בכירת הפרקליטות דינה זילבר ראויה לאות אבירת איכות השלטון מ"התנועה לאיכות השלטון". אני מניח בזאת הצעה רשמית לפתחו של ד"ר אליעד שרגא. לפני כמה שנים היא הופיעה מטעם משרד המשפטים בכנסת ונקטה עמדה שהכעיסה את השרה מימין איילת שקד, וזו אסרה על המשך ייצוגה בבית המחוקקים.
עתה התווסף אירוע אחר, וצרם להתבונן באיש שהפך לשופר של ביבי ולעוין למערכת החוק והמשפט, שכינה את זילבר בתקשורת "עבריינית". כל זאת בעקבות נאום בסימפוזיון או בסמינר ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" בו התבטאה זילבר כי בראש המדינה עומד "מנהיג פייק", ואנשי ביבי רגזו.
ראוי לבדוק את שני המקרים: איילת שקד יכלה להסתייג מזילבר מפני שלא הציגה בכנסת את עמדת הממשלה. היה מקום ששקד תסביר לה כי אינה יכולה להכביד על עמדת הממשלה בכנסת. יש להודות כי טענתה של שקד לא הייתה נטולת יסוד אם כי ענישת ההרחקה של זילבר מהכנסת מוגזמת ואפילו ברוטאלית.
ואילו עתה דיברה זילבר בסימפוזיון במוסד אקדמי. מה רוצים הביביסטים? שהיא תדקלם את תכתיביהם? כן. והכיצד אנשים המתיימרים להיות דמוקרטים משמיצים את זילבר במקום לראות בחיוב את הפתיחות שבדיון הציבורי (שלא כמו ייצוג מחייב של הממשלה בכנסת)?
לגופו של עניין: המחלוקת הייתה מאז ומעולם היסוד לתרבות היהודית. הספרות העתיקה יודעת לספר על מי שחלקו על משה רבנו במדבר, והוא אסר על יהושע לאסור עליהם להביע את דעתם.
אנחנו עם שהתפתחותו הייחודית מבוססת על המחלוקת המתמשכת בין בית הלל לבין בית שמאי. למרות שלעתים הייתה אלימות ביניהם לא מנעו עצמם מלהתחתן אלה באלה. זו הגדולה היהודית.
מי שקורא את המתרחש עם חתימת המשנה יודע כי למרות שהלכה נקבעה על-ידי גדול הדור רבי יהודה הנשיא היו מי שהמשיכו לחלוק על יצירתו ופסיקתו ממש באותה מאה שלישית לספירה הכללית (ראו, למשל, את ספרו של הרב בני לאו "החכמים", כרך רביעי).
אומה דמוקרטית מניחה מרחב קיום מסוים לבולטים בתחומם, שחורגים לעתים במשהו מן המקובל. לא מדובר בפעילות אלימה ולא בהסתה אבל בדיון ברמה עקרונית ואקדמית. הפרופסור ישעיהו לייבוביץ' הרגיז ואמר דברים הפסולים בעיניי (ובעיני נכדו פרופסור יורם יובל) עד היום, בכל זאת הכי לא תרם והפרה את החשיבה הישראלית יותר מרבים אחרים? ויש עוד כמותו.
כאשר מכנים פרקליטה כה בכירה כזילבר "עבריינית" לא בהכרח מעליבים אותה, אבל שוחקים את העצמאות המחשבתית, וזה מחלחל הלאה. אם סותמים פיות - כי אז מחר (ואולי כבר היום) סרן לא יאמר את אשר עם ליבו ודעתו בתחקיר הנערך בידי סגן אלוף; וסגן אלוף ינהג כקרנף בפני הרמטכ"ל.
אמריקה גברה על ברית המועצות מפני שהקומוניזם החניק כל מחשבה חופשית ויצירתית, שהייתה שונה מדעתו של הדיקטטור. בשעתו הובעה הדעה כי חרות המחשבה בארצות הברית לעומת המשמעת הנאצית איפשרה כנראה לאמריקנים להקדים את הגרמנים בייצור פצצת האטום.
לא חשוב אם שלוחו ועושה רצונו של ביבי בנציבות שרות המדינה הפרופסור דניאל הרשקוביץ' כופה על ד"ר אביחי מנדלבליט לקיים שיחת נזיפה עם זילבר. היא ממילא על סף פרישה. מה שחשוב הוא כי חרות המחשבה, שהיהדות כה נשענה עליה גם בשנים קשות, נתונה למתקפה דיקטטורית, שתסיג את ישראל אחור. זילבר תפרוש. עוד מקור אור ייכבה. חמור מכל, שרבים-רבים אחריה כלל לא יידלקו.
