פעם אחת נשאל ד"ר יוסף בורג, מנהיגו המיתולוגי של האגף הפוליטי בציונות הדתית ב-40 שנותיה הראשונות של המדינה, כיצד הוא מסביר את העובדה שבנו אברום, השיל מעצמו את כל עקרונות הציונות, לאו-דווקא הדתית, וניכס לעצמו תפיסות עולם של השמאל האולטרא-רדיקלי, האנטי ציוני בעליל. "הרי התפוח אינו נופל רחוק מהעץ"! סנטו בו.
בורג, שבנוסף להיותו ח"כ ושר, הנהיג את המפד"ל מאז פטירת המנהיג משה חיים שפירא ז"ל, השיב בשנינותו האופיינית: "ככל שהעץ גבוה יותר, התפוח נופל רחוק יותר". וזה, מסתבר, נכון. בגרותו של 'נסיך' הציונות הדתית, שמצעו האידיאולוגי התעצב בביתו ובלימודיו בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר', מביישת את נעוריו. הוא בעט בבוז במורשת אביו ואימו, נסחף שוב ושוב שמאלה, עד שהגיע לשולי השמאל הסהרורי: בעד ביטול המדינה היהודית ("ישראל היא גרמניה הטרום נאצית"), בעד ראש ממשלה ערבי, בעד נישואי תערובת, ובעצם - בעד הנגד, ונגד הבעד.
אברום בורג הפך עצמו לפרובוקטור סידרתי. החידוש האחרון מבית מדרשו האנטי ציוני הפציע עם פנייתו לבית המשפט בדרישה למחוק את הרישום יהודי מהמסמכים הרשמיים. "אינני יכול להשתייך לקולקטיב היהודי, תמחקו אותי ממנו", ביקש להביע מחאתו כנגד "חוק הלאום הגזעני, שמשבץ אותי בקבוצת האדונים".
בראיון לרוית הכט ב'הארץ' לפני שבוע, הסביר בהרחבה את הינתקותו מן ההגדרה יהודי, ואף בישר לעם ישראל שהוריד את הכיפה מעל לראשו, ובעצם טוב שכך: מפני שבעבר ביזה אותה כשנהג בשבת, חבוש כיפה, לעיר נצרת, כדי להשתתף בוועידה של חד"ש. "פיקוח נפש", הסביר בציניות צוננת, והצטרף לתומכי חד"ש בבחירות לכנסת ה-20.
בתשובה לשאלת המראיינת בסוגיית האמונה באלוקים, השיב: "אף פעם לא האמנתי בו. א-לוהים לא במשוואות שלי. כתבתי חמישה ספרים, על למה אני לא מתעסק איתו". כמי שמחק את אלוקים מתודעתו, הוא מנהל טקסי נישואים אלטרנטיביים: "טקס הנישואים האורתודוקסי, הוא סחר בנשים, ואני מאמין בשוויון. אני מציג יהדות שאין בה סחר בנשים". בקיצור, כופר גמור. אפיקורס שמכיר את קונו ומתכוון למרוד בו. חומץ בן יין.
כבר בתחילת דרכו היה האיש מרדן שבועט בכל המוסכמות, כולל במורשת המשפחתית. הוא התחיל אומנם בשמאל הציוני וחבר ל'שמיניה' המפורסמת במפלגת העבודה, לצידם של יוסי ביילין, חיים רמון, עמיר פרץ ואחרים. מפלגתו אכן הוקירה אותו ושיבצה אותו בנבחרתה בכנסת. לאחר שכשל בהתמודדות על תפקיד יו"ר המפלגה והמועמדות לראשות הממשלה, זכה בפרס ניחומים ענק: כהונת יו"ר הכנסת, שהעניקה לו לזמן קצר, בתפר בין עזר ויצמן למשה קצב, את התואר הנישא נשיא המדינה בפועל.
עד שבעט בה, המשיכה מפלגתו לדחוף את ההבטחה הגדולה, לכהונת נשיא העם היהודי - יו"ר ההסתדרות הציונית והסוכנות. הראשות הכפולה, בכנסת ובהסתדרות הציונית, זיכתה אותו בתמורה נדירה שאין לה אח ורֵע - שתי חלקות קבר נכבדות בחלקת גדולי האומה (!) בהר הרצל, האחת בזכות ראשות הכנסת והאחת בגין ראשות ההסתדרות הציונית. איזה אבסורד! כהונותיו הבכירות גם זיכו אותו בפנסיה מרשימה, אבל לפחות את הג'יפ המהודר שקיבל מהסוכנות עם נהג צמוד לכל החיים, לקחו לו כבר ב-1999.
בורג ג'וניור המשיך לחבוש כיפה, גם כשכבר נחת בתחתיות השמאל הגוסס, אבל כפר בעיקר, והפך לסוג של אוקסימורון: סרוג ואפיקורוס. הוא עקר מן האידיאולוגיה העקומה שלו כל סממן יהודי ו/או ציוני. אפילו ברית המילה היהודית פסולה בעיניו: "זו התעללות בתינוק חסר ישע, נוהג ברברי'".
וכך חצה את כל הקווים האדומים, עד שלילת חוק השבות, בעד ביטול חוק הלאום, בעד מחיקת ה"המנון הלאומי הדפוק", בעד ביטול "הציונות הקטסטרופלית", בעד השיבה אל הגולה: "אברהם אבינו גילה את א-לוהים מחוץ לארץ ישראל, השבטים הפכו לעם מחוץ לא"י, התורה ניתנה מחוץ לא"י והתלמוד נכתב מחוץ לא"י. אלפיים השנים שעיצבו את יהדות דורנו, קרו מחוץ לא"י... הקיום היהודי בגולה הוא מודל שיש לשאוב ממנו השראה".
והוא כמובן גם בעד התבוללות בקרב עמי האזור, בעד מתן אזרחות ישראלית למסתננים מאפריקה: "אני מתייוון", הכריז בראיון עם חגי סגל בערוץ הכנסת. וכדי להפגין רצינותו, הצטייד האיש שאנו מממנים את הפנסיות שלו מכוח היותו יו"ר כפול של הכנסת וההסתדרות הציונית, בדרכון צרפתי (בזכות אשתו, ילידת צרפת), שמהווה סטירת לחי מצלצלת לכל הרעיון הציוני, וגם קרא לכל יהודי ישראל ללכת בדרך חטאים זו. כחבר המועצה הבינ"ל של הקרן החדשה לישראל, הוא משגר לעיתוני העולם מאמרים נוטפי אוטואנטישמיות, שמזכירים את הפילוסוף היהודי אוסטרי אוטו ויינינגר, שהתנצר וחיבר ספרים שתרמו רבות לפיתוח רעיונות אנטישמיים מזעזעים.
אלא שאברום בורג לא הפיק לקחים מן האנטישמיות הנאצית. לספרו הוא אומנם קרא 'לנצח את היטלר' (2007), אבל הוא טוען בו, שישראל היא "גרמניה הטרום-נאצית", והסביר בעת הופעת הספר בראיון עם ארי שביט: "חוקי נירנברג נגד הערבים כבר בדרך לכאן: יאסרו להעסיק כאן עוזרות בית ערביות ופועלים ערבים".
אילו קם אביו המוערך מקברו, מן הסתם היה נמנע מלהתלוצץ על התפוח והעץ, וקורע עליו קריעה גדולה: "בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי".
