נתוני משרדי מצביעים בעליל על מגמה שעלולה, חלילה, לגרום כבר ב-2021 לעליות מחירי דיור גורפות. בשנת 2020, ובמיוחד מאז פרוץ משבקר הקורונה במלוא עוזו במרץ, הייתה ירידה תלולה בשיעור של כ-40 אחוזים בשיווק קרקע למגורים. יותר מ-40 מכרזים של רמ"י נידחו מסיבות שונות ומשונות, חלקן משום שהיזמים לא היו ערוכים כלל למרכז עקב מצב החירום במשק, חלקם מסיבה הזויה, לא היה כלל תקציב מדינה לקדם אותם.
משמעות המגמה הזו עלולה להיות קריטית להתנהלות שוק הדיור, זאת משום שמגמות הביקוש בשוק נותרו כפי שהיו, כ-65-60 אלף דירות לשנה, זאת שעה שעצירת מכרזי הקרקע של רמ"י עלולה כבר בשנה הקלנדרית הנוכחית להוריד את כמות היצע התחלות הבנייה מכ-50 אלף, כפי שהיו במהלך השנים האחרונות, לכיוון ה-45-40 אלף, ואולי אף פחות מכך, בשנה הקרובה. ובמילים אחרות, הגרעון בהיצע, שקיים בלאו הכי בשוק, יגדל עוד יותר, מה שמן הסתם ידחוף את רמות המחירים כלפי מעלה.
אני רואה בתופעה זו סימפטום נוסף לחולי של ענף הנדל"ן בכלל ושוק הדיור בפרט. העובדה שמקבלי ההחלטות בשוק זה מפוצלים בין משרדי ממשלה שונים, שיכון, פנים, אוצר ועוד, עשרות רבות של עיריות ושרויות מקומיות ואזוריות, וכן וועדות שונות עם אינטרסים שונים, לעיתים אף הפוכים לחלוטין זו מזו, מקומיות, מחוזיות והוועדה הארצית לתכנון ובנייה, שלא לדבר על גופים סטטוטוריים שונים, החל ממטה הדיור וכלה ברשות להתחדשות עירונית, כל אלה יוצרים בוקה ומבולקה בשוק, באין רועה ובאין מנהיג.
מי, למשל, יוכל לטפל בנושא העדר שיווק הקרקעות על-ידי רמ"י? מדוע רמ"י עצמה איננה מזעקת ומתריעה בראש חוצות אודות המחדל? ובינינו, העובדה שרמ"י הפכה במהלך עשרות בשנים ל"קרית הוותיקן", מדינה בתוך מדינה של שוק הדיור, איננה בהכרח אשמתה. יש הלא מעליה שרי שיכון? וישנה ממשלה? וישנה מדינה? מדוע איש אינו דואג לשנות את המצב האבסורדי הזה לפיו שרי שיכון, בזה אחר זה, מצהירים על מדיניות כזו או אחרת, אולם בפועל ידיהם כבולות?
דווקא היום, בעידן הקורונה, הייתה הזדמנות לשנות את המודוס ויונדי האבורדי הזה, לבצע שינוי עומק בתפיסת שוק הדיור ולקבוע מסמרות ברורים מיהו הגוף שירכז בידיו את כל הסמכויות וידאג לקדם מדיניות שתביא את השוק להיצע המתבקש. העובדה שבד בבד לעצירה הגורפת של מכרזי הקרקע הביקושים ממשיכים להתחזק, ואוכלוסיית המדינה גדלה משנה לשנה בעוד 70-60 אלף בתי אב, תביא בשנים הקרובות לא רק לעליות מחירים, אלא, חלילה, לכאוס של ממש.
כבר היום אחוז הישראלים שבבעלותם דירה צנח לכ-65 אחוזים בלבד, זאת לעומת כ-75 אחוזים (כולל דיור ציבורי) בשנות ה-80 של המאה שעברה. ובמילים אחרות, אם היום יותר משלושה מיליון ישראלים אין בבעלותם דירה, מספר זה רק יילך ויגדל במהלך העשור הקרוב, מגמה שהמשמעויות הכלכליות והחברתיות שלה, קל וחומר כיום, כשמשרד השיכון כיסא השר עומד מיותם ואיש הישר בעיניו יעשה.
לכן זה הזמן לעצור, לחשוב ולהחליט, אחרת שאיש לא יתפלא אם מדדי הדיור הבאים יתחילו לנתר כלפי מעלה כפי שקרה במהלך העשור הקודם!
