסבוק ול-1.4 מיליון בטוויטר, והמיילים הגנובים של הילרי קלינטון תפסו את הכותרות וכנראה עלו לה בבחירות.
משטרים סמכותניים אחרים שמו לב לתוצאות מרשימות אלו, שהושגו בהשקעה כמעט אפסית. אירן החלה להפיץ דיסאינפורמציה משלה, בשיטות המזכירות את אלו של רוסיה ותוך דגש על נושאים הגורמים לפילוג חברתי. בינואר 2019 ניהלה אירן קמפיין ובמרכזו העימות הישראלי-פלשתיני והמלחמות בסוריה ובתימן, ואשר כוון לעשרות מדינות ובהן גרמניה, צרפת, הודו וארה"ב.
השחקנית החשובה ביותר היא סין. עד לאחרונה הפנתה בייג'ינג את רוב מאמצי התעמולה שלה לעבר שכנותיה, אך במאמץ לשנות את השיח סביב הקורונה היא הפכה לשאפתנית יותר. בשיאה של המגיפה הפעילה סין מסע דיסאינפורמציה בכמה ממדינות אירופה, בו הפיצה מידע כוזב על מקורו של הנגיף ועל יעילותן של המדינות הדמוקרטיות במאבק נגדו. הדבר הוביל את האיחוד האירופי בחודש יוני לצעד חסר תקדים: גינוי רשמי למעשיה של סין.
בחירות עתידיות בארה"ב ובדמוקרטיות אחרות ייתקלו בגלי דיסאינפורמציה ותיאוריות קונספירציה שיגיעו מרוסיה, סין, אירן, ונצואלה ועוד – צופה פוליאקובה. המתקפות יגיעו מכמה כיוונים: התקשורת הממלכתית, ערוצים דיגיטליים שיופיעו וייעלמו בן לילה וחשבונות כוזבים ברשתות חברתיות. הם ישתמשו בטכנולוגיות של בינה מלאכותית שלא ניתן לזהות בקלות ככזו. המתקפות יהיו מתואמות בפלטפורמות העיקריות – פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר ויו-טיוב, וגם בפלטפורמות קטנות יותר כמו מדיום, פינטרסט ורדיט הערוכות פחות להגן על עצמן. "צינור הכזבים" הרוסי, כפי שמכנים אותו חוקרים במכון ראנד, יהפוך לצונאמי בינלאומי.
ספר ההפעלה הרוסי הועתק בידי אחרים, וגם ממשיך להשתכלל תודות ליצירתיות הרוסית. לאחר שהרשתות החברתיות שיפרו את יכולתן לגלות חשבונות כוזבים, החלו הרוסים לחפש דרכים לנהל את הקמפיינים שלהם בלא צורך בחשבונות כאלו, ותוך השתלטות על חשבונות קיימים של משתמשים תמימים. מוסקבה ביצעה ניסויים כלים לשיטות אלו לקראת הבחירות לנשיאות מדגסקר ב-2018 ולפני הבחירות לנשיאות אוקראינה ב-2019. דרך אחרת היא הקמת ישויות קש המפעילות ערוצי מדיה, דרך פעולה המאפשרת להגיע לקהל רחב יותר ולהסתיר את העומדים מאחוריהם; רוסיה עשתה זאת בכמה ממדינות אפריקה.
אפילו בארה"ב קיימת סכנה של פעילות כזו. אזרחים אמריקנים עלולים להפוך לסייענים בלא ידיעה, שכן סוכנים רוסים יכולים להקים בקלות חברות קש חוקיות ולשלם בדולרים. הם גם יכולים להגיע למטרותיהם באמצעות אפליקציות מסרים כמו ווטסאפ, כפי שנעשה באפריקה, ובכך להוסיף עוד שכבה של הסתרה. ומאחר שמידע כוזב המופץ בידי סוכנים זרים עלול להפוך לשיח אמריקני, הוא יהנה מהגנת חופש הביטוי ויהיה קשה עוד יותר להילחם בו.
ארה"ב אינה מוכנה לתסריט כזה, משום שעשתה מעט מאוד מאז 2016 כדי להדוף מתקפות אלו – מזהירה פוליאקובה. הקונגרס לא העביר חקיקה ממשית נגד מפיצי דיסאינפורמציה ולא הסמיך את הרשתות החברתיות לנקוט פעולה. אפילו לא ברור מי בממשל ממונה על הטיפול בבעיה. המשרד לביטחון פנים ניסה לשפר את העברת המידע בין רשויות הבחירות הפדרליות, המדינתיות והמקומיות – צעד חשוב להתגוננות מפני מתקפות פצחנים על תשתית ההצבעה, אבל חסר משמעות מול מתקפות דיסאינפורמציה. נטייתו של דונלד טראמפ לערפל את העובדות וחתירתו תחת קביעת סוכנויות הביון בדבר ההתערבות הרוסית ב-2016, רק מחמירות את הסכנה.
את תגובת הרשתות החברתיות מכנה פוליאקובה "טלאים". בעוד טוויטר אסרה לחלוטין פרסומות פוליטיות, פייסבוק הודיעה שתאפשר אותן ללא הגבלה. בנימוק של פרטיות המשתמשים, הרשתות אינן מוכנות למסור מידע לממשלות וכך מקשה עליהן להזהיר את הציבור מפני היקף הסכנה. בארה"ב מוסיף חופש הביטוי עוד שכבה של תסבוכת לחברות המנסות לנווט את דרכן בתחום האפור של ניהול התוכן.
כבר מאוחר, אך לא מאוחר מדי, להציב הגנות לקראת הבחירות בחודש נובמבר. המוקד צריך להיות רוסיה; למזלה של וושינגטון, הקרמלין נוטה לקבל החלטות מדודות וזהירות. ולדימיר פוטין מוכן ליטול סיכונים במדיניות החוץ שלו, אך לא בכל מחיר. לכן, משימתה של וושינגטון הוא לגרום למוסקבה לשלם יותר מכפי שהיא מוכנה לשאת אם תהיה מעורבת במסעי דיסאינפורמציה. זה גם יהווה איתות ברור למדינות המחקות את רוסיה.
כצעד ראשון, ממליצה פוליאקובה, צריכה ארה"ב להטיל עיצומים על יחידים וישויות מדינתיות המעורבים במסעי דיסאינפורמציה; לממשל יש סמכות חוקית לעשות זאת. ייתכן שיהיה צורך בחקיקה חדשה כדי לאפשר הטלת עיצומים על כל קהילת הסייבר הרוסית – החל מסוכנויות ממשלתיות, דרך חברות טכנולוגיה ועד פושעי סייבר. שנית, יש להרחיב את הסיוע הניתן למוסדות מחקר עצמאיים ולעיתונאים חוקרים, הפועלים לחשיפת השחיתות הקשורה לרוסיה ברחבי העולם – כמו מסמכי פנמה, שחשפו ב-2017 את השחיתות של פוטין ומקורביו. אין ספק שהפעילות הרוסית ממומנת בכסף מלוכלך, וחשיפתו תקטע את צינור החיים שלה.
הדבר החשוב ביותר שעל ארה"ב לעשות הוא להסביר לאזרחיה שלה מהי דיסאינפורמציה מדינתית ומדוע יש להיזהר מפניה. ממשלת שבדיה שלחה עלון הסברה לכל בית לפני הבחירות ב-2018; ממשלות אירופיות אחרות פיתחו מסעות תקשורת כדי להתמודד עם מידע שקרי. האיחוד האירופי יצר מערכת לתגובה מהירה, באמצעותו מעבירות חברותיו ביניהן מידע על מסעות דיסאינפורמציה. עם נשיא שעדיין מפקפק בקיומה של התערבות ב-2016, יהיה קשה לארה"ב לנקוט פעולות דומות, אבל אם היא לא תפעל עתה – היא עתידה להסתכל אחורה על בחירות 2020 עם אותה תדהמה שאחזה אותה ב-2016. הפעם היא תוכל להאשים רק את עצמה.
