בשנות ה-60' לעג הסופר יזהר סמילנסקי (ס. יזהר), מחבר "ימי צקלג" ו"חרבת חיזע'ה", שבישראל גדלו צעירים רדודים שהם בבחינת "דור האספרסו". חלף זמן קצר ונכלם. "דור האספרסו" רשם לזכותו את "ירושלים של זהב" והדף את המתקפה הערבית הגדולה על ישראל.
הלילה התבוננתי בנחיל אדיר של צעירים, שהגיעו בהמוניהם אל כיכר פאריס בירושלים, והתברכתי בלבי כי אכן גם הם אינם דור האספרסו. כולם זרמו כמעיין המתגבר, רוחם איתנה וקומתם זקופה וצלילי תביעתם נשמעים באוקטבות גבוהות, ואפילו אם ביבי נחבא אותה שעה מאחורי שומרי ראשו בעיר המקלט קיסריה לא ייתכן שלא שמע את הקולות. כמעט הייתי אומר בלשון המקרא כי ראה את הקולות, ואפשר ששקע בתוגה עמוקה.
המורשת היהודית קבעה כי אשרי הדור שמבוגרים נשמעים לצעירים, וזה מתרחש לעינינו. הצעירים נוטלים לידם את ניהול המחאה ומעניקים לה תנופה ייחודית, ואנו מרוצים לפנות להם את המקום בראש הטור, ולביבי יש סיבה לחשוש כאשר הם שרים מלוא גרונם באוזניו: ביבי, נפלת על "הדור הלא-נכון". זה דור שאינו מורכב מפראיירים ואינו מאמין למילה היוצאת מפיו, ולא יניח לו לחמוק בלא דין עם מלאי השחיתות שלו.
רעייתי דנה ואני שבעי הפגנות, ובכל זאת סיכמנו לעצמנו כי לעולם לא היינו רוצים שחוויה ישראלית כה משמעותית, נקייה מאינטרס צר וספוגה במניעים ציבוריים ראויים, תפסח או תדלג עלינו. לא היינו סולחים לעצמנו. בעיקר ששמענו כי גם ההפגנות בתל אביב (בכיכר רבין ובהבימה) ולאורכה ולרוחבה של הארץ היו גדושות בישראלים שוויתרו על הנוחות ועל האנוכיות, ונשאו דגל כחול-לבן או שחור או ורוד ובאו לממש את זכותם הדמקרטית.
היו בירושלים אישים שאינם מחמיצים את ההפגנות כמשה (בוגי) יעלון ואלי אבידר. נוכחה הפיסיקאית ד"ר שקמה שוורצמן, שהיא ובני משפחתה נחרדו מהמגמה הדיקטטורית של בנימין נתניהו וייסדו את תנועת "הדגלים השחורים". יש לה עתיד מדעי מזהיר בזירה הבינלאומית, שיכול להיות תירוץ למחדל, אבל לא. היא שם. תמיד שם. עם אחיה והוריה. גם עם הרעיון המבריק להפגין על הגשרים - צעד שמוטט את האיסור שהטיל ביבי על ההתכנסויות בירושלים ובקיסריה.
פעם שאלתי במזנון הכנסת את הפרופסור יובל נאמן איך להסביר שפיסיקאי כמותו אשר מחקרו משוטט אי-שם בין כוכבים להבין את מהות היקום משקיע כל כך הרבה מאמץ וזמן בפיסת קרקע זעירה הקרוייה ארץ ישראל? והשיב לי כי זו האחריות הציבורית העליונה של מדענים כמותו: דווקא מפני שהם פועלים כה רחוק מן הבית יש להם חובה כפולה ומכופלת לדאוג לשבט ממנו יצאו, ונזכרתי בכך כאשר ראיתי הלילה את שקמה.
והיה שם גם מפגין שניצב עם רעייתו בצנעה. ניגשתי ותהיתי מה אומרים בקהילתו של חובש כיפה שחורה להשתתפותו בהפגנה כזאת. כך השיב לי ד"ר אלי הויזר, תלמיד של הפרופסור אבי רביצקי: הוא מנסה להסביר לחבריו כי המהות היהודית הנכונה, שמקורה בנביאי ישראל, באה לביטוי בתוכן ההפגנה הזאת למען טוהר המידות. הוא גם הוסיף כי זה בדיוק מה שניסה להאציל גדול הדור הרב אברהם יצחק הכהן קוק לחבריו: ההתעוררות החילונית היא ביטוי למהות יהודית. יש כבר ניראות התחלית של חובשי כיפות. הם טרם השתחררו מן הטראומה של פינוי גוש-קטיף וקשה להם לחצות את הקווים, ולהבין כי המאבק הוא בין נקיון כפיים לבין השחיתות, ולא בין ימין לבין שמאל.
הסימנים מעידים על תחילת ההיסדקות של חומת נתניהו, אך הכל יירד חלילה לטמיון אם הלחץ הציבורי ייחלש. אילצנו את ביבי לאפשר לנו להפגין בחופשיות על אפו ועל חמתו, והקרב מתקרב לשיא חדש. אם בשבת הבאה יגיעו 100 אלף לירושלים, ועוד רבבות או מאות אלפים יתייצבו בתל אביב ובחיפה ועל הגשרים ובפינת הרחובות נוכל לשיר-לזעוק ביתר שאת באוזני ביבי כי נפל על "הדור הלא נכון".
