המודעות לתשתיות מסכנות חיים בהרחבת אדמית עלתה במלוא חומרתה עם פרשת המשתכנת נילי קריספין. בתחילת יוני 2015 בשעות הבוקר, ישבו קריספין - עובדת התעשיות הביטחוניות - וחברה לחיים במרפסת הבית שנבנה על צלע ההר, שלפתע הגיע למקום דחפור והחל לחפור בור מתחת לגדר מגרש הבית. מפעיל הדחפור טען שהוא מבצע את החפירה בהוראת מהנדס אדמית אחזקות וסירב להפסיק את החפירה. קריספין הזעיקה את המשטרה, וזו הורתה להציב במקום שילוט שיזהיר את העוברים ושבים מסכנת התמוטטות הקיר. בדיקה הנדסית שהובאה לידיעת המועצה האזורית מטה אשר הביאה בעקבותיה הכרזה על הבית כעל מבנה מסוכן שאסור להתגורר בו. קריספין שנאלצה לעזוב את ביתה, הגישה תביעה לבית משפט השלום בחיפה נגד המעורבים בביצוע החפירה, על-מנת שהנזק יתוקן והיא תוכל לשוב ולהתגורר בביתה. אדמית אחזקות וקיבוץ אדמית הסירו מעצמם כל אחריות לנזקים ואולם מחוות דעת מקצועית של המהנדס בן עזרא שהובאה לפני בית המשפט, התברר שהבית הוכרז כמבנה מסוכן בגלל קיר התמך, שבנו קבלני אדמית אחזקות בצורה רשלנית בגבול המגרש של קריספין. בפני שופטת בית משפט השלום בחיפה סיגלית גץ אופיר חויב הקיבוץ לתקן לאלתר קיר זה - כשעלות התיקון המשוערת שלו היא כחצי מיליון שקל. למרות שחחלפו כחמש שנים, הקיר לא תוקן. מספר חודשים אחרי החפירה במגרש קריספין, יזמה המועצה האזורית מטה אשר בדיקת ליקויים הנדסיים בעלי "השלכות בטיחותיות" שנבנו בהרחבת אדמית על-ידי אדמית אחזקות. בבדיקה מקדמית של התוכניות הבהירה המועצה כי "למועצה אין על ביצוע עבודות הנדסיות אלו אשר בוצעו על-ידי אדמית אחזקות או מי מטעמה". הבדיקה המקדמית העלתה חשד חמור שאדמית אחזקות והקבלנים שביצעו את התשתיות מטעמה, לא עירבו את הפיקוח משיקולים כלכליים. נמצא שבחלקים רבים של הבנייה "הפיקוח העליון בפרויקט לא היה עקבי ולא זומן על-ידי היזם והמבצע" ושקירות התמך הקיימים העשויים מבטון מזויין נבנו ללא שיתוף המתכנן הראשי של הפרויקט "ככל הנראה מטעמים כלכליים". בסיור שערכו אנשי המועצה נמצא שקיר תמך שנבנה למגרשים 85-87 הינו "קיר מסוכן אשר יש לחזק מיד". בדוח נכתב ש"יסודות הקיר נמצאים מעל פני הקרקע ובקיר נוצרה התנפחות עקב נזילת ביוב במשך שנים". הממצא חמור ביותר התגלה בקיר התמך לכביש מספר 2 שמתחתיו תוכננו 14 מתחמי דיור. משרד השיכון והבינוי מיהר לשגר למקום מומחה מטעמו לבדוק את המקום מצא ש"הקיר הקיים נמצא בסכנת קריסה והתמוטטות" ועל כן "יש למנוע נסיעה בכביש בצד הקרוב לקיר התומך, אין להתיר כניסת בני אדם לתחום שמתחת לקיר ואין לאפשר תנועה באתר ללא חוות דעת של מומחה בטיחות וביצוע ההנחיות שלו בנדון". אינג' שני תיאר איך יצרו קבלני אדמית אחזקות את המפגע. מתברר שהקיר התומך לכביש מספר 2 נבנה על-ידי משרד השיכון לפני שנים הכביש היה פעיל ובטוח עד שקיבוץ אדמית החליט לקדם תב"ע לשטח המצוי במורד המדרון מתחת לכביש, אבל, כך כתב המהנדס שני בחוות דעתו, "מתכנני התב"ע שנשכרו על-ידי היישוב, התרשלו בעבודתם ותכננו את המגרשים במפלס אופקי הנמוך בהרבה ממפלס בסיס הקירות וכתוצאה מכך בוצעה חפירה באתר מתחת לקירות הקיימים, לעומק של 6-5 מטרים ואולי מעבר לכך. כתוצאה התערער קיר התמך ונוצרה בעיה בטיחותית חמורה", ובעקבותיה כאמור אסר המהנדס על נסיעה בצד הכביש וכניסה למתחם שמתחתיו. חברת תדם הנדסה שזומנה גם היא על-ידי משרד הבינוי והשיכון לבדוק את נושא קירות התמך בהרחבת אדמית, הגיעה למסקנה שצריך להרוס את כל הקיר התומך לאורך כביש 2 ולבנות אותו מחדש. בנוסף מצאה החברה שורה של ליקויי בנייה בקירות תמך בכל ההרחבה והגישה למשרד השיכון תוכנית להשלמת בניית קירות התמך בעלות משוערת של עשרות מיליונים. למרות אזהרות המהנדסים על מסוכנות התשתיות בהרחבת אדמית, משרד השיכון לא הפעיל את סמכותו לבדיקת האחראים ולתיקון התשתיות ובמקום זה אישר בניית הרחבה נוספת באדמית.

הכסף שגבה קיבוץ אדמית מהמשתכנים בהרחבה אמור היה לשמש לא רק לבניית קירות תמך אלא גם לפיתוח המגרשים ולבניית תשתיות ציבוריות, לסלילת כבישים, לבניית מדרכות ולהנחת רשתות ביוב, חשמל ומים, ואולם משתכני ההרחבה טוענים שלמרות שההרחבה מאוכלסת כבר משנת 2007 התשתיות לא הושלמו עד היום. ברוב חלקי ההרחבה אין מדרכות ואין תאורת רחוב. תשתיות הביוב טרם הושלמו וחלק מקווי הביוב סתומים ודולפים. מערכת המים אינה מתוחזקת ואינה מתפקדת כראוי והניקוז אינו פועל היטב. הקיבוץ טוען שכל הכסף שנגבה מהמשתכנים הוצא למטרת בניית התשתיות, שעלותן הייתה גבוהה מהמתוכנן ואולם המשתכנים חושדים שככל הנראה הקיבוץ השתמש בכספים למטרות אחרות. רמי, אחד המשתכנים הוותיקים: "הגענו לפה לפני 14 שנה ודי מהר ראינו שאין תמורה עבור מה ששילמנו. אין מדרכות, אין תאורה אין כלום. אנשים שילמו במיטב כספם, בין 170-200 אלף שקל למגרש עבור פיתוח תשתיות ולא קיבלו תמורה. היו לנו ארבעה הליכי גישור ושום דבר לא עובד. יש ועד ממונה וכלום לא קורה. אדמית הוא קיבוץ כושל. הם בנו תשתיות כושלות, ועדיין, ל-23 מגרשים אין תשתיות. כששמענו שמשרד השיכון מתכנן הרחבה נוספת באדמית עשינו הפגנה והזהרנו לא לקנות מגרשים באדמית. עושה רושם שמשרד השיכון מנסה לטייח את מה שקורה אדמית ושהמועצה האזורית מתנערת מאחריות. מה הם עשו עם הכספים ששילמנו? לאן נעלמו כספים שנגבו עבור 13 מגרשים שעדיין אין להם תשתיות? מי אמור לשלם עבור תיקון המפגעים הבטיחותיים שנגרמו על-ידי הקיבוץ וחברת אדמית אחזקות?".

תגובת המועצה האזורית מטה אשר: "שכונת ההרחבה של אדמית פותחה בשנת 2005-6, בעת ההיא האחריות לפיתוח ההרחבות, הייתה על הישובים עצמם, ישירות מול משרד השיכון. לאחר שלב הפיתוח הראשוני שבוצע על-ידי החברה הכלכלית של המועצה מכספי סבסוד של משרד השיכון, עברה האחריות הכוללת ובמסגרתה גם גביית כספי המשתכנים ישירות לקיבוץ, באמצעות חברת אדמית אחזקות בע"מ. וזו ביצעה את ההרחבה בהתאם לכללים שהיו נהוגים בזמנו. בקופת המועצה אין ולא היו מעולם כספים שנגבו מתושבי הרחבת אדמית. כל תקציב ייעודי שהגיע מן הממשלה (פיתוח, מרכיבי ביטחון וכו') בוצע על-ידי המועצה בהליך מכרזי. המועצה פועלת מזה שנים רבות בכדי להביא לצמיחת אדמית והקהילה המתגוררת בה. ומבצעת מאמצים כבירים בכדי ליישב בחלוציות את ישוב הגבול הצפוני והמבודד ביותר במועצה. בימים אלו מבוצעות עבודות בהיקפים של מיליונים עבור ההרחבה החדשה באדמית, אליה גייסה המועצה שותפים רבים (קק"ל, החטיבה להתיישבות, התנועה הקיבוצית). במסגרת עבודות הפתמ"ר (פיתוח תשתיות מראש) של משרד השיכון יבוצעו גם עבודות השלמה תשתיתיות בהרחבה הקיימת". תגובת אדמית: "ההרחבה התנהלה במסגרת החלטות מועצת מקרקעי ישראל שהשתנו מעת לעת. אלה הגדירו באופן ברור את כללי המשחק. הרעיון של הקמת הרחבות קהילתיות בצמוד לקיבוצים בא לאוויר העולם בתקופה של משבר דמוגרפי וכלכלי גדול בתנועה הקיבוצית כשמנגד היה צורך בהפשרה מהירה של קרקעות חקלאיות והסבתן למגורים לצורך קליטת גלי העלייה ומתן מענה לגידול האוכלוסייה. על כן יצרה המדינה באמצעות מועצת מקרקעי ישראל מתווה שעודד את הקיבוצים לוותר על קרקעות בתמורה להרחבת אוכלוסייתם המידלדלת. המתווה השתנה כאמור מעת לעת אבל לאורך כל הדרך התקיימה מסגרת נוקשה של כללים לביצוע ההרחבות. בתחילת הדרך התאפשר לקיבוצים להתקשר עם חברות קבלניות לביצוע בניה מרוכזת תוך הפקת רווחים כספיים. הדבר הסתיים עם ביטול החלטה 737 בשנת 2000 בעקבות בג"ץ הקשת המזרחית. הרחבת אדמית הוקמה לאחר ביטול ההחלטה על אופן הקמת ההרחבה: על-פי המתווה האמור הקיבוץ יזם תב"ע שייעד חלק מקרקעותיו לטובת הרחבה קהילתית המיועדת לתושבים שאינם חברי הקיבוץ ואף אינם בעלי נחלות בישוב חקלאי. חטיבת המקרקעין שיועדה להרחבה חולקה למגרשים סטטוטוריים שגודלם נקבע על-ידי רמ"י בהתאם לאזור (בין 350 מ"ר לדונם אחד). המועמדים להצטרפות להרחבה פנו לקיבוץ, ולאחר קבלת אישור ועדת קבלה וחתימה על הסכמים מול הקיבוץ ו/או תאגידים מטעמו, הופנו לרמ"י כמומלצים לקבלת מגרש. המועמדים חתמו על שלושה הסכמים מול הקיבוץ ותאגידיו: 1. הסכם משתכן-אגודה חקלאית 2. הסכם פיתוח תשתיות 3. הסכם פיתוח מגרש לקיבוץ היה אסור להתנהל כיזם נדל"ן ולגבות כספים שאינם לצרכי פיתוח. יתרה מזאת, המיזם התנהל תחת בקרה ופיקוח רמ"י אשר קבע את הסכומים המותרים לגבייה מהמשתכנים עבור פיתוח התשתיות הציבוריות על סמך קביעת בקר מטעמו. קיבוץ אדמית מעולם לא חרג מהגבולות הללו. לסיכום הדברים עד כאן, הקיבוץ ויתר על קרקע לטובת גידול האוכלוסייה ללא מטרת רווח. הקיבוץ איננו יזם ואיננו קבלן בניה ו/או פיתוח. על כן צוין במפורש בהסכמים עליהם חתמו המשתכנים שאין לו כל התחייבות באשר לביצוע הפיתוח לרבות מפרט ולוחות זמנים. תפקידו בהיבט זה היה לגבות את הסכומים המותרים מהמשתכנים ולהעביר אותם לגורם המפתח, במקרה הזה החברה הכלכלית של המועצה או הקבלנים מטעמה שנבחרו באמצעות מכרזים. הכספים הופקדו בחשבון נאמנות ושוחררו אך ורק לצרכי תשלום למבצעי העבודה לאחר אישור שני נאמנים (עורך דין ורואה חשבון). לכל המשתכנים בהרחבה סופקו התשתיות החיוניות: דרכי גישה, חשמל, מים, ביוב, תאורת רחוב ותשתיות תקשורת. מה שחסר בחלק מהשכונות הוא מדרכות וגינון שטחים ציבוריים. התשתיות החסרות יושלמו בעזרת כספי המשתכנים הבאים וגופים נוספים שנרתמו לסייע כגון משרד השיכון, קק"ל והחטיבה להתיישבות. "למען הסר ספק תשלומי המשתכנים בגין פיתוח תשתיות לא זלגו ולא שמשו לשום מטרה אחרת מלבד מטרתם המוצהרת. השלב הראשון בבניית התשתיות התאפיין בטופוגרפיה קשה במיוחד, המייקרת מאוד את עלות הפיתוח. הדבר יצר חוסר איזון זמני בין מקורות (שנקבעו כאמור על-ידי רמ"י על בסיס חישובי עלות ממוצעים) לבין השימושים. על כן קרה שכספים שנגבו ממשתכנים שהגיעו מאוחר יותר הושקעו בהשלמת התשתיות ששרתו את התושבים הראשונים. הדבר לגיטימי ואינו סותר שום הסכם. אין שום התחייבות חוזית בה לא עמדנו. טענה זו מקבלת חיזוק מהעובדה שבמשך 20 שנת פיתוח ההרחבה לא קיבלנו כל הערה או התראה מהגופים הסטטוטוריים (רמ"י, משרד השיכון) האמונים על הפיקוח ואף לא הוגשה שום תביעה משפטית על-ידי מי מהמשתכנים למעט תביעה ממוקדת שנדחתה כבר בשני בתי משפט. הדבר אומר דרשני". תגובת משרד הבינוי והשיכון: "השכונה הוותיקה באדמית בוצעה ע"י המועצה האזורית והיישוב באמצעות חברת אדמית. משרדנו העביר את מלוא הסבסוד על-פי מפת עדיפות לאומית אך מסתבר כי רמת הביצוע ותחולתו לקתה בחסר. יש להדגיש, הפיתוח לא בוצע ע"י המשרד או ע"י קבלן מטעמנו אלא ע"י הישוב והמועצה האזורית. בימים אלה החל פיתוח של שכונה נוספת באדמית- הפעם ישירות בביצוע של המשרד. על-אף שהאחריות על הכשלים בשלב א' אינם באחריות המשרד, ייעשה מאמץ במסגרת פיתוחה של השכונה החדשה לתת מענה לצרכים בטיחותיים בשכונה הוותיקה".