בני גנץ, הרשה לי לטעון באוזניך ממקום אחר: המורשת היהודית רוויה בעצמאות ובחרות המחשבה ובמחלוקת. היא התאבנה ב-2000 שנות גלות עת השתלטו חצרות הרבנים על חיי האוטונומיה היהודית. במקורה היא הייתה תוססת ואפילו מורדת. בנים לא קמו על אבותיהם ובנות על אמותיהם, אבל מה הם המשנה והגמרא אם לא חידושים אקטואליים שעקפו רבים מהכללים הקשוחים שהנחילו ההורים ויצאו לדרך חדשה? זה מרנין.
הערעור על המוסכם כה עמוק שבאחד הסיפורים, בני גנץ, שלא אלאה אותך בו ("תנור של עכנאי") מתקיימת מחלוקת וטרונייה כלפי האלוהים. בסופה מאשר אפילו האלוהים - יהא אשר יהא - בפני החכמים: "ניצחוני בניי, ניצחוני בניי".
אתה אינך האלוהים (לא יכול להיות. את הג'וב הזה תפס כבר ביבי ואנו הרי מונותאיסטים, מאמינים באל אחד. נו, זו סתם הערה שנועדה להעלות חיוך) אז לך בוודאי מותר לומר "נצחוני בניי", ובמקרה שלך אפשר אפילו תיקון לשוני: "ניצחו אותי, את בני".
אני רואה את רשימת הארבעה בשורות כחול-לבן שאינם מוכנים להפקיר את אבי ניסנקורן (כל הכבוד לו שעמד בחזית הקדמית נגד הדיקטטורה הפנים-ממשלתית של ביבי.) הם הלכו אחריך להיכל החטא הפוליטי הזה ששמו ממשלת ישראל הנוכחית, שלא הייתה נוראה ממנה בתולדות המדינה היהודית, ולא הייתה עלובת ביצוע ממנה לבד מזו של משה שרת.
עתה הם אומרים לך, די עם גניבת הדעת. די עם גניבת הקולות. די עם רמיית בוחרינו. ניסינו בתום לב. אך ראינו שביבי הנוכל לא התכוון לשיתוף של אמת מן הרגע הראשון. יש ראיות נסיבתיות לכך (כמו בפרשת הצוללות המצריות) והן התקציב שאיננו, ובעיקר פתיחת ההסכם ביניכם מחדש ללא הצדקה, ללא חוק, ללא מוסר ציבורי. סתם מתוך ברוטליות.
אתה הלכת איתו. לולא רצית למקש את ניסנקורן לא היית ממנה את חיים רמון לייצג אותך במשא-ומתן. לא מפני שרמון פסול, חלילה, לפעילות. הוא לגיטימי. אלא מפני ששטנתו לשלטון החוק הדמוקרטי כה גדולה, שמי שממנה אותו לנהל משא-ומתן על מעמד שר המשפטים במערכת החוק והדין מאותת מראש כי הוא תומך בשינוי דרסטי, דרקוני, ברוח ביבי.
אמור לארבעה מחברי הכנסת של סיעתך - אסף זמיר, מיקי חיימוביץ', מיכל וטלר-וולש ורם שפע - בלשונו של בורא עולם: "ניצחוני בניי, נצחוני בניי". והוסף גם דבר תודה כי "בנצחונכם עליי הצלתם את כבודי".
