לפני כמה חודשים פורסם סיפור על אדם בהודו שרצח למעלה מ-50 נהגי מוניות והשליך את גופותיהם לנהר שורץ תנינים. הסיפור הפיקנטי הזה עורר אצלי מספר תמיהות. מדוע רצח האיש רק נהגי מוניות? האם שיטת החיסול המיוחדת נועדה להעלים ראיות או שליבו של הרוצח נכמר על התנינים הרעבים בנהר? אבל השאלה העיקרית שעלתה וצפה בי הייתה האם האירוע הזה בכלל התרחש? האם הוא קרה במציאות או שנרקם במוחו הקודח של עיתונאי אי-שם בין רחוב שוקן לרחוב קרליבך? כיון שאנחנו מוצפים באין ספור ידיעות, סיפורים ופריטי מידע כוזבים, קשה עד בלתי אפשרי לבדוק כל דבר ולדעת מה אמת ומה שקר.
במקביל, אנו עדים לדעיכתה, אולי אפילו גסיסתה של האמת ועוד יותר מכך של תחושת הכבוד לאמת. אם פעם אנשים התביישו לשקר וחששו להיתפס בשקר פן תיפגע אמינותם, אם פעם העולם שסביבנו עמד על יסודות עובדתיים יציבים, היום כמעט לא נותר שום דבר שאיננו מפקפקים בו או קוראים עליו תגר. במקום אדמה יציבה, המציאות החדשה שלנו היא סירה מטלטלת בים סוער. שוב אי-אפשר להיות בטוח האם אובמה נולד בהוואי או בקניה, האם יגאל עמיר רצח את רבין או שרבין חוסל על-ידי השב"כ, האם ישראל ניצחה במלחמת ששת הימים והאם ביידן באמת זכה בבחירות?
אז איך אפשר להסכים על משהו בעולם כאוטי ומקוטב כזה? ואיך נוכל להבדיל בין אמת לשקר?לפני הכל צריך להסכים שקיימת אמת אובייקטיבית בעולמנו, שלא הכל סובייקטיבי ושאותה אמת נכונה לא רק לשעתה. רוב האנשים פרט לכמה פילוסופים אקסצנטריים יקבלו את ההנחה הזו מתוך הבנה שאם נפקפק בעצם קיומה של המציאות אנחנו מנסרים את הענף עליו אנחנו יושבים. אבל גם אחרי שהסכמנו שקיימות עובדות וקיימת אמת אובייקטיבית מי תוקע לידינו שקיימת אמת יחידה? ואפילו אם היא זו קיימת איך נזהה אותה ונבדיל אותה ממידע לא מדויק ואפילו שקרי? מהו מבחן האמת?
משורר ידוע אמר פעם ש"המשמעות לחיות היא לשאול את השאלות ולענות" ואכן כך כולנו עושים כל הזמן. בכול פעם שאנחנו נתקלים במידע חדש אנחנו בוחנים אותו כדי להחליט האם אנחנו מקבלים אותו ומאמינים בו או לאו. ראשית נבדקת רמת אמינותו. אנחנו בוחנים האם המידע הגיע אלינו ממקור ראשון (למשל עדות ראיה) או ממקור שני או שלישי. אחר כך נשאל האם הוא הגיוני בעינינו והאם הוא מתאים ומשתלב עם מה שידוע לנו מניסיון קודם. בחלק מהמקרים המידע החדש משתלב עם, או מחזק מידע קיים. לפעמים המידע החדש עוזר לנו להסביר תופעות שלא היו ברורות קודם ואפילו לחזות אירועים עתידיים.
כל אלו מחזקים את ביטחוננו בכך שמדובר במידע אמיתי. לבסוף רווחת ההשקפה שהאמת "ניכרת מעצמה". יש באמת מעין אור פנימי שאפשר לזהות. חשוב להגיד שבני אדם הם יצורים מורכבים ובשונה ממחשבים אינם חושבים בינארית. מידע יכול להיות לא רק בסטטוס של אמת או שקר אלא גם בדרגה של "לא בטוח" או להתקבל כאמת ברמת אמינות גבוהה או נמוכה בהתאם לנסיבות העניין. ומה קורה כשהמידע לא מסתדר לנו טוב עם תפיסת עולמנו? בדרך כלל נדחה אותו על הסף. רק במקרים בודדים כשקיימת התנגשות של ממש בין המציאות הפנימית שלנו והמציאות החיצונית נשקול מחדש את הנחות היסוד ונהיה מוכנים לשנות את דעותינו.
מידע אמין ומדויק
אבל אם אכן קיימת אמת אובייקטיבית, מדוע כל כך קשה לנו לזהות אותה להסכים עליה? הסיבה לכך היא שאנחנו נוטים לבלבל בין עובדות לפרשנות של עובדות. למשל במקרה של רצח רבין, העובדות הן שיגאל עמיר הודה שירה ביצחק רבין ושבית המשפט הרשיע אותו ברציחתו. ג'ו ביידן הוכרז כמנצח על-ידי רשתות הטלוויזיה אך עדין לא נבחר על-ידי האלקטורים ולכן עובדתית עדין לא מונה להיות נשיא ארצות הברית. זה מאוד סביר שזה יקרה בקרוב אבל זה עדין לא קרה. אבל איך נדע מהן העובדות? זהו בדיוק תפקידם של אמצעי התקשורת לספק לנו מידע אמין ומדויק ולהבחין בין עובדות ובין פרשנות לאותן עובדות.
אם ברמה האישית האמת היא עובדה קשיחה והפרשנות היא תוצאה אישית של תהליך אינטלקטואלי ורוחני, האמת, ברמה החברתית אינה עובדה אלא תופעה סטטיסטית שקשורה באופן הדוק להזדהות חברתית. האמת החברתית היא נרטיב או מה שרובנו מאמצים כאמת. וכאן נוצרת הבעיה. כדי שכול אחד מאיתנו יוכל לגבש את דעתו ולהחליט מה אמיתי בעיניו עלינו להיחשף לעובדות ולפרשנויות השונות כדי שיתחרו על תשומת לבנו וכדי שנוכל להכריע ביניהן באופן חופשי. למרבית הצער, אנחנו בעיצומו של תהליך מסוכן בו אמצעי התקשורת טוענים לבעלות בלעדית על האמת ומנסים להחניק ולדכא כל דעה מתחרה.
אם פעם ברפובליקת בננות אפריקנית כשרצו לבצע מהפכה היו מוציאים טנקים לרחוב ומשתלטים על תחנת הטלוויזיה, כיום אמצעי התקשורת דלגו על שלב הטנקים ומבצעים השתלטות אלימה על שוק הדעות היישר מתוך האולפנים. מגישי ועורכי החדשות בישראל רואים עצמם כמפקחים או אומנות על הציבור וסבורים שחלק מתפקידם לסנן את הידיעות ולהדיר מהשידורים ומהשיח עובדות ודעות שנתפסות בעיניהן כוזבות, מעליבות, מסיתות או סתם שונות משלהם. דוגמה לכך היא הקריאה לא לשדר נאומים של נתניהו וההתעלמות מהמאבק המשפטי של דונלד טראמפ בעקבות תוצאות הבחירות בארה"ב. אלו שטוענים שטראמפ ואוהדיו מפיצים מידע כוזב טועים ומטעים.
אין ספק שהיו אי-סדרים בבחירות בארה"ב וכמעט אין ספק בכך שההצבעה בדואר שינתה את התוצאות לרעת טראמפ כפי שהוא טען שיקרה עוד לפני הבחירות. אין גם ספק שזכותו לבקש סעד משפטי מבתי המשפט כפוף להצגת ראיות לאי סדרים. אלו שמעמידים פנים כאילו ביידן כבר מונה לנשיא ופוטרים את טענותיו של טראמפ כהזויות ולא לגיטימיות מפיצים מידע כוזב בעצמם ומנסים לצייר, או גרוע מכך לייצר, מציאות שקרית. הטענה שהבחירות הוכרעו באופן לא הוגן אומנם אינה מוכחת אבל היא כלל לא מופרכת ובעיני רבים היא אפשרות סבירה גם אם קשה להוכחה. כל עוד הספירה לא הסתיימה, כל עוד בית המשפט לא הכריע, כל עוד האלקטורים לא הצביעו וההליך החוקי לא הסתיים ביידן עדין לא מונה לנשיא. זאת האמת ואין בלתה.
