בראיון שערכתי אתמול עם ד"ר דורון נבות מאוניברסיטת חיפה, שהוא מומחה להבנה הכוללנית והאקדמית של השחיתות הפוליטית, עלתה ההשוואה המתבקשת מאליה: דוד בן-גוריון בנה את הממלכתיות בישראל. בנימין נתניהו מפרק אותה נדבך אחר נדבך. הוספתי לבוני הממלכתיות את מנחם בגין, ונבות הצטרף. כי בניית המערכת המשפטית כפי שעשה זאת בגין לא תסולא בפז (באתר הדיגיטלי של אורלי וגיא מרוז בפייסבוק).
בן-גוריון כפה (עם שושנה פרסיץ, אשת ספר דגולה) את חוק החינוך הממלכתי; לפני כן פירק את מטה הפלמ"ח ופגע באלטלינה; והניח למשה דיין ליידות אבנים מילוליות בהסתדרות ששלטה במפעלים כקפיטליסטית ובוועדי העובדים כנציגת הפועלים, מין אנדרוגינוס שכזה. בסופו של דבר בן-גוריון גם צדק במה שנקרא פרשת פנחס לבון. כי הוא טען שפוליטיקאי אינו יכול לטהר פוליטיקאי אלא ועדת חקירה משפטית.
על כל אחד מהנושאים האלה ניתן לכתוב ספר. לא בכולם נקט בקו נכון. אבל במהות הוא ובגין הם האור הגדול של הממלכתיות. לעומתם ביבי מפרק עתה את כל מעשי ידיהם, נדבך אחר נדבך.
למשל, בן-גוריון הזעיק אל מיטת חוליו את יריבו הקשה בגין לספר לו מראש על מבצע סיני. כי הוא היה ממלכתי.
לעומתו ביבי הסתיר מממשלתו את הצוללות למצרים ואת המטוסים החדישים למפרציות ושיקר על ימין ועל שמאל, וכשלא שיקר - תיחמן, וכשלא תיחמן - הסתיר, ולעולם נהג בטריקים ושטיקים.
הניחו רגע לאי ההבנה של הימין (בעיקר של הדתיים הלאומיים) שסבורים בטעות כי מערכת המשפט פוגעת בהם. ראו רק מה הנושאים הנידונים בפני בג"ץ בעיקר ביוזמת התנועה לאיכות השלטון: כולם, או כמעט כולם, ניסיון לבטל עיוותים אנטי דמוקרטיים של ביבי.
ראש ממשלה חליפי בחוק יסוד? - עיוות; מניעת התקציב בחוק העקום של צבי האוזר - עיוות; כך עולה בכל דיון מנושא אחר נושא. ואפילו אם בג"ץ יחליט לא להתערב, וזה ייתכן שזו זכותו ונקבל את הכרעתו בהרכנת ראש, עצם הצורך לדון בעיוות הוא במהותו פסק דין מוסרי-ציבורי על מעשיה של הממשלה הלא קיימת הזאת.
זה העיוות העיקרי בתהליך ריסוק הדמוקרטיה ושחיקתה ופירורה בידי ביבי - שיש לנו ממשלה שאיננה.
