נאום הניצחון של
ג'ו ביידן היה משעמם, צפוי, אפילו בנאלי. הוא חזר על הדברים שהשמיע שוב ושוב: אהבתו למשפחתו, קריאה לאחדות, הבטחה להיות נשיא של כל האמריקנים. אפילו הניסוחים הפרטניים היו מוכרים היטב. אבל זה בדיוק ההבדל בינו לבין
דונלד טראמפ. אחרי ארבע שנים בהן איש לא יכול היה לצפות איזו פצצה תיפול על ראשו של מי, צריך חזרה לשפיות, להגינות, לשעמום.
זה טוב בתור נקודת התחלה, לא בתור תוכנית פעולה. ביידן מקבל את ארה"ב במצב הקשה ביותר מאז השפל הגדול של שנות ה-30, אולי אפילו במצב קשה עוד יותר. הסיבות ידועות: הקורונה על תוצאותיה הבריאותיות והכלכליות, הפילוג הנורא בפוליטיקה ובחברה, האיום הגובר מצד סין, אובדן המנהיגות האמריקנית בעולם. ייתכן מאוד שיהיה עליו להתמודד עם סנאט בשליטה רפובליקנית, והוא יזדקק לכל תמיכה ציבורית שיוכל לגייס.
לכן, נאום ההשבעה של ביידן חייב להיות ההפך הגמור מנאום הניצחון. עליו לעורר השראה, לדרבן לפעולה, להנחיל אמונה. הוא חייב למצוא משפט מחץ שייזכר לשנים אם לא לדורות. משהו בסגנון "We have nothing to fear but fear itself" של פרנקלין דלאנו רוזוולט בינואר 1933. הכנתו של נאום כזה חשובה לא פחות מאשר כל יתר המשימות שעומדות לפניו ב-73 הימים שנותרו עד ההשבעה.
הקורונה כמובן לא מתחשבת בתהפוכות הפוליטיות. ביום בו זכה ביידן בפנסילבניה ובבחירות (6.11.20) נרשם בארה"ב מספר שיא של 132,540 חולים חדשים - כפליים מהשיא של הגל הראשון. ביום בו נשא ביידן את נאום הניצחון נוספו 124,232 חולים ו-1,031 מתים. שלושה ימים ברציפות מספר החולים הוא מעל 100,000 ואין שום סימן להתמתנות; להפך.
מאז תחילת הקורונה חלו 10.2 מיליון אמריקנים ומתו 243,000. מדובר ב-20% מכלל החולים ומכלל המתים בעולם כולו; נזכיר, שאוכלוסיית ארה"ב היא רק 4.2% מאוכלוסיית העולם. בהנחה שטראמפ ימשיך להתנהג בהפקרות פושעת ושמושלי המדינות לא יטילו סגרים הדוקים, עד ההשבעה עלולים להתווסף 8 מיליון חולים ולמות 75,000 אמריקנים. לשם השוואה: בכל מלחמת וייטנאם, שנמשכה 15 שנה, נהרגו 58,318 אמריקנים. בכל מלחמת העולם השנייה נהרגו 416,800 אמריקנים; הנתון הנוכחי של הקורונה הוא כבר 58% ממספר זה. זוהי המטלה האדירה הנופלת על שכמו של ביידן.
הרפובליקנים יצטרכו להחליט מהר מאוד באיזה מסלול הם הולכים: המסלול הממלכתי או המסלול הטראמפיסטי. האם הם מברכים כמקובל את הנשיא הנבחר, או מתייצבים מאחורי האשמות השווא של הנשיא היוצא. האם הם דוחקים בטראמפ לבצע העברת שלטון מסודרת, גם אם לא יודה בתבוסתו, או מאפשרים חודשיים של תוהו ובוהו או אפילו אדמה חרוכה ומסע נקמנות (אנתוני פאוצ'י, כריסטופר ריי ואחרים נמצאים על הכוונת). נכון לעכשיו הם שותקים - שזו הבחירה הגרועה ביותר.
בהמשך יהיה הרבה מאוד תלוי בהתנהגות הרפובליקנים בסנאט בכלל ובזו של מיץ' מקונל בפרט. הדמוקרטים עדיין יכולים לקוות לשלוט בסנאט: שני המושבים של ג'ורג'יה יוכרעו במרוץ נוסף ב-5 בינואר, ואם הם יובילו לתיקו 50-50, הקול המכריע יהיה של קאמלה האריס. אבל זהו סיכוי לא ברור, וקשה מאוד לנהל את הסנאט בצורה כזאת. לכן, תוכנית העבודה של ביידן כרגע היא שיהיה עליו להתמודד עם סנאט-לעומתי ועם מי שלפני 12 שנים הצהיר שמטרתו היא שממשל אובמה-ביידן יהיה חד-כהונתי.
ביידן גאה בכך שעשרות שנים ידע לעבוד גם עם הרפובליקנים, אבל לא בטוח שזה יקרה באווירה הפלגנית הנוכחית של וושינגטון. הדמוקרטים ניסו להדיח את טראמפ מהיום הראשון בו נכנס לתפקידו ופעלו להכשיל כל יוזמה שלו; זו כמובן זכותם. אבל כעת אין להם שום זכות לבוא בטענות אם הרפובליקנים ינהגו באותה צורה, במיוחד אם טראמפ ימשיך להרעיל את האווירה. אפשר לקוות שלפחות חלק מן הרפובליקנים יתעלו לפחות חלק מן הזמן, במיוחד במה שקשור למאבק בקורונה והשלכותיה. רק שיקולים פוליטיים מנעו את העברת חבילת הסיוע שהאמריקנים משוועים לה; תהיה זו
רשלנות פושעת מצד שתי המפלגות אם ימשיכו לנהוג כך.
בסדרה "הבית הלבן" מודיע קצין הביטחון של הבית הלבן לנשיא ג'ד ברטלט, שייתכן שיהיה עליו לעבור למקלט. ברטלט מסרב בתוקף. ראש הסגל, ליאו מק'גארי, מבהיר לו: "במקרה כזה, אדוני הנשיא, השירות החשאי ייכנס לכאן - ואם יהיה לך מזל, הרגליים שלך יגעו בקרקע מדי פעם". האם זה מה שיקרה באמת ב-20 בינואר 2021? האם טראמפ יסרב פיזית לפנות את הבית הלבן? האם יהיה צורך להחליף את המנעולים?
אפילו היום זה נראה תרחיש דמיוני, בדיוני, בלתי אפשרי - תבחרו אתם את התואר. אבל למדנו היטב, שאצל טראמפ מתממשים גם תרחישים דמיוניים, בדיוניים ובלתי אפשריים. הייתכן שנשיא ארה"ב ישתמש בסיוע ביטחוני חיוני ככלי סחיטה כדי לקבל מידע על יריבו? הייתכן שנשיא ארה"ב יקרא לכלוא את יריבו? הייתכן שנשיא ארה"ב ישלם דמי שתיקה לכוכבת פורנו ולדוגמנית פלייבוי? הייתכן שנשיא ארה"ב יזלזל בפרהסיה בסוכנויות הביון האמריקניות? הייתכן שנשיא ארה"ב ישתמש בכינויי גנאי גזעניים וסקסיסטיים? הייתכן שנשיא ארה"ב יפגין בוז גמור למדע ולרפואה?
סירובו של טראמפ להכיר בתבוסתו אינו "רק" שאלה של האם יהיה צורך לגרור אותו בכוח מהחדר הסגלגל. לא לחינם יש תקופת מעבר: היא מיועדת גם לאפשר לנשיא הנבחר לאייש משרות רבות (קיימות 8,000 משרות פוליטיות בכל דרגי הממשל, מאות מתוכן שיש לאייש לפני ההשבעה) וגם לאפשר לו ולאנשיו לקבל תדרוכים מסודרים מהממשל היוצא - החל מן הנשיא, דרך השרים וכלה בעוזרים ובפקידים. כל תפקיד מצריך חפיפה, וככל שהוא בכיר יותר ומורכב יותר - החפיפה רצינית יותר. זה מובן לכל ילד. לכן, אם טראמפ יתמיד בסירובו - התוצאה לארה"ב כולה תהיה חמורה מאוד, ודאי בעיצומה של מגיפה.
רואן אטקינסון מגלם במערכון נהדר כמה דמויות בחצרו של מלך בריטי בימי הביניים. אחת מהן היא של השליח המגיע ובפיו בשורה רעה. מחשש לראשו, פשוטו כמשמעו, הוא מניח בשקט את ההודעה על הרצפה ומסתלק במהירות האפשרית. דומה שבבית הלבן של דונלד טראמפ קיים בדיוק אותו חשש: מי יעז להגיד לשליט שהוא הפסיד. (אגב: מעניין מתי נראה תמונה של טראמפ עם הכיתוב "You're Fired!"). הערך החשוב ביותר לטראמפ הוא נאמנות אישית, והדבר השנוא עליו ביותר הוא לוזרים. כעת מישהו מנאמניו צריך לומר לו, שבבחירות הללו - הוא הלוזר. אפשר ללמוד הרבה מאוד על טראמפ ועל הבית הלבן שלו, לא רק מעצם השאלה האם הוא יהיה מוכן להכיר בהפסד, אלא גם מהספק האם יש מישהו שיהיה מוכן לעמת אותו עם המציאות.
גם זהו מבחן רציני לרפובליקנים: האם יימצאו ביניהם מספיק בכירים שיפנו אליו ויאמרו לו שזה נגמר. מיץ' מקונל? הסנאטור לינדזי גראהם, מקורבו שמדי פעם מתעמת איתו? אולי מישהו מהקבינט שיאיים להתפטר אם הנשיא ימשיך לסכן את ארה"ב? ומה עם
מייק פנס, אדם הגון וישר לכל הדעות? או שמא יהיה זה מישהו מהמשפחה -
ג'ארד קושניר?
איוונקה טראמפ?
האחריות כאן היא רבה. כל עוד טראמפ ממשיך להפיץ את עלילת ההונאות, עשרות מיליוני אמריקנים עלולים להאמין לו. נזכיר שוב, כי בצד של טראמפ מצויים גם אנשי ימין קיצוני חמושים; כמה מהם נראו בסוף השבוע לידי מרכזי ספירת הקולות בפניקס ובפילדלפיה. אז עם כל החשש מזעמו של האדם הבלתי-יציב הזה, חייבים להימצא מי שישימו במקום הראשון את טובת המדינה. כך עשו בכירי המפלגה וכמה מפני המשפחה אל מול ריצ'רד ניקסון ב-1974 וזה מה שהוביל אותו להתפטרות, שאפשרה לסיים את פרשת ווטרגייט.
לריצ'רד ניקסון הייתה סיבה טובה לערער על תוצאות הבחירות לנשיאות ב-1960. הוא הפסיד לג'ון קנדי בהפרש של 112,827 קולות; קנדי קיבל 49.72% בעוד ניקסון קיבל 49.55%. מעבר לכך שספירה חוזרת בכמה מדינות הייתה עשויה לשנות את התמונה, היה מקום לחשוד בטוהר ההצבעה. במדינת אילינוי שבמרכזה שיקגו, שהעניקה אז 27 אלקטורים, ניצח קנדי בפער של 8,858 קולות שהיו 0.19%; קיימות עדויות משמעותיות לכך שאביו, ג'וזף קנדי, קנה עבורו קולו בסיוע המאפיה.
ניקסון החליט שלא לערער, כדי שלא להטיל את המדינה לתוך אי-ודאות ופילוג קשה. זו הייתה החלטה אצילית ומכובדת. הבעיה הייתה, שהצלקות מ-1960 ליוו את ניקסון גם ב-1968 ואפילו ב-1972, והובילו אותו לשורת הפעולות הבלתי-חוקיות ששיאן היה טיוח הפריצה למטה הדמוקרטי בבניין ווטרגייט.
טראמפ ביצע, לפחות בפרשת אוקראינה, עבירות חמורות בהרבה מאלה של ניקסון. לכן, קצת קשה להניח שהוא ינהג כמו ניקסון ב-1960. אבל אולי אולי, דווקא משום שאצלו הבלתי-אפשרי כן מתגשם, הוא יבחר לסיים כמו הדרך בה התחיל ניקסון? קשה להאמין.
ג'ון קנדי, אשר ניצח את ניקסון היום לפני 60 שנה, היה הנשיא הקתולי הראשון בתולדות ארה"ב. ג'ו ביידן הוא השני. זה מעניין, כי הקתולים מהווים 20% מתושבי ארה"ב - אבל היו להם רק 4% מן הנשיאים. מה שחשוב יותר הוא, שבנקודה הזו הפגינו הדמוקרטים לא מעט צביעות.
בדיונים בחודש שעבר לאישור מינויה של השופטת איימי קוני-בארט לבית המשפט העליון, שאלו כמה סנאטורים דמוקרטים האם העובדה שהיא קתולית לא תשפיע על פסיקותיה בנושאים כמו הפלות וזכויות להט"בים. בארט השיבה, כיאות, שהיא שופטת לפי החוק ולא לפי אמונותיה האישיות. אז למה לדמוקרטים לא מפריעה אמונתו הקתולית של ביידן, המקפיד ללכת לכנסייה מדי שבוע? רק בגלל שהוא תומך בהפלות ובזכויות להט"בים?
לבנימין נתניהו נדרשו 12 שעות עד שבירך את ביידן. התירוץ של "להמתין לתוצאות הרשמיות" הוא מגוחך. נתניהו יודע טוב מאוד שביידן ניצח; ומה שהיה טוב לאנגלה מרקל, בוריס ג'ונסון ו
עמנואל מקרון אמור היה להיות מספיק טוב בשביל ראש ממשלת ישראל. עושה רושם, שנתניהו כל כך מושקע בהטייתו כלפי הרפובליקנים וטראמפ, עד שהוא קיווה שמשהו בכל זאת ישתנה בדרך נס, או שחשש מאוד להרגיז את ידידו בבית הלבן. יש עוד אפשרות: שזו הייתה עוד דחיינות אופיינית לנתניהו, שלרוב לא עושה דבר לפני שהוא ממש-ממש חייב לעשות אותו.
השיהוי הזה היה טעות חמורה. גם ככה נתניהו נטש בצורה בוטה את ההקפדה הישראלית ארוכת השנים שלא להתערב בפוליטיקה האמריקנית ולקח צד בצורה הכי ברורה שיש. וזה כאשר 80% מהיהודים בארה"ב מצביעים בעד המועמד הדמוקרטי, וכאשר במפלגה הזאת יש יותר ויותר קולות אנטי-ישראלים ואפילו אנטישמיים. ההמתנה של נתניהו עלולה להיתפס כעלבון או כיישור קו עם טראמפ, וכולנו עלולים לשלם עליה ביוקר. לא מיד, כי ביידן והאריס הם באמת ידידי ישראל, אבל אולי כבר ב-2024.
רוצים הוכחה שג'ו ביידן הוא לכל הפחות פרו-יהודי נלהב אם לא פרו-ישראלי אדוק? את המהפך בפנסילבניה, שסימן את נצחונו העתידי, הוא עשה ביום שישי ממש לפני כניסת השבת בישראל. את הניצחון בפנסילבניה הוא השיג במוצ"ש, שעה אחרי יציאת השבת בישראל. את נאום הניצחון הוא נשא בשעה 20:30 לפי שעון החוף המזרחי, כאשר השבת יצאה אפילו בחוף המערבי. ובא לציון גואל.
