יום אחד, בחום סתיו, בעייפות הפאנדמית, צלצל הטלפון הנייח. מעטים יודעים את מספר הטלפון, אז הבנתי מיד שמדובר בשיחת טלפון חשובה של אחד מבני המשפחה. כולם יודעים שאני משתמשת רק בטלפון הנייד.
התקשרו מ-HOT. על הקו היה איש מכירות נדיב; יש לו הצעה להורי: נדרכתי, הפעם החלטתי שזה לא יעבור להם בשקט.
הלכו לעולמם לפני מספר שנים, ולקח לי למעלה משנה לשכנע את הוט לבטל את ההתקשרות שלהם עם הורי. יותר מכך, אמי כבר הייתה בבית אבות, אבל עדיין המשיכו לגבות מאה שקלים. הבטיחו שזה בוטל ואף שלחו אישור.
דירת הורי נמכרה כבר לפני שנה, ואינני נוסעת עוד לגבעה הצרפתית, אשר בירושלים. האמת היא שכשאני נקלעת לסביבת הר הצופים אני עושה עיקוף, פשוט קשה לי. עונה אני בסבלנות למוכר הנדיב ומסבירה לו את כל הסיפור.
בהחלט הוא מבין - אבל יש לו הצעה טובה מאוד בשבילי! אמרתי לו, בסדר, מה הצעתך? אמר לי, הורייך יקבלו הוט במבצע, רק חמישים שקלים לחודש עם הגדלה משמעותית של מגביטים. האזנתי לו בסבלנות, ועניתי שיתקשר לאבי, לקח אתו את הנייד לקבר.
היום סיפרתי לכם את הסיפור הזה, כי מצאתי בדואר, באיחור של חודש, הודעה מהבנק ובה החשבון הסגור שלהם, המבוטל, בעקבות ספיחי הדואר שהועבר אלי, כשסגרתי את עולמם.
