מצד אחד האלוף יאיר גולן הוא ללא ספק אדם ראוי. קצין מצטיין, לוחם עשוי ללא חת ואדם ערכי. מצד שני יש ביאיר גולן דבר מה שמעורר אצלי חוסר נוחות. ציוציו, נאומיו והראיונות שהוא נותן תמיד משאירים לי טעם רע בפה. תחושה של משהו שאינו במקומו. זה לא הדעות שלו. גולן הוא ציוני, התבטא נגד ירידה מהגולן (איך לא?), הוא בעד שמירה על גושי ההתנחלויות ובעד מדיניות של מקל וגזר כלפי חמאס. סך הכל לא רחוק מדעות של חלק מאנשי הימין הרך בליכוד. זה גם לא בגלל "נאום התהליכים" שלו. נכון, כשסגן רמטכ"ל משווה את ישראל לגרמניה של שנות השלושים בנאום ערב יום השואה, זה פרובוקטיבי, חסר רגישות ומצביע על שיקול דעת מעט לקוי. אבל ברמת העיקרון, זכותו ואפילו חובתו להתריע על תהליכים מסוכנים, אם הוא מזהה כאלו, והשוואה לשואה גם אם היא צורמת לרבים, לעיתים יש לה מקום.
זו לא הבריונות הפרלמנטרית והחיוך המתנשא שהפכו לסמל המסחרי שלו. ההתלהבות להשתתף בכול תגרה מילולית, להשתטח בכול שלולית ולריב עם כל עיתונאי לצורך או שלא לצורך. גם לא התוקפנות והכעסנות שהוא מפגין כשהוא נשאל בראיונות שאלות שאינן לרוחו וכלפי כל מי שאינו מסכים אתו. אפילו לא הרדידות האינטלקטואלית: למרות שנשאל אין ספור פעמים, האלוף גולן עדיין לא מצליח להסביר, ואולי אינו יודע, לאילו תהליכים מסוכנים התכוון אצלנו ולאילו אירועים בגרמניה השווה אותם. בנאומיו חוצבי הלהבות שנשמעים קצת כמו שירת הסטיקר הוא ממציא מונחים נטולי משמעות רק כי הם מצלצלים לו טוב כגון "לאומנות משתלחת", "בערות מתקדמת" ושוב ספק אם יאיר יודע למה גולן התכוון. אבל לא. לא זו הסיבה.
אולי זו העובדה שליאיר גולן יש מבט קונספירטיבי ומעורר חלחלה על המציאות הישראלית. קחו למשל את ההתנפלות שלו על יאיר אחר, יאיר נתניהו בנו של ראש הממשלה. "נתניהו הצעיר", כפי שהוא קורא לו, החל להנחות תוכנית אקטואליה ברדיו. באחת התוכניות יצאה לו השוואה ממש לא מוצלחת בין הקיבוצים בארץ ובין קוריאה הצפונית וגרמניה הנאצית. לא באמת חשוב מה יאיר נתניהו ניסה להגיד, ההשוואה הייתה לא במקומה. בראיון רדיו, גולן הסתער על יאיר נתניהו בזעם לא קדוש כמוצא שלל רב.
מבחינתו יאיר נתניהו, אינו אדם פרטי בעל השקפת עולם ודעות עצמאיות שהתפלק לו משפט לא מוצלח. מבחינתו דבריו יוצאים באופן "חד-משמעי" וישירות מתוך פיו של אביו ומשקפים את דעתו. לפי גולן, יאיר נתניהו אינו אלא צל של אביו, ממלא פקודות מלמעלה וכול דבריו ומעשיו מתואמים, מתוכננים בקפידה ומוכתבים על-ידי "ממלכת הרשע" של בלפור. בהגיון המפותל של גולן ההשוואה שהוא עשה בין תהליכים בישראל לאלו שהתרחשו בגרמניה הנאצית היא חשובה בעוד שההשוואה שעשה יאיר נתניהו היא מזעזעת.
השוואה דומה
יאיר נתניהו הוא אדם פרטי ולא איש ציבור ולכן ההתנפלות עליו תמוהה במיוחד מצד איש ציבור שרק לא מזמן יצר השוואה די דומה לא באיזה תוכנית רדיו אלא בטקס רשמי. אם חשבתם שזו מעידה חד-פעמית אז זהו שלא. לפי גולן גם עמית סגל אינו עיתונאי מכובד בזכות עצמו ובעל דעות חופשיות, אלא "בן של טרוריסט", דובר של גוש הימין "הקיצוני והסהרורי" שנשלח והושתל לתוך התקשורת כדי לדברר את מועצת יש"ע כמעין סוס טרויאני. בעיני יאיר גולן כולנו מגויסים, כולנו חלק ממחנה זה או אחר, כולנו שייכים לקולקטיב רעיוני ושותפים לאינדוקטרינציה כלשהי. הוא חלק מהמחנה המוסרי שבנה ובונה את המדינה, והימין, חלק מתנועה פוליטית לא לגיטימית שגוזלת את אדמות הערבים ואשמה באלימות פוליטית.
עבור יאיר גולן אין צורך בהצגת עובדות או הוכחות שנתניהו האב עומד מאחורי דבריו של בנו. מספיק בעיניו שהוא מאמין בשטות הזאת כדי להפוך אותה לאמת חד-משמעית. גולן גם כופר בעצם זכותו של יאיר נתניהו לבקר את הקיבוצים ובעיניו זו אפילו חוצפה שליאיר נתניהו יש בכלל דעה בנושא. דווקא כמישהו שמאוד מכבד את החברה הקיבוצית, אני רוצה להזכיר לגולן שבחברה דמוקרטית מותר לכול אחד שתהיה לו דעה ומותר להטיל דופי באידאולוגיה הקיבוצית. זה נכון שלקיבוצים היה תפקיד חשוב בהקמת המדינה ובהגנה עליה.
זו אמת שבני הקיבוצים ראו עצמם כאליטה ותרמו למדינה ולצבא הרבה יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה ומספר החללים מבני הקיבוצים משקף זאת. אבל הימים השתנו. קיבוצים נכנעו לקפיטליזם ועברו הפרטה ולפחות חלק מהחלוצים יושבים היום במקומות אחרים, רבים מהם מעבר לקו הירוק. מותר גם להזכיר לאנשי המוסר הדגול כמו יאיר גולן שהכיבוש לא התחיל ב-1967. קיבוצים רבים יושבים על אדמות בהם היו כפרים ערביים ב-1948 ואותם כפרים נהרסו בהוראת ההנהגה דאז ותושביהם גורשו ולא הורשו לחזור. אפילו בתל אביב הליבראלית של היום ישבו ב-1948 שבעה כפרים ערביים כאלו.
אפשר גם להזכיר שהמפגש בין ישראל הראשונה והשנייה, מערכת היחסים בין הקיבוצים העשירים דאז, ובין עיירות פיתוח הסמוכות, הותיר צלקות עמוקות בחברה הישראלית ונושא אדמות הקיבוצים מעורר עד היום מחלוקות. לקיבוצים עומדות זכויות רבות אבל הם לא מעל כל ביקורת. אלא שיאיר גולן מאוהב בעצמו ובחוכמתו. לפי הגיון הפלדה שלו, ראש ממשלה שחשוד בפלילים אינו יכול להמשיך לכהן בתפקידו למרות שהחוק קובע אחרת. מדוע? כי הוא, יאיר גולן בכבודו ובעצמו, לא סומך עליו ואינו יכול לבטוח בשיקוליו ושיקול דעתו של יאיר גובר כמובן על לשון החוק.
הכיבוש הארור
בעיני יאיר גולן הוויכוח הפוליטי בישראל לא מתנהל בין מספר השקפות עולם לגיטימיות שביניהן צריך להכריע הציבור בבחירות דמוקרטיות, אלא בין דרכו הנכונה לבין הדרך קיצונית והלא לגיטימית של כל החולקים עליו. הוא פוסע בדרך המלך, דרך אוסלו של יצחק רבין, דרכו השקולה, המתונה הביטחוניסטית שממשיכה את דרכם של האבות המייסדים. הוא צועד ובעקבותיו צועדים אנשי המוסר, תומכי החוק הבינלאומי, המומחים, האצילים, האבירים והקצינים הבכירים. מולו ניצב אספסוף קיצוני, קנאי ואלים, נטול הבנה ושיקול דעת, תומכי אלאור אזריה, שוליים סהרוריים, חיילים פשוטים, מתנחלים משיחיים ועוד הזויים למיניהם שמונהגים על-ידי אנשים פופוליסטים כמו נפתלי בנט ומושחתים כמו בנימין נתניהו.
וזה כל כך מתסכל. גולן מעריף עלינו מחוכמתו ומנסה להסביר לנו במילים פשוטות שכל הבעיות שלנו נובעות מהכיבוש הארור, שאי אפשר לספח שני מיליון פלשתינים ולהישאר מדינה יהודית ודמוקרטית ושהדרך היחידה לפתרון הוא חלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינית ולשווא. הוא מסביר לנו בסבלנות שהימין מוליך את המדינה לאובדן ואנחנו בטיפשותנו ועקשנותנו לא קולטים. יאיר גולן לא מסוגל להבין שיש מישהו שחושב אחרת ממנו. בעיניו הימין לא טועה אלא לא מבין ולא לגיטימי.
לפני ארבעים שנה בערך, בשיעור הנהיגה הראשון שלי, עצר אותי המורה בצד הדרך, הצביע החוצה על המכוניות החולפות ואמר לי: "אתה רואה את המכוניות האלה? תזכור מה שאני אומר לך, בכול מכונית יש מישהו שמנסה להרוג אותך". במשך הזמן הבנתי שזו עצה טובה כדי לשרוד אבל לא כדי להשתלב בתנועה. יאיר גולן רואה בכול מי שאינו מסכים אתו אויב, הוא נתקע בהיררכיה הצבאית ומתוסכל שאינו יכול להוריד עלינו פקודות כמו שהתרגל כל השנים. הוא לא אימץ נקודת השקפה דמוקרטית ולא מסוגל לקלוט כשמישהו מביע עמדה עצמאית חוץ ממנו כמובן.
אני למשל מזהה בתוכניות שלו להחזרת שטחים סכנה מיידית לקיום המדינה, סכנה לחיי ולחיי משפחתי אבל מבין שבמשטר דמוקרטי יש לו זכות להשמיע אותן ולהילחם עליהן. אבל מוחו האנאליטי של יאיר גולן לא מסוגל לקלוט שיש עוד פתרונות לסכסוך הישראלי פלשתיני חוץ מזה שלו. הוא לא מבין שישנן בעיות שאין להן פתרון, שישנם מצבים בהם קיים פתרון חלקי בלבד, מצבים בהם אין פתרון היום ויהיה פתרון מחר ומצבים שבהם התרופה גרועה מהמחלה.
כשהבת שלי הייתה בת שנתיים וחזרה מהגן היא סיפרה לי שהגננת צעקה על הילדים. כששאלתי אותה מה הרגישו הילדים, היא ענתה לי שהגננת גם כשהיא צועקת ממשיכה לאהוב. יש לי חברים שדעתם הפוכה משלי ואני עדיין אוהב אותם, אני מבדיל בין אדם פרטי ובין דעות פוליטיות. אצל יאיר גולן, כך נדמה לי, ההבחנה הזו לא קיימת. מי שלא חושב כמוהו הופך אוטומטית לאויב. הדמוקרטיה אצלו היא המשך המלחמה, האויב שלו הוא אנחנו, חצי מהעם, ואהבת הארץ שלו לא כוללת מגזרים שלמים שהוא לא אוהב ולא מכבד.
