הכותרת נכתבה בהשפעת רגע היסטורי ב-1969 בו דרך האמריקני הראשון על אדמת הירח. המהות על אדמת ישראל ב-2020 הפוכה. יריב לוין - צפע מילולי מנומס השוקד להרוס את בית המשפט העליון, גרם היום לקריסת עוד קיר מגן של הדמוקרטיה כדי לשרת את אדונו בנימין נתניהו. כפי שאמר לי אתמול מדינאי מנוסה עוד לפני שיושב-ראש הכנסת לוין העז בעזות מצחו לבטל הצבעה תקינה במליאה: ביבי סבור כי אין צורך במדינת ישראל אם הוא אינו שולט בה.
טרם היה כדבר הזה. כולם הופתעו. לא אני. ידעתי כי בהגיע רגע המבחן לוין לא יהסס לפצוע את רקמת הכנסת העדינה למרות שנאומיו רוויי הארס וההרס כלפי בית המשפט ספוגים בטענות שיש לחזק את הפרלמנט. מי שמבטל בהחלטה בריונית הצבעה בכנסת בפעם הראשונה מאז כונסה לפני 71 שנים בבניין קולנוע "קסם" בתל אביב (אחר כך משכן האופרה) אינו יכול לטעון ברצינות כי הוא שומר על כבודה.
זה היה יום מר לדמוקרטיה. במליאה השתולל הטרור של הדיקטטור, וגם מאחרי הקלעים. מבקר המדינה מטעם נתניהו מתניהו אינגלמן חייב ורשאי לחקור את פרשת הצוללות (ראו הסברי ח"כ יואב סגלוביץ, לשעבר ראש אגף החקירות). אך הוא לא רוצה בפועל והעביר זאת לדיון בוועדת ביקורת המדינה.
משה יעלון מסר בה עדות מדויקת על תעלולי ביבי ומקורביו. ד"ר אליעד שרגא סיפר על 20 תצהירים של בכירי מערכת הביטחון הממתינים בעתירה של התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ, וח"כי הקואליציה לא הניחו לו לדבר (שרגא פרסם אתמול פרק הקדמה לסדרה בת עוד שמונה פרקים - מה היא באמת שערוריית הצוללות של נתניהו ומרעיו העוסקת ברכישות כלי שיט. הפתיחה מעידה כי העובדות מזעזעות).
כמו בפרלמנטים הפשיסטיים בשנות ה-30' של המאה שעברה, לא הניחו ליריבי ראש הממשלה לדבר בנחת. מי העיד? ראש מנהל הרכש תת-אלוף שמואל צוקר, שדיווחו סימר שיער; ופרופסור שאול חורב איש הצוללות; והיועץ המשפטי של משרד הביטחון אחז בן ארי; שתיאר כיצד שלוחו של ביבי לחץ עליו בשמו לבטל מכרז בינלאומי שכל כולו יעילות וטוהר המידות. אולי יותר מכל ראוי להאזין היטב לעדות שמשמעותה לא נקלטה כראוי בציבור. משה פרידמן המייצג את ארגון עובדי צה"ל תיאר איך ניסה השלטון לביים סכסוך עבודה כדי להוציא את המספנה הצה"לית מידי המדינה ולהעבירה לתיסנקרופ שבגרמניה.
ומה היה לקואליציה לומר? מיקי זוהר, זה שהבטיח לנהוג בריסון מילולי, הודיע כי ישקול להדיח את יושב-ראש ועדת הביקורת עפר שלח. אם זה יימשך כך לא תהיה לנו ברירה אלא להצהיר בריש גלי את מה שאנו נשמרים מכל משמר לעשות - להשוות את ישראל לא למשטר דיקטטורי ופשיסטי אלא לאחד מהגרועים שבהם. כי זו תמונת המצב.
ואנו? ואני? חייב לעצמי להתעלם ממחלוקות לגיטימיות עם הא ועם דא ולצעוד בשורות מלוכדות לבלפור בירושלים ולכיכרות בתל אביב ולכל פינות הרחוב והגשרים עם דגלי הכחול-לבן והשחור והוורוד. אחרי יום חול כזה בכנסת - השבת זועקת לגדוש את הכיכרות במפגינים. ראוי לפנות בלשונה של דבורה הנביאה לכל אזרחית ואזרח, שמבינים את גודל השבר וסכנת העריצות, אך נמנעו או היססו עד כה מלהצטרף אלינו: "למה ישבת בין המשפתיים לשמוע שריקות עדרים"? בשבת זו לא די לנו שנמלא את הרחובות והכבישים והכיכרות. אלא חובה אזרחית להציפם.
