אפתח בגילוי נאות, את צדוק עלון אני מכיר עשרות שנים אבל את שירתו הרבה פחות שנים. בכל פעם שאני קורא אחד משיריו אני פשוט נהנה. כתיבה פשוטה ונקייה, בלי מליצות יתר אבל כל מילה "שוקלת". צדוק ושיריו הם שירים חמים, מתרפקים על זיכרונות הילדות ועל הוריו ומשפחתו.
כל מילה אצלו בעלת משמעות ומה שאני אכתוב (אולי) בעמוד שלם, אצל צדוק זה בארבע שורות מקוצרות.
ארע
שהבטתי על ילדותי
כנער, כבחור וכגבר איש
כמו הרבה נרות הדולקים בחנוכייה אחת... (ע' 28)
קראו ותהנו.
