ב-29 באוקטובר, יציינו תושבי כפר קאסם אירוע דמים כואב, שפקד את כפרם בשנת 1956 לפני 64 שנים. אני מחמיא למערכת החינוך, שבתוכנית הלימודים באזרחות מוקדש פרק להרג בכפר קאסם. קיימת התמודדות ערכית בספר הלימוד שבידי התלמידים עם נושא הפקודה הבלתי חוקית בעליל כלקח מאירועי כפר קאסם, שתוצאתו טבח 49 אזרחי מדינת ישראל.
מצער אותי, הלחץ המופעל על-ידי חוגים שונים במערכת החינוך להוציא את הפרק הזה מתוכנית הלימודים. לצערי, קיימת עוצמת פער בין לקח מוסרי של פקודה בלתי חוקית בעליל, כפי שבאה לידי ביטוי בספרי לימוד ובין התבטאויות של חברי כנסת ושרים. מי שבארסנל המילולי שלו יש מטבעות לשון כמו: "כדור בראש או כדור בין העיניים" לא למד לקח את הלקח של פקודה בלתי חוקית בעליל.
התלהמות כוחנית יוצרת התבטאויות מתבהמות של אנשי ציבור שניתן היה לצפות מהם להיות כתובת מוסרית וערכית מצננת רוחות. התלהמות כוחנית יוצרת גם היום מעשים של אזרחים הניזונים מאותם חברי כנסת, כפי שהתבטאויות כוחניות ושכרון חושים כוחני הביא למתן פקודה בלתי חוקית בעליל, שמילאו חיילים במבואות כפר קאסם ב-1956.
ב-29.10.1956 במבואות כפר קאסם נרצחו 49 אזרחי מדינת ישראל, שחזרו מיום עבודה בחקלאות. רק אחרי ארבעה עשר חודשים, ב-5.2.1957, החל משפטם של הקצינים והחיילים שביצעו את הרצח.
משפטם נמשך למעלה משנתיים. ב-26.2.1959 נמצא שמפקד החטיבה אשם... רק בחריגה מסמכות בהטילו עוצר, עליו לא קיבל אישור. עונשו "הֶחָמוּר" של המח"ט, אלוף משנה יששכר שדמי, היה קנס של גרוש אחד = 10 פרוטות. בושה וחרפה למערכת המשפט הצבאית, שלמעשה נתנה גיבוי למי שהיה אחראי ישירות לביצוע מעשה הרצח.
נמחק מהפרוטוקול
באוקטובר 1959, שבעה חודשים אחרי חריצת דינם של כל המעורבים, שוחררו מבית הסוהר רב סרן שמואל מלינקי, סגן גבריאל דהאן וכן יתר הנאשמים. ב-1.10.1959 הוכיחו השלטונות בישראל, שניתן לעבור לסדר היום על רצח מזוויע של 49 אזרחים. שר המשפטים המליץ על חנינה. נשיא המדינה חנן רוצחי אזרחים, שחזרו לביתם אחר יום עבודה. מדובר בפועלים ופועלות, שלא הייתה להם אפשרות לדעת, כי הוטל עוצר על כפרם. הם הורדו על-ידי אנשי מג"ב מהמשאיות ונטבחו במבואות הכפר.
החמור בכל הפרשה, שראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, במשך חודשים הכחיש שהיה רצח בכפר קאסם. דבריו של ח"כ תופיק טובי, שאמר מעל דוכן הכנסת כי אירע טבח בכפר קאסם הופרעו בקריאות ביניים מתלהמות ופוגעניות של חברי כנסת מכל סיעות הבית.
דבריו נמחקו מפרוטוקול הכנסת. מקרה יחיד שנאום חבר כנסת נמחק מהפרוטוקול, כאילו לא היה נאום והדבר לא תוקן עד היום.
כששלח ח"כ תופיק ממק"י ב-23.11.56 מכתב אישי, בו חשף פרטים על טבח 49 תושבי הכפר ועוד עשרות פצועים המאושפזים בבית החולים בילינסון, דבריו הוכחשו בבוטות קשה על-ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון. וסערת הצעקות נגד חבר הכנסת תופיק טובי קיבלה ביטוי של עברית מובסת ומבוישת ברמתה. האלימות המילולית, שהופנתה על-ידי רוב חברי הכנסת נגד חבר הכנסת תופיק טובי, הייתה מללוה בהאשמה חמורה שהוא מספר סיפור דמיוני שלא היה ולא נברא. על גילויי האלימות המילולית ניצח דוד בן-גוריון.
העיתונות קשרה קשר שתיקה סביב מכתבו של תופיק טובי והתיישרה עם הכחשות משרד הביטחון. הוטלה צנזורה חמורה על כל ידיעה הקשורה ברצח בכפר קאסם. רק שני עיתונים בשפה העברית פרצו את מחסומי ההכחשה - היומון "קול-העם", השבועון "העולם הזה" ועיתון אחד בשפה הערבית "אל איתאחד".
המשטרה אסרה גישה לפצועים. למרות האיסור הצליחו ליצור איתם קשר שני חברי כנסת מטעם המפלגה הקומוניסטית ולטיף דורי, פעיל במשמרת הצעירה של מפ"ם. לטיף דורי הצליח להערים על חגורת הביטחון של שוטרים, שמנעה כניסה לחדרים בהם אושפזו הפצועים מירי החיילים. לטיף דורי רכש את אמונם של הפצועים, שסיפרו לו אמת מזוויעה של טבח. חברי הכנסת תופיק טובי ומאיר וילנר הצליחו לפרוץ את מחסומי הממשל הצבאי והגיעו לכפר קאסם וגם לבית החולים בילינסון בפתח תקוה שהיה מבוצר.
מתגייסים להכחשה
בן גוריון, שהשתלח במלים בוטות בתופיק טובי ובכל חברי סיעת מק"י בכנסת "על סיפורי הבדים מכפר קאסם ועל רצח שלא היה", נאלץ בסופו של דבר ב-12 בדצמבר 1956 לדווח בכנסת שהיה אירוע בכפר קאסם.
מה שמטריד עד היום זה לא רק הטבח עצמו, אלא מערכת שלטונית שהתגייסה להכחשה, ביודעה שהיה רצח אזרחים ופצועים קשה. כשהמערכת השלטונית לא יכלה לעמוד יותר מול מערכה ציבורית, בה היו פעילים בעיקר חברי מק"י והעיתון ה"עולם הזה" בעריכת אורי אבנרי, הודתה אותה מערכת בתחילה בצורה מאוד מגומגמת עד שנאלצה לגלות שפועלים ופועלות, ביניהם גם ילדים וזקנים, הורדו מהמשאיות ונרצחו בדם קר, כי הפרו צו של עוצר על הכפר. מסתבר, שבמג"ב לא כולם נהגו כפי שנהג המח"ט. היו גם אחרים. היו גם חיילי מג"ב בכפרים אחרים, שסירבו לבצע את פקודת הטבח, והם ראויים לכל ההערכה.
למרבה הצער, גם הישוב היהודי חווה פיגועים רצחניים, שקיפחו חיי אזרחים במרכזי הערים ובנתיבי תחבורה. גם הישוב היהודי חווה ימי סכינאות אכזרית. החובה לשים קץ למציאות אכזרית. אסור לה לעלות על שרטון, שנבחרי ציבור יסיתו לביצוע פקודות בלתי חוקיות בעליל. בל נשאיר את הלקח של פקודה בלתי חוקית בעליל רק לכתובים בספרי לימוד. "כדור בראש - כדור בין העיניים" זו פקודה בלתי חוקית בעליל.
דווקא אנחנו, שחווינו פגיעות בחיי יהודים חפים מפשע על-ידי מפגעים במרכזי ערים ובנתיבי תחבורה, הלקח המתחייב הוא לא להתמכר למשיחיות כוחנית צעקנית היוצרת דה מוניות של כל החברה הערבית. לא לעלות על שרטון ההסתה כדוגמת הצגת הערבים כאחראים לכך, שתוכנית זדונית של היטלר עברה משלב ההסתפקות בגירוש לשלב של המתה המונית רק בגלל הערבים.
ב-1956 אווירה כוחנית יצרה תשובה מפלצתית של קצין בכיר בשם יששכר שדמי, שאמר לפיקודיו "אללה ירחמו" בתשובה לשאלת קצינים איך לנהוג בפועלים החוזרים מהשדות, שלא יכלו לשמוע שיש עוצר. התוצאה הייתה שאללה לא ריחם, כאשר בוצעה הפקודה הלא חוקית. אסור לנו כחברה לתת דרור לאווירה הכוחנית, היוצרת את חממת הגידול לצמחי רעל של פקודות בלתי חוקיות בעליל.
