החיסון בפתח ואנו בינתיים מלקקים את פצעינו בכאוס הזה שעדיין מציף אותנו, מנסים להבין מה היה לנו פה ואם הגבנו נכון, האם התנהלנו נכון והאם הקורונה מסוכנת או אולי החיסון מסוכן יותר. ובינתיים העולם התהפך לנו. פגישות עם משפחה וחברים זה כבר לא פשוט ונתון להחלטותינו, קניות הן לא עניין של בחירה, פשוט לצאת ולשוטט וגם לקנות, כי לא תמיד פתוח... עסקים קורסים, לימודים בזיגזג.
פתאום לא לוחצים על ילדים ללכת לבית ספר, כי אין בית ספר, יש רק חלקי, יש רק לפעמים... זהו עולם אחר, עולם המנסה להציל עצמו מדבר לא לגמרי ברור ומוכר. חיים של חוסר ודאות. זמני, אנחנו מקווים שזמני לגמרי.
העובדה היא שחיינו שונו לבלי הכר. כמעט שכחנו מה היה קודם. את החיבוקים עם כל מכר/מכרה, את ההתגודדויות, את היציאות לאירועים גדולים. את הסירוב להשתתף באירוע, כי יש הרבה כל כך... כי כבר אין. פגישות פשוטות ונעימות בבתי קפה כבר מזמן לא חווינו. החיים היו מלאים ורצופי מפגשים לרובינו. ארוחות חברתיות או משפחתיות משותפות, מפגשים בכל אירוע, השקה, שולחנות עמוסים בכיבוד עשיר. כן, זה היה פעם. אתם בוודאי זוכרים.
מפגשי הזום הקרים ללא כיבוד, ללא חיבוק, הם עניין חדש בעולם. זה בהחלט מקל מאוד, אך קר עד קפוא. בטרם היות הקורונה לא הבנו, לא שמנו לב כמה קל יכול להיות הקשר החברתי, משפחתי. זה היה פה - פשוט וקל. לפעמים אפילו מציק, כי לפעמים אפילו רצינו שקט מההמולה. שקט אותו יש לנו עכשיו בשפע.
אז מה אנחנו הכי הרבה יכולים לעשות? מה בידינו? דברים קטנים של שגרה, מעשים מוכרים שהיו רגילים לנו. כי אין צורך להפוך את כל החיים, רק את מה שדורש שינוי, ויש הרבה.
כל מעשה של שגרה מעניק ביטחון ויציבות מסוימת. וזה חשוב לכולנו. לאחר הסגר הראשון הגיעו סוף-סוף נכדיי עם הוריהם לבקר. נכדתי בת הארבע הצביעה על תמונתה הממוסגרת בחדרי ואמרה: "סבתא, את זוכרת"? היא חייכה חיוך שמח של הקלה. העולם חוזר לעצמו. הנה סבתא והנה מה שהיה והוא עדיין ישנו.
כשנכדי ביקש לשחק ב"ריכוז", משחק אותו נהגנו לשחק מידי פעם בביקוריהם, הסכמתי מיד. הכמיהה לעשות משהו מוכר שעשינו קודם, בעולם שהיה, ניבט מעיניו ושיחקנו. אם כי אינני חובבת משחקי קופסא, לעצמי, הארכתי הפעם במשחק עד שהוא עצמו מאס בו. אני חושבת שעם כל השדרוגים ומציאת הפתרונות לחינוך, ללימוד, להעברת הזמן, הזום, הסדרות, הכושר בבית, הרבה פתרונות יצירתיים ונפלאים, חשוב לעשות גם את מה שנעשה קודם כשגרה ולשזור זאת במציאות היום. זהו בסיס טוב לביטחון בעולם הלא יציב היום. לילדים וגם לנו.
