לפני שנתיים, לאחר מינויו של ברט קוואנו לבית המשפט העליון של ארה"ב, רמז הנשיא דונלד טראמפ בצורה ברורה את מי ימנה בפעם הבאה: השופטת איימי קוני-בארט. כעת נחשבת בארט למי שניצבת בראש הרשימה של טראמפ לקראת הודעתו על המועמדת להחליף את השופטת המנוחה רות בדר-גינזבורג. טראמפ כבר אמר שיציע לסנאט אישה והבטיח שיעשה זאת בסוף השבוע הקרוב.
אם בארט תמונה – כותב ניו-יורק טיימס – היא תהיה בעלת הניסיון השיפוטי המועט ביותר בין תשעת שופטי העליון (שלוש שנים בלבד), אך היא הבחירה המושלמת מבחינת השמרנים הנוצרים והפעילים נגד הפלות. והיא תבוא במקומה של שופטת שדעותיה היו הפוכות לחלוטין משלה. בארט הייתה לפני 22 שנים העוזרת המשפטית של אנטונין סקאליה, שופט בית המשפט העליון השמרן, ועמיתיה אומרים שהיא הייתה החביבה עליו מבין עוזריו. היא סיימה בהצטיינות את בית הספר למשפטים באוניברסיטת נוטרה-דאם והצטרפה לסגל שלו ב-2002, שם זכתה לתשבחות כמלומדת ומשפטנית מבריקה גם מצד מי שלא הסכימו עם דעותיה.
גם תכונותיה האישיות של בארט קוסמות לשמרנים. היא קתולית ומאמינה בזכות לחיים – דהיינו מתנגדת להפלות; סוגיה זו עומדת מזה 50 שנה במרכז הדיון בכל פעם בה יש למנות שופט לבית המשפט העליון. יחד עם בעלה, ג'סי בארט – לשעבר תובע פדרלי וכיום עורך דין פרטי – יש לה חמישה ילדים ביולוגיים (הצעיר שבהם סובל מתסמונת דאון) ושני ילדים מאומצים מהאיטי. התסמונת נחשפה במהלך ההריון ובארט החליטה ללדת את התינוק. בארט בת ה-48 ידועה כמתנדבת בבתי הספר של ילדיה (כולם מתחת לגיל 20), ואם תמונה – תהיה השופטת הצעירה ביותר בעליון, עם טווח כהונה של עשרות שנים.
בארט הפכה לסוג של ידוענית בקרב השמרנים הדתיים, כאשר הדמוקרטים שאלו אותה על הצהרותיה ואמונתה הדתית במהלך אישורה לבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז השביעי. "יש לך היסטוריה ארוכה של אמונה בכך שאמונותייך הדתיות צריכות לגבור", טענה הסנאטורית דיאנה פינשטיין. "הדוֹגמה [הדתית] חיה אצלך בקול רם". המשפט האחרון הופיע עד מהרה על טי-שירטס ועל ספלים בחוגים קתוליים, מתוך גאווה בו, והוצג כדוגמה לגישה האנטי-קתולית של הליברלים.
עמיתים מתארים את בארט כמי שדבקה בלשון החוק, כמו סקאליה, בניגוד למי שרוצה למצוא את כוונת המחוקק. הם גם אומרים, שהיא מפרשת את החוקה בהתאם להבנתם של כותביה לפני 250 שנה. ערב מינויה לשופטת ב-2017 היא פרסמה מאמר ובו מתחה ביקורת על נשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס, בנוגע לפסק דינו בשנת 2012 בו אשרר חלק מרכזי מרפורמת הבריאות אובמהקר. "הנשיא רוברטס מתח את החוק אל מעבר למשמעותו המילולית כדי להציל אותו", טענה – כלפי מי שבעצמו נחשב לאחד השמרנים שבשופטי העליון. בית המשפט ישמע בנובמבר עתירה נוספת נגד החוק, ואם בארט תימנה אז על שורותיו – סביר להניח שמתנגדיו ימצאו אצלה אוזן קשבת.
בשנת 2016 דיברה גארט על רו נגד ווייד – פסק הדין שהתיר לבצע הפלות, ושכאמור הוא אבן בוחן מרכזית למועמדים לבית המשפט העליון. לדעתה, הזכות הבסיסית להפלה לא תשתנה בעתיד, אך מה שיכול להשתנות הוא כיצד מדינות ספציפיות רשאיות להגביל אותן בצורה נקודתית. כשופטת ערעורים הייתה בארט זהירה מפני פרשנות נרחבת של הזכות להפלה.
מלומדי משפט אמרו לטיימס, כי פסקי הדין של בארט הם דוגמה לאומנות משפטית, מנומקים היטב וחסרי ברק. "השמרנות שלה באה לידי ביטוי בעבודתה השיטתית ובמחויבות השיפוטית שלה", אומר פרופ' ג'ונתן אדלר. "כמלומדת וכשופטת היא הוגת-דעות זהירה ומחושבת, המעוניינת להגיע לתשובה הנכונה – בין אם היא התשובה הפופולרית ובין אם לאו".
בארט חברה באגודה הפדרליסטית – קבוצת משפטנים שמרנית – ונאמה בפני אגודה אחרת המכשירה עורכי דין נוצרים. עם זאת, מכיריה אומרים שכתיבתה אינה אידיאולוגית. כל חברי הפקולטה למשפטים בנוטרה-דאם תמכו במינויה לשופטת ערעורים, כולל מי שהדגישו שיש להם חילוקי דעות פוליטיים איתה. סטודנטית לשעבר אומרת כי בכיתה לא ניתן לדעת האם בארט קתולית, ושהיא לא החלה את שיעוריה בתפילה או בהצטלבות כמו מרצים אחרים באותה אוניברסיטה.
לדברי הטיימס, בארט כבר הפכה לסמל של ההשפעה על הממשל לה שואפים שמרנים רבים: מנהיגות הנושאת את עיניה לעבר הבורא. בשנת 2006 – אחת משלוש השנים בהן נבחרה ל"פרופסור של השנה" – היא נשאה את הנאום המרכזי בטקס חלוקת התארים בנוטרה-דאם. בארט אמרה: "אם תוכלו לזכור שמטרתכם הבסיסית בחיים איננה להיות עורכי דין, אלא להכיר, לאהוב ולעבוד את האל – תהיו עורכי דין מסוג אחר לגמרי".
