מכירים את הסיפור על אייזק ניוטון שישב בחצר ביתו וצפה בתפוח נופל מעץ? הוא הבין שיש כוח שמושך את התפוח כלפי מטה. התובנה הזו הובילה אותו לנסח את חוקי התנועה והכבידה המהווים את הבסיס המדעי לאינספור מוצרים טכנולוגיים שקיימים היום. ניוטון היה אז סטודנט בן 23 בקיימברידג'.
מעטים יודעים שהסיבה שמלכתחילה ניוטון היה בביתו ולא באוניברסיטה, היא בגלל מגיפה! כן, אומנם בשנת 1665 עדיין לא גילו את קיומם של החיידקים, אבל כאשר החלה מגיפת הדבר בלונדון (מגיפה אשר גרמה למותם של כ-20% מתושבי העיר וסביבתה), נסגרו האוניברסיטאות וכולם נשלחו הביתה לבידוד.
נחזור ל-2020.
יאיר לפיד מטפח את הרעיון המופרך שכל דור הצעירים הוא אבוד בשל התפרצות הקורונה. הוא מנסה לשכנע כל צעיר וצעירה שבעצם אין להם כל סיכוי להצליח. זוהי מתקפה חזיתית על הגורם החשוב ביותר לכל אדם, ובעיקר לצעירים - המוטיבציה. בדבריו, קובר יאיר לפיד את הרוח המאפיינת כל כך את התנועה הציונית מיום הקמתה - הרצון להצליח גם כנגד כל הסיכויים, השאיפה להתפתח ולהתקדם, האמונה שאין דבר העומד בפני הרצון.
אני מבין שלאדם כמו לפיד, שגדל עם כפית של זהב בפה, שלא היה צריך לחשוש יום אחד לפרנסתו, ואפילו לא הצליח להתמיד בלימודיו עד כדי השלמת תעודת בגרות, קל לזלזל בתכונות הללו. הבעיה היא שבתפקידו כראש האופוזיציה, לאמירות האלו עלולה חלילה להיות השפעה על צעירים שעוד עלולים לחשוב שהם באמת "דור אבוד".
מזלה של האנושות, שבתקופתו של ניוטון לא היו "יאיר לפידים" שניסו לבנות לעצמם בסיס תמיכה פוליטי על גבו של הדור הצעיר. מה היה קורה אם איזה פוליטיקאי היה משכנע את ניוטון שהוא "דור אבוד" בגלל שסגרו לו את האוניברסיטה?
מיזמי חדשנות
אז מה בכל זאת על הממשלה לעשות (או מה היה צריך לפיד להציע אם היה איש ציבור הגון יותר)? "בתוך הכאוס יש גם הזדמנות", כתב הפילוסוף הסיני סון טסו. על הצעירים בתקופה זו להמציא את עצמם מחדש לטובת עתיד טוב יותר. אנחנו רואים איך חברות רבות בשוק מתאימות את עצמן לתנאים המשתנים - משקיעות בעבודה מהבית, חוסכות בשטחי משרדים, עוברות לשיטות שילוח חדשות ולאירועי מכירות מקוונים.
חברות רבות מאוד ממשיכות לגייס עובדים, והלימודים באוניברסיטאות (בניגוד לתקופתו של ניוטון) ממשיכים להתקיים. תפקידה של הממשלה, הוא בראש ובראשונה לא להפריע! לאפשר לגלגלי המשק להתגלגל, לסייע נקודתית לזקוקים לסיוע, בעיקר באמצעות תמיכה במיזמי חדשנות, עידוד היצירתיות של הצעירים, עידוד ותמיכה בעסקים קטנים המותאמים לתקופת הקורונה ועידוד היציאה לעבודה.
כפי שכתב הכלכלן אדם סמית׳ בדרך של משל: "אין אנו מצפים לחסדם של הקצב, מבשל השכר או האופה, דאגתם לעצמם היא המקנה לנו את סעודתינו". הצעירים שלנו הם דור מפואר. אל תזלזלו בהם ואל תתנשאו עליהם כמו לפיד. הם יודעים להסתדר ויודעים לדאוג לעצמם.
ישראל צריכה היום יותר מתמיד צעירים חזקים! עם אומץ! יוזמה! ביטחון! ויצירתיות! אם אתם הורים לצעירים, דרבנו אותם - תנו להם את הדלק והאומץ לצאת מגדרם, לשאול מה חסר? מה אפשר? איך אפשר? ולהוציא את התפארת הישראלית מהכוח אל הפועל. אם אתם בעצמכם צעירים, דעו לכם שנקודת ההתחלה שלכם היא טובה יותר מזו שהייתה לצעירים לפני עשר, עשרים, חמישים או שבעים שנה. לכל דור האתגרים שלו. אף דור לא חשב שהוא "אבוד". אחרת לא היינו כאן היום...
