האם ארה"ב תחזור להתמקד בסוגיה הפלשתינית

נביל עמר, מקורבו של מחמוד עבאס, כתב ב-12 לנובמבר 2020 במאמר דעה ביומון הסעודי היוקרתי, א-שרק אל-אווסט: "אם הייתה ברמאללה קלפי בחירות לנשיאות ארה"ב, הייתה גדושה בפתקים של ביידן... הרשות הפלשתינית מעריכה שניצחון ביידן ישקם את הקשר עם ארה"ב, יחדש את סיוע החוץ השנתי, יביא לפתיחה מחדש של משרד אש"ף בוושינגטון ושל הקונסוליה האמריקנית (לעניינים פלשתינים) בירושלים... ויחזיר את ארה"ב למסלול שתי המדינות וההתנגדות לסיפוח...." ואכן, אסכולת "פלשתין תחילה", המאפיינת את יועציו הבכירים של ביידן, מאמצת לחיקה את העניין הפלשתיני, וסבורה שהוא לב הסכסוך ערב-ישראל ונושא מרכזי בסדר היום הערבי. היא מתעלמת מהעובדה שהערבים רואים בפלשתינים אב-טיפוס לטרור, חתרנות וכפיות-טובה בינ-ערביים, וגורם שלילי ונמוך בסדר העדיפות הבינ-ערבי. מומלץ לאנשי "פלשתין תחילה" ללמוד את הראיון שהעניק ב-5 לאוקטובר 2020 הנסיך בנדר בן-סולטאן, שהיה ראש שירותי המודיעין והביטחון הלאומי בסעודיה, ומבהיר את יחס הערבים לסוגיה הפלשתינית: "לא התפלאתי לשמוע את ניבולי הפה הפלשתינים כאשר הטיחו ביקורת בהסכם השלום ישראל-אמירויות. הרי כך הם נוהגים בדו-שיח הפנים-פלשתיני.... הם תמיד בצד המפסיד. בשנות ה-30' הימר חאג' אמין אל-חוסייני על הנאצים.... (אחרי מלחמת העולם השנייה חברו לברה"מ).... ב-1970 התארחו מפקדות ערפאת בירדן, אך במקום לשחרר את פלשתין, החליט לשחרר את ירדן (מלחמת האזרחים של "ספטמבר השחור" (.... אחרי מספר שנים בלבנון, חזרו הפלשתינים על תקדים ירדן והציתו מלחמת אזרחים [1982-1975].... לא נשכח את הביקור המלבב של ערפאת אצל סדאם חוסיין ב-1990 אחרי פלישתו לכווית (שהייתה המארח הנדיב ביותר לפלשתינים).... ראינו את הצעירים הפלשתינים בשכם שחגגו את נחיתת טילי סדאם חוסיין בריאד ותמונות סדאם בידיהם.... בשלב זה, במקום לקדם את העניין הפלשתיני, עלינו להתמקד באינטרסים שלנו.... אנו מוקפים בים סוער (איומים קיומיים מצד האייתולות באירן, "האחים המוסלמים", אל קעאידה, ארדואן].... לא נאפשר לשקרנים, בוגדנים (פלשתינים) לכפות עלינו את סדר יומם.... עבור ההנהגה הפלשתינית טהרן ואנקרה קודמות לריאד, לכווית, לאבו דאבי, לדובאי, לבחריין, למסקט ולקהיר...."

הנחות יסוד שגויות

בניגוד לאסכולת "פלשתין תחילה", וחרף הלחץ והאיומים הפלשתינים, סעודיה ממשיכה להרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני, מסחרי ומדיני עם ישראל. סעודיה היא מנוע מרכזי ביוזמת הסכמי השלום עם האמירויות, בחריין וסודן, תוך עקיפת הסוגיה הפלשתינית והתמקדות באינטרס המדינות הערביות. כל יוזמות השלום של אסכולת "פלשתין תחילה" התרסקו על סלעי מציאות המזרח התיכון עקב הנחות-יסוד שגויות כאילו העניין הפלשתיני הוא מוקד זעזועים אזוריים, שורש הסכסוך ערב-ישראל ובבת-עין של הערבים. אסכולת "פלשתין תחילה" מקריבה את מציאות המזרח התיכון על מזבח תפישה פשטנית המאמינה במרכזיות הפלשתינית כנתיב לפתרון נח ומהיר של סוגיה מורכבת ומתסכלת. לעומת זאת, הכרה במציאות המורכבת של המזרח התיכון, ובדומיננטיות של האינטרסים הערביים על פני העניין הפלשתיני, הביאה להסכמי שלום של ישראל עם מצרים, ירדן, האמירויות, בחריין וסודן. תקדימי העבר מוכיחים שככל שיוזמות השלום מתרחקות ממלכודת "פלשתין תחילה" (וטו פלשתיני), כך גובר הסיכוי להצטרפות מדינות נוספות למעגל השלום. ככל שיוזמות השלום מתמקדות באינטרסים של מדינות ערב - המבהירים שאיומים קיומיים ומיידיים חשובים הרבה יותר מהסוגיה הפלשתינית - כן מתעצם התמריץ הערבי לקדם את השלום עם ישראל. בניגוד לאסכולת "פלשתין תחילה", מדינות ערב הפרו-אמריקניות והמתונות-יחסית מכירות את הרקורד האלים וכפוי-התודה הפלשתיני. הן לא שוכחות ולא סולחות. לכן הן משוכנעות שהקמת מדינה פלשתינית תוסיף דלק למדורת המזרח התיכון, בעוד ישראל תורמת לצמצום נזקי המדורה. ב-2 לאוקטובר 2020 הטיח מראיין בערוץ הטלוויזיה i24News בדניס רוס, שהיה מעורב משנות ה-80' ביוזמות נפל רבות לקידום השלום: "במשך שנים ארוכות פעלת בהנחה ששלום עם הפלשתינים הוא תנאי, התנאי היחיד, לשלום עם הערבים. לפני מספר שבועות התרסקה הנחה זאת על-ידי חתימת הסכמי שלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין. האם שגית משך אותן שנים"?! רוב אנשי "פלשתין תחילה" מעריכים שכח ההרתעה הישראלי הוא קו הגנה יעיל בפני האייתולות השיעיות והטרור הסוני, המחזק את המשטרים הפגיעים של כל מדינות ערב המתונות-יחסית, ולכן מעניק רוח-גבית למגמת השלום. אבל, הערכה זאת, מחד-גיסא, והלחץ לנסיגה ישראלית מרכסי יו"ש לרצועה הצרה בין הים התיכון לכביש 6, מאידך - שתביא לריסוק כוח ההרתעה הישראלי - מהווים דבר והיפוכו.