בין אם דונלד טראמפ ירצה ובין אם לאו, השלטון יעבור ב-20 בינואר 2021 לידי ג'ו ביידן. עד כמה הוא יכול לתקוע מקלות בגלגלי המעבר? התשובה לשאלה זו, סבור אקונומיסט, תלויה חלקית במידת התמיכה לה יזכה טראמפ מצד אנשי ממשלו, במידת ההצלחה של ההליכים המשפטיים, והאם הוא יקדיש מאמץ לפגוע בממשל הבא או יסתפק בשבועות הבאים בציוצים נזעמים.
בשנת 1963 אישר הקונגרס את "חוק העברת הנשיאות" הקובע מסגרת ל-11 השבועות שבין הבחירות לבין ההשבעה. לפני הבחירות חייב כל גוף פדרלי לקבוע מיהו הפקיד שיעמוד בראש הצוות לתכנון המעבר ולהבטיח את ההמשכיות גם אם יהיה שינוי פוליטי. הבית הלבן חייב להרכיב מועצה לתיאום המעבר (כיום עומד בראשה מארק מדואוז, ראש הסגל, אשר בשבוע שעבר אובחן כחולה קורונה). מועצה זו עובדת עם צוותו של הנשיא הנכנס, בראשו עומד טד קאופמן, מקורב ותיק של ביידן. צוותו של ביידן כולל 75 איש וצפוי לגדול פי ארבעה.
הביטחון הלאומי הוא תחום מדאיג במיוחד, בשל הפוטנציאל לפגיעה בו בתקופות של חוסר ודאות. חוק ההעברה מחייב את הממשל הקיים לעדכן את הנכנס על איומים לביטחון הלאומי ועל מבצעים חשאיים. שני הממשלים מקיימים תרגילים משותפים, וצוות המועצה לביטחון לאומי מכין מזכרים לממשל הנכנס. הביטחון הלאומי הוא תחום בו טראמפ יכול לגרום מעט מאוד נזק, משום שאנשי המודיעין הם מקצוענים בלתי פוליטיים ומשום שביידן נהנה מהיכרויות ממושכות ומהכרה עמוקה של הנושאים.
לפחות פומבית, צוותו של ביידן משבח את שיתוף הפעולה עד כה של ממשל טראמפ. עם זאת, המינהל לשירותים כלליים, הסוכנות המינהלית הפדרלית המרכזית, עדיין צריך לשחרר מיליוני דולרים לתקציב המעבר שיועברו לדבריו כאשר המנצח יהיה ברור. בשנת 2000 הכסף לא הועבר עד להודעת ההפסד של אל גור, ב-13 בדצמבר. לא נראה שזה מה שיקרה השנה; לא נראה שתביעה כלשהי שהגיש קמפיין טראמפ תשנה את התוצאות.
עם זאת, ממשל טראמפ יכול לבחור את מידת שיתוף הפעולה שלו במעבר, מדגיש אקונומיסט. הוא יכול לעשות את המינימום הנדרש. למשל: הנשיא היוצא ורעייתו מזמינים את הנשיא הנכנס ורעייתו לבית הלבן שבוע לאחר הבחירות; איש לא יופתע אם דונלד ומלאניה טראמפ לא יזמינו את ג'ו וג'יל ביידן. גם המסורת של מכתב בכתב-יד שמותיר הנשיא היוצא ליורשו בחדר הסגלגל, כנראה לא תישמר הפעם. יש תקדימים למעברים בעייתיים: צוותו של ביל קלינטון הוציא את האות W מכל המקלדות בעת המעבר לג'ורג' W בוש. פרנקלין דלאנו רוזוולט בז לקודמו, הרברט הובר, ופגישתם הראשונה הייתה מביכה. שני המעברים הטובים ביותר היו האחרונים: מג'ורג' בוש הבן לברק אובמה ומאובמה לטראמפ.
ביידן יקדיש את רוב הזמן שעד ההשבעה לאיוש הקבינט ומשרות בכירות אחרות – אך לאור הצורך באישור הסנאט, לא ברור כמה ייעשה עד לשני מירוצי ההכרעה בג'ורג'יה ב-5 בינואר. מנהיג הרוב, מיץ' מקונל, כבר הבטיח שיחסום כל מינוי שאינו נראה לו. כך למשל לגבי מינוי אפשרי של סוזן רייס, לשעבר היועצת לביטחון לאומי, לשרת החוץ; או מינויה של סלי ייטס לשרת המשפטים. אם ינצחו בשני המירוצים בג'ורג'יה, ישלטו הדמוקרטים בסנאט ומקונל לא יוכל להפריע.
אקונומיסט מעריך, כי בכל מקרה ביידן אינו צפוי למלא את הקבינט שלו בשמאלנים קיצוניים, מאחר שהוא עצמו אינו כזה. הוא אדם ממסדי שרץ במסר של אחדות, כפי שאמר בצורה הברורה ביותר בנאום הניצחון שלו. לברק אובמה היה מסר דומה כאשר הודיע על מועמדותו לפני 16 שנים. היה זה זמן רב לפני שטראמפ בילה ארבע שנים בביצוע ההפך הגמור, תוך שהוא שופך שמן על המדורה ושמן על הפצעים כדי להשיג רווחים פוליטיים. נאומו של ביידן היה שגרתי לחלוטין, אבל ייתכן שאחרי ארבע שנים תוהו ובוהו, אכזריות, חוסר תפקוד ואנוכיות – זהו כנראה הדבר שרוב האמריקנים הצביעו בעדו. זה נשמע כמו התחדשות.
