תודה למגיפת הקורונה שבזכותה לא יורחב השנה השסע הגדול ממילא בציבור האזרחים המתהווים בבתי הספר. השנה הדילמה תצמצם לזום, את יום הזיכרון הממלכתי של מי להדהד, להבליט, להנכיח. אלו מוסדות חינוך ישירו את שיר לשלום ויקיימו מעגלי שיח על דמוקרטיה ואלו מוסדות יעלו על נס את דמותה רבת ההוד של רחל אמנו, אשר הפציעה במלא עוזה לחיינו לפני 25 שנים בעקבות רצח יצחק רבין.
אלו מוסדות ימשיכו להחרים את יום הזיכרון הממלכתי לרצח השר רחבעם זאבי בגלל האידאולוגיה בה דגל בעידוד הטרנספר לערביי ישראל ומאוחר יותר בגין ההאשמות בפגיעות מיניות, לכאורה, כפי שעלו בתוכנית טלוויזיה לאחר רציחתו על-ידי מחבלים, טענות שלא היה יכול להשיב עליהן ולהתעמת איתן. כזכור, שלושה מחבלים רצחו את השר זאבי בדיוק לפני 19 שנים בעלותו לחדרו במלון לצורך ראיון לתוכנית בוקר. אלו מוסדות יחרימו ויתעלמו מיום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, בשל מורשתו בהסכם אוסלו, בשל קורבנות השלום, ויזכרו את רחל אמנו כתחליף לרה"מ הנרצח.
ביום שלישי בבוקר יפתחו אירועי יום הזיכרון הממלכתיים לרחבעם זאבי. באין קורונה, רצו אלפי בני נוער במסלול ארץ המרדפים בבקעת הירדן לזכרו. באין קורונה עשרות אלפי תלמידות ותלמידים למדו על מורשת הגבורה של האלוף וההוגה, אידאולוג וקנאי לעמו וארצו, פטריוט אשר עד ירי המחבלים בגופו, לא הוריד מצווארו את השרשרת עם הדסקית עליה חרוטים היו שמות הנעדרים והשבויים. רחבעם זאבי נרצח על-ידי שלושה מחבלים בשל היותו יהודי, מאהבה הגדול של ארץ ישראל, חולם ולוחם, שואף ומגשים. עשרות אלפי נערות ונערים לא יזכירו את שמו אף לא ברמז קל. מי שבחיו היה מוקצה מחמת מיאוס בשל דעותיו הפוליטיות בקרב חלק מבני הארץ הטובה הזו, נשאר באלמוניותו אצל הדור החדש, עבורם גנדי הוא מהטמה, רחבעם הוא שם רחוק מהמקרא וזאבי זה הג'ודוקה ההוא.
19 שנים חלפו מאז הרצח של רחבעם זאבי, 25 שנים חלפו מאז הרצח של יצחק רבין, יום הזיכרון הממלכתי הפך להמלצה, להחלטת מנהל, להמשך המאבק היצרי, הלאומי שטרם תם. זה היה רב אלוף וזה היה אלוף, זה היה נץ וזה היה אבי הנץ, זה היה הוגה דעות איש ספר וזה היה טניסאי. זה היה ראש ממשלה וזה היה שר, זה היה יהודי שנרצח על-ידי בן עמו וזה היה יהודי שנרצח על-ידי מחבלים. שני אישים, שתי דעות, שני עולמות, שתי אהבות, שתי אכזבות, שני ימי זיכרון ממלכתיים, שני מורשות ועם אחד הזוכר. הדליקו נר ליצחק, הדליקו נר לרחבעם, מדינה אחת שני להבות וגורל אחד, כל אחד בדרכו.
