"זה יעבור. אנחנו נחזור", הבטיח
ג'ו ביידן לבאי ועידת מינכן לביטחון בפברואר 2019. בחירתו לנשיא מהווה ללא ספק ניתוק מוחלט ממדיניותו הבינלאומית של
דונלד טראמפ, מדיניות "אמריקה תחילה" שכה הרעישה את בעלות בריתה של ארה"ב. ביידן הוא תומך נלהב במערכת הבינלאומית, פרי נסיונו העשיר בסנאט ושמונה שנותיו כסגנו של
ברק אובמה. הוא מאמין בסדר העולמי שעוצב מאז 1945 בהנהגת ארה"ב. השאלה האמיתית היא – סבור אקונומיסט – לא עד כמה מדיניותו של ביידן תהיה שונה מזו של טראמפ, אלא מזו של אובמה.
הניגוד מול הטראמפיזם יהיה ניכר עד מהרה בגישתו של ביידן למנהיגות, בעלי ברית ומעורבות בארגונים בינלאומיים. במאמר ב-Foreign Affairs בתחילת השנה (ראו קישורים משמאל) עמד ביידן על כך שארה"ב חייבת לחזור ולהוביל ושמדיניותו תהיה להושיב אותה מחדש בראש השולחן. לבעלות בריתה יהיה מקום מרכזי. והוא יהפוך את מדיניותו של טראמפ להוציא את ארה"ב מהסכמים וארגונים בינלאומיים.
כך למשל, הבטיח ביידן להחזיר את ארה"ב להסכם פריז ביומו הראשון בתפקיד. קונגרס מפולג עלול למנוע ממנו חקיקה שאפתנית להפחתת פליטת הפחמן ברמה הפדרלית, אבל הטון בצמרת יהיה שונה לחלוטין ויתמוך ביוזמות מדינתיות ומקומיות. הוא גם הבטיח לכנס בשנה הראשונה ועידת פסגה של המדינות פולטות החמצן העיקריות, כדי ללחוץ עליהן להפחית עוד יותר ומהר יותר את פליטת גזי החממה.
הקורונה תהיה בראש סדרי העדיפות, כפי שהכריז ביידן בנאום הניצחון; במסגרת זאת הוא ישאיר את ארה"ב בארגון הבריאות העולמי ויפעל להוביל את המאבק העולמי בנגיף. גם הנשק הגרעיני יהיה יעד דחוף. הסכם ה-START האחרון עם רוסיה, המגביל את הנשק לטווח בינוני, עומד לפקוע ב-5.2.21 ויהיו לביידן שבועיים להסכים על חידושו. הוא והנשיא
ולדימיר פוטין יכולים להאריכו בחמש שנים בלא צורך בחקיקה.
בעלות בריתה של ארה"ב שוב לא יצטרכו לחשוש שמא היא תפרוש מנאט"ו או תתייחס לאיחוד האירופי כאל אויבת בתחום הסחר. ביידן ילחץ על בעלות הברית האירופיות להעלות את חלקן במימון הגנתן, גם אם לא בדרך הבריונית בה פעל טראמפ. הוא יוכל אפילו לנצל את ההלם שגרמו ארבע השנים האחרונות, כדי ללחוץ בדרכים שעד כה היו גורמות להרמת גבות. ביידן הבהיר שנאט"ו יישאר אבן היסוד של הביטחון הלאומי האמריקני.
ביידן רואה את בעלות בריתה של ארה"ב ככלי חיוני לעיצוב הכללים העולמיים ולהתנגד לעליית הסמכותנות. הוא מתכנן לקיים בשנתו הראשונה "פסגה לדמוקרטיה" כדי לקדם את העולם החופשי ולנהל את המאבק הרעיוני עם המדינות הסמכותניות. כמה מיועציו הבכירים היו רוצים לראות מדינות אלו מקימות "ליגה של דמוקרטיות". ייתכן ש-G7 יורחב ל-G10 ויכלול את הודו,
קוריאה הדרומית ואוסטרליה. לכך קשורה גם יותר תשומת לב לזכויות אדם. טראמפ הביע הערצה לשליטים סמכותניים; אפשר להיות בטוחים שהביקור הראשון של ביידן לא יהיה בסעודיה.
ההינתקות מן הטראמפיזם אין משמעותה חזרה אוטומטית לימי אובמה, מדגיש אקונומיסט. קיימת מחלוקת בין יועציו של ביידן בשאלה עד כמה ניתן להשיב לאחור את מחוגי השעון. כך למשל בנושא הסחר. ממשל אובמה התקרב להקמת "השותפות הטרנס-פסיפית" עם יפן, אוסטרליה ותשע מדינות נוספות. טראמפ נטש את הרעיון (גם
הילרי קלינטון אמרה שתעשה זאת אם תיבחר), יתר המדינות הגיעו להסכם לבדן – וספק אם יהיה זה נבון מצידו של ביידן לבזבז הון פוליטי על ניסיון לשוב ולהצטרף. סביר יותר להניח שיחפש דרכים אחרות לעצב את הכללים מול מדינות ידידותיות. כך גם לגבי אירן: ביידן רוצה לחזור להסכם הגרעין, אבל מתנה זאת בכך שאירן תעמוד בהתחייבויותיה. יהיה לו קשה לעשות זאת בלי להסיר מראש את העיצומים שהטיל טראמפ עליה.
המבחן הגדול ביותר יהיה בטיפול ביחסים עם שתי מעצמות – רוסיה השוקעת וסין העולה. ביידן אמר לאחרונה, כי רוסיה היא האיום הגדול ביותר לבטחונה ולבריתותיה של ארה"ב. בניגוד לממשל אובמה, כיום אין דיבור על אתחול היחסים עם מוסקבה. יש הצופים קו תקיף יותר בתחום זכויות האדם והתערבותה של רוסיה בפוליטיקה האמריקנית, לצד שיקום ערוצי התקשורת המקובלים.
טראמפ סייע לשנות את החשיבה על סין: שתי המפלגות מסכימות כעת שהיא מהווה מתחרה אסטרטגי לטווח הארוך. ביידן רואה בהקשר זה את בעלות בריתה של ארה"ב כחיוניות להתמודדות מול כוחה הגובר של סין בזירה הבינלאומית. אין לו אשליות לגבי טיבם של המשטר והנשיא שי ג'ינפינג, אותו פגש פעמים רבות כאשר היה סגן הנשיא ושאותו כינה "בריון". אבל הוא ירצה לעבוד עם סין בתחומים בהם יש אינטרסים משותפים, כמו מגיפות, שינויי האקלים והפצת הנשק הגרעיני.
בנאום הניצחון שלו חזר ביידן על מנטרה מוכרת שלו: ארה"ב צריכה להוביל "not only by the example of our power but by the power of our
example". אבל הוא גם ער לכך שניהול מדיניות החוץ אחרי מלאכת ההרס של טראמפ יהיה משימת ענק. צילו הכבד של טראמפ והמשך המחלוקות בבית לא יקלו עליו, מסכם אקונומיסט.
