התוצאה הברורה ביותר של הבחירות בארה"ב היא סיומה של אשליה. הטראמפיזם יישאר, גם אם דונלד טראמפ יפסיד – טוען אישאן ת'רור, כתב בכיר בוושינגטון פוסט. רבים במפלגה הדמוקרטית חשבו שטראמפ הוא רק קטע ביניים. על-פי גישה זו, מדיניותו הלאומנית מבית והפרוטקציוניסטית מחוץ היו "בלתי-אמריקניות"; גסותו המילולית וניצול הנשיאות לרווחיו האישיים היו סטייה; טיפולו חסר האחריות בקורונה היה בגידה במסורת התנהלותו של הבית הלבן בעת משבר. לטעמם, ביידן ייצג את האפשרות לשיקום, חזרה לנורמות, להגינות ולקונצנזוס בפוליטיקה האמריקנית.
אבל מחצית מן האמריקנים לא השתכנעו. ביידן אומנם זכה ביותר קולות מאשר כל מועמד לנשיאות אי-פעם, אבל טראמפ שוב ניפץ את ההערכות של המומחים והסקרים. יותר אמריקנים הצביעו בעדו הפעם מאשר כאשר עלה לשלטון כאאוטסיידר אנטי-ממסדי. במקביל נמוגו תקוות הדמוקרטים לחולל מהפך בסנאט ולהגביר את כוחם בבית הנבחרים.
ההקצנה הובילה לתוצאה מוקצנת. למרבה האימה של כתבים פוליטיים מנוסים רבים, טראמפ הכריז על נצחונו כאשר היה ברור שמיליוני קולות טרם נספרו, ואז טענו הוא ותומכיו שיריביו גונבים את הבחירות במדינות שפשוט סופרות את הקולות. "טראמפ הראה שוב שלא אכפת לו מהחוקה או מיציבותה של המדינה וטובתה או ממשהו דומה", כתב דן בלץ בפוסט. "אכפת לו רק מעצמו ומשמירת הכוח שבידיו. ולכן הוא צועק 'הונאה' כאשר אין שום הוכחה למשהו כזה".
סוזן גלסר כתבה בניו-יורקר: "הספק המתמיד שמטיל טראמפ במוסדות הבסיסיים של ממשלתנו ושיטת הבחירות שלנו, השיגו כעת את המהפכה המיוחלת שלו, אפילו אם הוא לא יחזור לעוד ארבע שנים: מעצמת-על קרועה מבפנים ששוב אינה נותנת אמון בדמוקרטיה שלה". ואילו באירופה מזהירים פקידים בכירים מפני מצב "נפיץ" בארה"ב.
המציאות היא שטראמפ נותר כוח בפוליטיקה האמריקנית, בדומה למקומות אחרים בעולם בהם אנשים חזקים נכנסו לזירה בדמוקרטיות. הדמגוגיה הלאומנית של טראמפ, הקמפיין הבלתי-פוסק שניהל מאז נכנס לתפקידו והמסרים והטקטיקות הפלגניים שאימץ – אין ספק שאלו זכו לתמיכה עצומה. "לטוב ולרע, הטראמפיזם אינו נזרק לפח האשפה של ההיסטוריה; הוא יישאר כאן בעתיד והוא חלק מן העתיד", כתבה מוניקה הס בפוסט. הטראמפיזם בהחלט עשוי להגדיר את פוליטיקת הימין בארה"ב בשנים הבאות. "הטראמפיזם עשוי להפוך לגרסה האמריקנית של הפרוניזם", צייץ דן סלייטר מאוניברסיטת מישיגן, בהזכירו של גנרל חואן פרון מארגנטינה. "תמיד בתנועה, תמיד מקצין, לא תמיד בשליטה אבל לעולם לא נעלם".
משקיפים מבחוץ רואים בכך סימן ברור לשקיעתה של ארה"ב, מציין ת'רור. מה משמעותו של משבר אפשרי למדינה המוגדרת בעשרות שנים של העברת שלטון מסודרת? "כיום, כאשר וושינגטון במשבר ולא ידוע השליט העתידי בה, הרעיון האמריקני הוא הנמצא בסכנה, רעיון שרוב העולם למד לסמוך עליו ואף אימץ אותו", טוען טום מק'טאג באטלנטיק.
מאמר המערכת בעיתון הגדול בניו-זילנד, סטאף, ציין: "כאשר ביידן דיבר על הבחירות כקרב על נשמתה של ארה"ב, הוא התכוון לחוסר כשירותו של טראמפ לתפקיד, אשר הודגם בכישלון מול הקורונה, יחד עם הרמיזות הגזעניות והעלבונות האחרים לשיטה הדמוקרטית. העובדה שכל כך הרבה בוחרים אמריקנים מוכנים לתת לו עוד ארבע שנים, גורמת לכולנו לחשוב מחדש על הנחות היסוד שלנו".
חוסר הוודאות סביב הבחירות גרם למצהלות במוסקבה, בייג'ינג וטהרן. "תוצאות הבחירות הן הגרועות ביותר לארה"ב", טען חבר הפרלמנט הרוסי וייצ'סלב ניקונוב, אשר ב-2016 קידם בברכה את נצחונו של טראמפ. "לא משנה מי ינצח בקרבות המשפטיים; מחצית מן האמריקנים לא יראו בו נשיא חוקי. כדאי להכין הרבה פופקורן". שין קיאנג מאוניברסיטת שנגחאי אמר: "האדמה עליה יכול לגדול מועמד כמו טראמפ עדיין קיימת בארה"ב, וארבע שנים מאוחר יותר יכול להיות לרפובליקנים מועמד דמוי טראמפ – וגם לדמוקרטים יכול להיות 'טראמפ' משלהם".
