מי שצופה בחדשות ערוץ 20 ומשווה אותם לחדשות בערוצים הוותיקים, פוגש לא רק פרצופים שונים ודעות אחרות אלא גם נושאי דיון אחרים. לפעמים האייטמים כל כך שונים בין הערוצים, שאפשר לחשוב בטעות שהערוצים בכלל מסקרים מדינה אחרת. נושאים שפותחים מהדורות וזוכים לכיסוי תקשורתי נרחב בערוץ 20, לפעמים בכלל לא קיימים בחדשות הערוצים האחרים. ערוצי המיינסטרים בוחרים מעשה יום ביומו, לא להתייחס לסיפורים שנחשבים לסקופים וידיעות חשובות בערוץ 20.
למרות שהעורכים לא מודים בכך, ולמרות שהם טוענים ואולי אפילו מאמינים ששיקוליהם ענייניים, ברור לכול שהסיבה האמיתית למדיניות ההסתרה היא השקפת עולם שונה של מנהלי ערוץ 20 לעומת הערוצים האחרים. אלו האחרונים, כמו שומר בארים במועדון לילה, יושבים על השיבר התקשורתי ומחליטים משיקולים "ממלכתיים" מי ייכנס ומי יישאר בחוץ. מה ישודר ומה לא. מה חשוב שנדע ובמיוחד מה חשוב שלא נדע.
לדוגמה, לפי הקו המערכתי האובייקטיבי של ערוץ 13, בארה"ב מכהן כבר 4 שנים נשיא בלתי לגיטימי, בעל אינטליגנציה של ילד בן 6, שאין לו מושג מה הוא אומר ומה הוא עושה. שום דבר לא ישכנע אותם לסטות מהקו הזה. שום דבר לא ישכנע אותם שהם טועים. לא העובדה שהכלכלה פורחת, לא הסכמי שלום במזרח התיכון, אפילו לא החזרת החיילים האמריקנים הביתה.
פעם אחר פעם, עולה לשידור זה שמתיימר להיות שליחנו, עם חיוך טיפשי, טון לעגני ומזלזל וסיקור מוטה ומנותק מהמציאות כלפי נשיא הידידה הגדולה ביותר שלנו בעולם. כלפי נשיא שמבטיח ומקיים באדיקות את כל הבטחותיו, נשיא אהוד על רוב הציבור בישראל, שמתייצב לצידה בכול הזדמנות. "רק לא ביבי" בגרסה אמריקנית ועל חשבון כולנו. כאן גיל תמרי וושינגטון.
בפועל, בישראל קיים מצב שחצי מהעם לא מיוצג באולפני הטלוויזיה לא מבחינת נושאי הסיקור ובוודאי לא מבחינת הפרשנות באולפן. בעיני מחצית מהציבור, ערוצי הטלוויזיה בישראל פועלים לא כמקור מידע אמין, אלא כמכונת תעמולה משוכללת, שחותרת להחלפת השלטון ולחינוך מחדש של קהל הצופים. בשידורי המהפכה היומיים הטלוויזיה מנהלת לוחמה פסיכולוגית כנגד מחצית בני עמה. חלק מעובדיה מתנהגים לא כעיתונאים אלא כשליחים של סוכנות ביון או ארגון עוין. עיקר עיסוקם לא בסיקור אלא בהסתרה מכוונת של מידע והצגה מעוותת של נתונים. הכל כדי להחליט עבורנו מה נדע, מה נחשוב ומתוך כך מה נצביע ביום הבוחר.
מנהלי הטלוויזיה בישראל הם אנשי עקרונות והם לא יתנו לאמת להרים את ראשה המכוער. בטלוויזיה הישראלית הרי לא חשוב מה אתה מצביע, חשוב מי סופר את הקולות ומי מפרשן את התוצאות.
מייבשים את הביצה
גם באמריקה הגדולה התקשורת הממסדית רובה ככולה מגויסת כנגד הממשל. אבל אם בעבר ניתן היה לברוח ממחנה המעצר של הממסד התקשורתי אל החופש שאפשרו הרשתות החברתיות, גם האופציה הזו הולכת ונסגרת. בימים האחרונים מנהלות שתי ענקיות פייסבוק וטוויטר קרב בלימה חסר תקדים כנגד הניסיון להפיץ מידע מזיק על ג'ו ביידן, מידע שעלול לפגוע בסיכויו לזכות בנשיאות.
עוד קודם לכן, במשך כל הקמפיין, אמצעי התקשורת עטפו את ג'ו ביידן בצמר גפן מתוק והתעלמו מכול רבב שעלול לדבוק בו. מה הם לא עשו בשבילו? התעלמו מהאשמות באונס, צנזרו ראיון שבו הודה והתגאה בכך שאיים על הרשויות באוקראינה והתערב לטובת חברה שבה הועסק בנו, נמנעו מלשדר סרטונים שמרמזים על פגיעה קוגניטיבית קשה, סיקרו כנסי בחירות באופן מוטה ומניפולטיבי ופברקו סקרים. הכל כדי להציג אותו כמועמד ראוי וזוכה ודאי, כמו הילארי בזמנה.
כול זה למרות שכול מי שעיניו בראשו מבין שהאיש כבר אינו בשיאו והולך וגולש במורד לקראת מצב של total loss. כבר התרגלנו לכך שהתקשורת הממסדית מתגייסת כולה לטובת המועמד הדמוקרטי ואפילו לכך שהיא פועלת בחוסר תום לב ובחוסר אחריות להסתיר את העובדה שג'ו ביידן עבר משלב שבו אדם שואל מי אתה לשלב שבו הוא שואל מי אני ואפוא אני.
אבל מה שקרה השבוע שבר את כל השיאים. רגע לפני הבחירות התגלו מסמכים שמצביעים על שקרים, התנהגות לא ראויה ואולי פלילית של המועמד ביידן. אמצעי התקשורת הממסדיים, שמגויסים כמעט כולם לטובת המפלגה הדמוקרטית, התעלמו כרגיל מהמידע ולכן הסיפור הופץ דרך הרשתות החברתיות. אולם הפעם טוויטר ופייסבוק בהחלטה דרמטית קפצו לתוך בריכת הבוץ הפוליטית וניסו למנוע את הפצת המידע בין השאר על-ידי סגירת חשבונות של אלו שהעזו להפיץ את המידע כולל חשבונות של גורמי ממשל בכירים.
נראה לי שמנהלי שתי הרשתות חצו הפעם גשר אחד יותר מדי. ההסתרה הזו לא תעבוד ותשיג כנראה אפקט הפוך. אם וכאשר ייבחר דונלד טראמפ הוא לא ישכח ולא יסלח. הנשיא שלנו שהבטיח לייבש את הביצה (של וושינגטון) נוהג לקיים הבטחות. עכשיו יש לו אוקיאנוס שלם לייבש. אחרי הבחירות באמריקה "סוגרים את הים ומחליפים את המים".
המיקרוביום האלקטרוני
זה התחיל בקטן. חיפשתי בגוגל אפוא זה "טנריף" ומייד קפצו לי הצעות של חברות נסיעות. חודש אחרי זה, דיברתי עם חבר בטלפון והתעניינתי איזה מחשב הוא קנה ובשעות הבאות בכול אתר שבו גלשתי, הטלפון הפציץ אותי בהצעות לרכישת מחשב. בכלל לא הופתעתי כשדיברתי ברחוב עם חבר על תוכנית לנסוע לצימר בסופ"ש והטלפון הקפיץ עבורי הצעות לאן לנסוע. כנראה מתוך נימוס, הוא השאיר לי אופציה לבחור את התאריכים אבל לא השליתי את עצמי. הבנתי שאין מצב שהוא לא יודע.
בחדשות גוגל, כבר מזמן צמצמו עבורי את האופציות כדי שלא אתפזר. בדף החדשות, גוגל בוחר לי כתבות "במיוחד בשבילך" שמתאימות לי מבחינת רמת הכתיבה, מידת הסבלנות וכמובן שיתאמו לדעותיי כדי שלא אתרגז. לאחרונה נדמה לי שמספיק שאחשוב על משהו והטלפון קורא את מחשבותיי ומנגיש אותו עבורי. אני לא מתפלא. קראתי שמחצית התוכנות החינמיות שאנחנו מורידים במרשתת מכילות תוכנות רוגלה שעובדות עבור חברות בינלאומיות.
זו הרי עובדת חיים שהאדם המודרני לא לבד. אנחנו מוקפים מצלמות וטלפונים וגלים אלקטרומגנטים. כמו המיקרוביום, החיידקים הידידותיים שחיים לצידנו ובתוכנו, כך גם הטלפונים הניידים הפכו חלק מאיתנו, משגרת חיינו וממציאות עולמנו, אנחנו עטופים ברשת בלתי נראית של קורי תקשורת שמשפיעים עלינו ומנהלים אותנו. הטלפון מקליט אותנו, מצלם אותנו, מאכן אותנו ומשתף עם טלפונים אחרים. בחלק קטן מהזמן, הטלפון משרת אותנו, ובשאר הוא שולט בנו. אומרים שאם לטלפון היו רגליים הוא לא היה צריך אותנו יותר, אני מניח שבגרסאות הבאות ימצאו גם לבעיה זו פתרון.