חקלאי מדינת ישראל, כמו הבנאים שלה, ואנשי עסקיה, הפכו בשנים האחרונות למטרות נוחות מאוד לעושק, לגביית דמי חסות, לניצחון הבריונות בנוק אאוט בזירת המשילות. 'כל דאלים גבר' הפך לפניה המכוערות של המציאות הטרוריסטית אשר גובה רכוש, ממון, את הנפש, גם אם הגוף המדולל מאימה ורטט ממשיך לחיות.
לפני שנים אחדות שיתף אותי ידיד טוב, קבלן בנייה אמיץ, על החלטתו לשחות נגד הזרם ולא לשלם דמי חסות לעבריינים ממגזר מסוים מאוד, במלחמת ההתשה הבלתי פוסקת ובהיותו דון קישוט הנאבק בתחנות הרשע והבריונות, לבד, בודד בצריח.
הקבלן, אשר בנה רבי קומות בלב המדינה, הגיע בוקר אחד למשרדו המרווח כמימיים ימימה. אורחים שלא הזמין ציפו במשרד עם מבטים מזרי אימה בעיניים, ידיים תחובות בכיסים וחיוך עוויתי בזווית הפה. הם היו שניים, אחד קטן ממדים שפם מטופח מעל שפתו העבה, השני חסון, גבוה, קרחת על ראשו ורוע בלבבו. לחצו ידו וביקשו להיכנס עימו למשרד מותירים מאחור את המזכירה נאלמת דום.
בלי הקדמות מיותרות הבהירו הזרים את מטרת בואם, פלישתם למשרדו. דרשו לקבל דמי חסות חודשיים בעבורם ידאגו שלא יאונה רע לבנייניו, לציוד הכבד, לרכוש. הוא סירב. השניים נעמדו תוך שהחסון מניח ידו על כתפו של הקבלן והנמוך מוסיף: 'עד היום בשתיים עשרה בלילה יש לך זמן להסכים', טפיחה רבת משמעות ויציאה מהמשרד, מותירים בו את הקבלן ההמום והמאוים.
ידידי הקבלן החליט לסרב לשלם דמי חסות לעבריינים, לאחר שאוים על ידם במשרדו. לאחר שריח הפחד שזרעו במפגש הקצר התפוגג, החליט ידידי הקבלן לא למצמץ ולא לאפשר שיסחטו אותו. בן הארץ הזו, לוחם גולני אשר במלחמת שלום הגליל הראשונה הביט למוות בעיניים והמוות השפיל מבטו או שמא היה זה מחבל החיזבאללה אשר הוכרע על ידו החליט ללכת לישון, הוא והרהוריו, מחשבותיו, דאגותיו, חששו.
למחרת בעודו שוטף פניו נשמעו קריאות התבהלה וצפצופי ההודעות אשר פרצו מהווצאפ שלו. בזה אחר זה קפצו תמונות שצילמו העובדים באתר הבנייה - בתים שנועדו למסירה נראו כאילו עבר עליהם בולדוזר נהוג בידי נהג על סמי מרץ. התמונות סיפרו את ההבטחה שמומשה על-ידי מי שאינם מתייראים מהחוק, מהדין, ממאום. מרצפות שבורות, אסלות מנותצות, כיורים מרוסקים, דלתות שבורות, הרס ונזק במאות אלפי שקלים.
חברי הקבלן ידע גם ידע כי זו דרכם של העבריינים להעביר מסר, לאותת, להבהיר: 'הננו כאן ואין לנו כוונה ללכת לשום מקום בלי דמי החסות החודשיים. נעים מאוד אנו השותפים החדשים שלך בחברה ולנו יש 60 אחוזים במניות החברה שעבורה לא הזיע בית שחיינו מעולם'.
ידידי ניסה לגייס את חבריו הקבלנים, אך אלו ברובם המכריע מבוטחים היו מכל פגיעה רעה. הרי גובי החסות כבר החתימו אותם על השותפות החד-צדדית ומאום לא יבאנה להם. בודד נותר, התלונן במשטרה. השניים נעצרו ושוחררו על-ידי שופט בית המשפט בערבות ובתנאים מגבילים וכן במתן צו הרחקה מאתר הבנייה.
ידידי הקבלן ידע שסיוט חייו רק מתחיל, הוא הרי ראה את החקלאים ובעלי המפעלים האמיצים שכן העזו כמוהו לסרב להיכנע לעברייני דמי החסות בשבירתם, ראה את עסקיהם עולים בלהבות ומיליוני שקל הופכים לאפר שחור. הוא הרי ראה ארזים כמוהו הנשברים בקול ענות חלושה, הוא ראה את מציאות החידלון של גורמי האכיפה והחוק מול מחבלי חסות אלה, אך סירב להיכנע, סירב להרים ידיים, סירב להרכין ראש. כלוחם גייס חברים של בנו משוחררי צבא שישמרו על המבנים ויקבלו שכר הוגן, רישת את אזור הבנייה במצלמות אבטחה, הפך את אתר הבנייה ליעד מבוצר, לא ויתר עד אשר מחבלי דמי החסות הבינו את המסר. המבנים נמסרו לרוכשים באיחור קל בעקבות החבלה שנערכה בהם.
ידידי הקבלן החליט להעתיק את עסקיו אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל. מלחמה זו זרקה שיבה בראשו ותבעה ממנו כוחות רבים, אצלו הכל בסדר אך בכל יום כשהוא שומע על רפתות שנשדדו, טרקטורים וכלים הנדסיים שעלו בלהבות. מפעלים שהוצתו הוא מתקשר אליי, שוטח את כאבו העצום, על האנשים שכל מפעל חייהם נהרס עד היסוד על-ידי מחבלי דמי החסות, מבכה את חוסר המשילות, את עליבות הכרעות בתי המשפט ובעיקר בוכה עם האזרחים הנתונים לחסדי מחבלי דמי החסות, מופקרים לגורלם. ובחדשות השעה עשר דיווחו לקראת סוף המהדורה על הצתה מכוונת במהלך הלילה במחסן חקלאי בעמק החולה, ציוד במיליוני שקלים עלה בלהבות. אנחה נתמלטה מפי ידידי הקבלן, עוד מפעל חיים עלה בלהבות ההפרות וחוסר המשילות.
