באופן חריג ויוצא דופן, כינס (יום א', 13.9.20) האיגוד לרפואה פנימית מסיבת עיתונאים בתל אביב, כדי לשגר אזהרה חמורה ונרגשת לציבור בעניין הקורונה. "עד היום קולנו לא נשמע בצורה ברורה וצלולה", אמרו בפתח האירוע הנדיר. "כן, חלקנו מתראיינים בתקשורת. מסבירים. מדווחים על המתרחש, אבל קול השטח, הקול ממיטת החולה, אינו נשמע מספיק בציבור הרחב ומול הממשלה.
"מי שמזלזל במחלה ונתלה בגרפים ובסטטיסטיקות, כאילו לכאורה הקורונה אינה מחלה נוראה, ומשווה לתחלואות אחרות – נופל בפח", מסביר הד"ר גדי סגל, מנהל מחלקה פנימית בשיבא. "חד וחלק. זו מחלה מקוללת. פוגעת בכל חלקי האוכלוסייה. יש שיצאו ממנה בזול, בלי תסמינים קשים, בלי נזקים ארוכי טווח למערכות שונות בגוף - למערכת הנשימתית, הנירולוגית, הלבבית - אבל יש מי שיחלו ומהלך המחלה יתדרדר אצלם".
על רעיון האיוולת להיבדק באופן יזום הוא אומר: "עדיף לא להידבק. אנחנו כאן כדי להעביר מסר - הישמרו לנפשותיכם, היזהרו. עשו כל מאמץ לא להידבק, והעזרו לשם כך בכל אמצעי ההגנה המוכרים – מסכה, ריחוק פיזי והיגיינה".
גם השמנה ועישון הן מחלות רקע
אני רוצה לחדד ולהבהיר - ממשיך סגל - באופן לא ברור ואולי מפתיע, גם אצל צעירים בלי מחלות רקע, אנחנו נוכחים במקרים של הידרדרות לא צפויה במהלך המחלה. זכות ההחמרה בתסמינים לא שמורה רק לבני הגיל השלישי, או לבעלי מחלות רקע. אם כי גם את המיתוס הזה כדאי לנפץ. אחוז ניכר מהאוכלוסייה בישראל סובל ממחלות רקע. גם השמנה נחשבת מחלת רקע. בכל מקרה, השמנה, עישון, סוכרת, בעיות לב, מגוון תחלואות אחרות. לפחות כל אדם שני בישראל נכלל בקבוצת הסיכון.
ד"ר סגל הסביר עד כמה הרפואה חסרה ידע באשר לאופן פעולתו של הנגיף: "אנחנו הרופאים עדיין לא יודעים מי מהחולים שלפנינו מועד להידרדרות במצבו. אנחנו מופתעים כל יום במחלקות לגלות שגם אנשים צעירים, לכאורה ללא שום מחלת רקע – מצבם מידרדר. אין לנו עדיין הסבר. בהיעדר תשובות, אנחנו מרוכזים במענה הרפואי.
"רק אתמול פורסמו הקווים המנחים של משרד הבריאות לניטור וטיפול בחולי הקורונה. אני חתום על המסמך הזה כנציג המחלקות הפנימיות. התכנים שלו קשים לקריאה, ומתארים לחימה באויב אכזרי, תוך שימוש בכלים מעטים. עדיין אין לנו תרופה לנגיף הזה.
פרט לכך אני משמש גם יושב-ראש וועדת הלסינקי הדנה באישור החיסון המפותח בימים אלה במכון הביולוגי בנס ציונה. אני מבטיח לכם שכל הנוגעים בדבר עושים לילות כימים, להביא אותנו אל חוף המבטחים של החיסון. אין לי ספק שייקח עוד זמן עד הגעתנו לשם.
"בינתיים, אני מבקש מכולם, גלו ערבות הדדית. הראו לעצמכם, להורים שלכם ואולי החשוב מכול – הראו לילדים שלכם שכל אחד מכם הוא גיבור על. כל אחד מסוגל לתרום למלחמה. שימוש במסיכה והימנעות מהתקהלות ישמרו עלינו גם אחרי הסגר. בלעדיהם, נחזור לגלים שלישי ורביעי. אנא מכם. עזרו לנו להימנע מכך".
המלחמה אמיתית, ההתפלפלות מזיקה
הפרופסור
אבישי אליס, מנהל מחלקה פנימית בבילינסון ויו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית, המשיג מול מה מתמודדת מערכת הרפואה: "אנחנו בעיצומה של מלחמה. לא המלחמה שמתנהלת בתקשורת, באולפנים, במערכות העיתונים וגם לא במדיה החברתית בטוויטר, בפייסבוק, או ברחוב, אלא מלחמה אמיתית. עם נפגעים ועם מתים. אצלנו במחלקות הפנימיות.
"אנחנו מטפלים בכולם - יהודים וערבים, בדווים ודרוזים, נשים וגברים. חילוניים, דתיים וחרדים, ימין ושמאל. מטפלים במחלקות במפקפקי הקורונה וגם בחוששים מהקורונה. בכולם! אנחנו מייצגים את 111 מנהלי מחלקות פנימיות, בהם כ-1,300 רופאים. כולנו החיילים האמיתיים במלחמה הזו בנגיף הקורונה כולנו מגויסים. לו אפשר היה, היו מתייצבים ועוד. וכולנו מעבירים מסר ברור – הפחתת התחלואה תלויה לא רק בנו, הלוחמים, אלא גם בציבור ובהתנהגות האישית שלו - כל אחד ואחת.
"אנחנו רואים את הזלזול במחלה ובמסוכנותה. את העובדה שרבים מדי סביבנו בלי מסכות מיגון, למרות שעטיית מסכות מצמצמת מאוד-מאוד את סכנת ההדבקה. אנחנו רואים התקהלויות באירועים, בחתונות, במפגשים, בתפילות של כל הדתות. אנחנו רואים גם הפגנות המוניות. אנחנו רואים ומבקשים לזעוק מתוך המחלקות, מתוך החפירות – זה גם בידיים שלכם...וכל התפלפלות כזו או אחרת לא מועילה, ורק מזיקה".
"אנו נכונים, רוצים ויכולים להתמודד עם המגיפה. אנו הכוח המרכזי במערכה מול הנגיף, יש לנו ניסיון מצטבר של 7 חודשים אינטנסיביים של טיפול בחולים, לרבות רשתות קשר פנימיות ביננו להיוועצות בדרכי טיפול, תרופות אפקטיביות, מידע על מחקרים רפואיים, ניסיון מעניין מהעולם הרחב ותובנות רבות. אנו מבקשים להעביר מסר מהשטח, מתוך ביה"ח והמחלקות, כאנשי רפואה וללא כל קשר למגדר, לדת או דעות פוליטיות לכלל הציבור באשר הוא: ניתן לצמצם את התחלואה בהתנהגות אחראית יותר של כולנו!! ובכך, ורק בכך, יש לעסוק", דברי אליס.
פתאומיות ובדידות
הד"ר יונה קיטאי, מנהלת מחלקה פנימית קורונה במאיר ופנימאית מעל 30 שנה, מבקשת להפנות את תשומת הלב של הציבור לשתי תופעות הקשורות בתחלואה יוצאת הדופן – הפתאומיות והבדידות.
- הפתאומיות - לרגע נראה שהכל בסדר ורגע לאחר מכן מתחילה סערה שנגמרת בקריסה נשימתית. גם אחרי 30 שנה במקצוע, המעבר החד הזה קשה מנשוא.
- הבדידות - ביום יום במחלקה פנימית, שוהה ליד כל חולה משפחתו וסועדת אותו, מגישה אוכל, מורידה לשירותים, מלווה, תומכת. לא כך עם חולי הקורונה. הביקור במחלקה כרוך בסידורים ותיאומים ומיגון וליווי של בן המשפחה, ומתאפשרת שהייה קצרה בלבד לצד מיטת החולה. בין המגעים עם צוות ממוגן ובקושי מזוהה לבין ביקורי המשפחה הנדירים, החולה נותר בודד לנפשו. שוו בנפשכם הורה מבוגר שאין אתם יכולים לסעוד אותו בחוליו, שאתם משאירים אותו לבד במחלקה, זו חוויה קשה לחולה ולא פחות מכך למשפחה".
על רוח הצוות של הפנימאים היא מספרת: "גדי סיפר שהיה הרופא הראשון במארס שפתח את מחלקת חולי הקורונה הראשונה בארץ. הייתה אז תהייה, האם הצוותים במחלקות הפנימיות ייכנסו למערכה בחפץ לב או שרופאים ואנשי צוות רפואי יתחמקו מתוך פחד, פחד מהלא-נודע ומסכנת ההידבקות. לשמחתנו החששות התבדו. יש היענות של 100% מצד הצוות. מה שמוביל אותנו היא עמדה אתית מוצקה והידיעה שהמיגון אפקטיבי.
"הבעיה היא הקושי האדיר שלנו להתמודד עם הגידול המהיר בהיקפי החולים. התגברות התחלואה מעמיסה על המחלקה. הבוקר מצאתי מחלקה מלאה עד אפס מקום. לטפל בחולה קורונה זה הרבה יותר קשה מאשר בחולה ללא קורונה – כל פעולה לוקחת יותר זמן, זה מאמץ אחר כשאת מתמודדת עם קוצר הנשימה שלך עצמך, בתוך המיגון והאדים על משקפי המגן, ועם זאת את מקפידה להיות אנושית וחומלת ומתחשבת, ולהעניק מגע של חסד, למי שחסר באותו רגע ממש את המשפחה, שאינה לצידו".
על הסיבה שבגללה הגיעה למסיבת העיתונאים היא מספרת: "אני כאן היום בגלל התחושה שהציבור לא מבין את חומרת המחלה ואת השלכותיה על הבריאות ועל החיים שלנו. יש ברחוב תחושה מוטעית שזה נגיף 'פוליטי', שיש הגזמה ביחס למחלה. צריך לזכור, שהחולים שמסתבכים ומגיעים לאשפוז, מועדים לסערה מפחידה עם סיכון לקריסה נשימתית פתאומית, ואחריה קריסת מערכות כוללת. הציבור חייב להבין את תפקידו הקריטי, לא פחות מזה, במניעת הדבקה והגעה למצבים האלה.
"קשה לראות חולים שפקפקו וזלזלו והתחכמו, שהאמינו בטעות שהכל קונספירציות וגוזמאות, מידרדרים ומונשמים. וקשה עוד יותר לשאת את הבדידות הזו בעת מחלה כה קשה או חלילה מוות", דברי ד"ר קיטאי.
"תפסיקו להתעסק בסטטיסטיקות!"
הד"ר דרור דיקר, מנהל מחלקה פנימית קורונה בשרון, תיאר את שמתרחש בתוך המחלקות: "כיום ישנן כ-41 מחלקות קורונה, רובן מחלקות שהוסבו מתוך 110 המחלקות הפנימיות. כאשר מדברים על קריסת מערכת הבריאות, דעו לכם שזהו 'מונח מכובס' "לקריסת מחלקות הפנימית קורונה".
"מחלקות אלו הצילו ומצילות את מדינת ישראל, יום-יום בחצי השנה האחרונה, בשל יכולתן לנהל את הטיפול בחולי הקורונה, הן בתחלואת הקורונה הן בתחלואה הנלווית לה, והן ביכולת ההנשמה הקיימת בכלל המחלקות הפנימיות בארץ. יכולת זו, שאין לה אח ורע בעולם, הצילה ומצילה את יחידות הטיפול נמרץ מפני התמוטטות, ומהווה כלי נוסף ביכולת להנשים חולי קורונה. לצערי הרב, יכולת זו נמתחת בימים אלו עד לקצה הן במספר המיטות בפנימיות קורונה, והן ביכולת הצוות לשאת משא זה לאורך זמן.
"לדאבוננו, המשמעות היא שאם קודם היו 111 מחלקות פנימיות רגילות ובהן 3,850 מיטות אשפוז פנימיות, הרי שכעת נותרו בפועל פחות מחלקות, כי חלק מאיתנו עברו הסבה למחלקות פנימיות קורונה, כך שיש בישראל כיום הרבה פחות מיטות אשפוז ברפואה הפנימית מאשר קודם.
"ברור שזו בעיה קשה, כי היקף החולים השגרתיים שלנו לא יורד. אין פחות סוכרתיים עם סיבוכים במחלה, אין פחות חולים אונקולוגים, שלא נמצא להם מקום במחלקות, או חולים נירולוגים, ובכלל, אנחנו ברפואה הפנימית מהווים משפך בכל בית חולים. אלינו מאז ומתמיד הגיעו כל המאושפזים, שלא נמצאה להם מיטת אשפוז במחלקה הייעודית עבורם.
"התחלואה אצלנו ברפואה הפנימית מגוונת ומורכבת, ובימים אלו של קורונה, התפוסות כמובן חוצות את ה- 100% ובתי החולים מתמודדים עם אתגר מסובך וקשה - היכן לאשפז את החולים, ובעיקר מי יטפל בהם, כי מלכתחילה חסרו לנו רופאים ואחיות ואנשי צוות אחרים. קל וחומר לאחר שנוספו לנו גם חולי הקורונה והצפיפות עולה בקצב מסחרר".
על המחלה עצמה אומר דיקר: "לצערי המחלה הפכה ל'מגפת המספרים'. כל גוף או כלי תקשורת מנסה לתאר בצורה ציורית טוב יותר את מספרי המגפה. בכך הבאנו לקהות חושים של הציבור. מספרים לא מדברים. מספרים לא מתקשים לנשום ומספרים לא מתים, עשינו אולי בלא משים דה-הומיניזציה של המגפה ולכן קל יותר להתעלם מתוצאותיה.
"חייבים להחזיר להכרה ולהפנמה את התוצאות הקשות של מי שחולה, ולהביא להכרה של כל אזרח כמה חשוב הציות להוראות הפשוטות כל כך של מסיכה ושמירה על ריחוק.
"בדיוק כפי שהתקשורת השכילה להראות את הסבל של מי שאיבד את פרנסתו, כך חובה להראות את הסבל של החולים ובני משפחותיהם של אלו שנפטרו לצערנו".
חיזק את דבריו ד"ר גדי סגל, שאמר: "תפסיקו להתעסק בסטטיסטיקות! תפסיקו להתמקד במניין המתים, ולחשב כמה מתו בגלל הקורונה, או עם הקורונה. מה לכל הרוחות זה משנה?! תפסיקו לערבב אמוציות במלחמה הקשה שאנחנו בעיצומה. שימו בשבועות ובחודשים הקרובים את האמוציות בצד. אנשים אינם טיפשים. זה באמת נגיף מקולל וביכולתנו לנטרל את ההידבקות. באנו לא לדבר פוליטיקה. לא לפסוק 'כן סגר? לא סגר?' באנו לקרוא לכם הציבור – בואו יחד נצמצם את התחלואה. מסיכות. ריחוק פיזי. שטיפת ידיים. בואו לא נתקהל – לא בחגים שלפנינו. לא בחודשים הקרובים. בכלל לא. ישנה אמירה חשובה מאוד שנכונה לחגים האלה ולחגים בשנה הבאה: 'בואו נעשה הכל על-מנת שבשנה הבאה, לא יחסר דבר לאיש ואיש מאיתנו לא יחסר'."
מה המגיפה עושה לנו כחברה
ד"ר דיקר התייחס לנקודה שלישית: "בתחילת המחלה הייתי רופא מודאג מאוד ואזרח גאה על התמיכה העצומה שקיבלנו מאזרחי המדינה. היום, בחלוף 6 חודשים, אני רופא פחות מודאג ואזרח מודאג מאוד על מה המגפה הזו עושה לנו כחברה. אנו נתגבר על המגפה ללא ספק, אולם כיצד נצא ממנה כחברה? ההשלכות הרחבות יותר מבריאות פיזית, מטרידות ומדאיגות.
"לכן הישיבה הזו באה לפנות אל אזרחי ישראל כדוברים נאמנה של כלל הצוותים הרפואיים המטפלים בכם במשפחותיכם בקרובכם, אנא תנו בנו אמון ותמיכה, כפי שנהגתם בתחילת המגפה. קיימו את בקשותינו לקיים את כללי הזהירות הנדרשים. כאומה, אנו חייבים להבין כי המגפה הזו הפכה להתמודדות ארוכת טווח ואנו חייבים ללמוד לחיות אתה ולא למות איתה".