מנחם בגין נשאר במשך שנים על גבי שנים באופוזיציה עד אשר הפך לראש הממשלה, בגלל שהוא קיבל קרדיט מהמפלגה שלו וממצביעיה. לליכוד, בכל שנותיה הרבות, היו רק ארבעה ראשים - בגין, יצחק שמיר, בנימין נתניהו ואריאל שרון. הימין נשאר נאמן למנהיגיו, וזה הניב תוצאות: אותם מנהיגים התקבעו בתודעה הקולקטיבית כמנהיגים בלתי מעורערים, גם בימין וגם בשמאל, ופילסו את דרכם, לאט ובסבלנות, לתפקיד הנכסף.
בשמאל המצב היה זהה, למעט כהונתו הראשונה של יצחק רבין בראשות הממשלה, שכמעט והוצנח לתפקיד ללא ניסיון פרלמנטרי או מיניסטריאלי: כל ראשי השמאל צמחו במשך שנים עד לפסגה, וגם רבין עצמו המשיך לשהות שם כעשרים שנה עד כהונתו השנייה. אהוד ברק גם הוא הוצנח לתפקיד כמעט ללא ניסיון, ומאז העבודה הפכה למפלגה אוכלת ראשיה. בזה אחר זה קמו והופלו היור"ים שלה כאילו היו סלבריטאים למשך 15 דקות של תהילה. נראה שמאז הרצח המתועב של רבין הכל השתנה; לשמעון פרס כבר לא הייתה קונטרה, ודור הנפילים השני גווע.
נתניהו מאיים לגזור על הליכוד גורל דומה: לא רק שהוא אינו דואג לטפח יורש ליום שאחריו, אלא שהוא בוחר לסרס כל אפשרות לכך שיקום יורש עתידי למפלגתו. הוא עצמו היה ח"כ אך ורק כ-8 שנים לפני שנבחר לכהונתו הראשונה, והתפקיד היחידי שנשא לפני כן היה ראש האופוזיציה וללא שום ניסיון מיניסטריאלי. רה"מ האחרון שבאמת היה מוותיקי הליכוד ושכיהן כשר לפני שקיבל את המושכות לניהול המדינה הוא בכלל אהוד אולמרט.
אסור לשמאל מרכז ליפול שוב בפח הזה. טעות היא לגרוס כי על בני גנץ לעזוב את הפוליטיקה; טעות היא להספיד את כחול לבן ולחשוב כי היא סיימה את דרכה ההיסטורית. נפלה בחיקו של השמאל מרכז הזדמנות פז לשבור את מעגל הקסמים ולהחזיר עטרה ליושנה, קרי: לדבוק במנהיג שעשה את הלא יאומן וניצח בבחירות ישר כאשר נכנס לפוליטיקה; ולא סתם ניצח בבחירות והפך למפלגה הגדולה ביותר - הוא עשה זאת על חשבונו של נתניהו, אשר מכהן כ-11 שנים ברצף. יתרה מזאת - הוא הראשון מזה שנות דור אשר הביא לכך שגוש השמאל מרכז ניצח את גוש הימין חרדים.
נכס פוליטי
אין בנמצא מנהיג אחר אשר מסוגל לשחזר את הצלחתו של יו"ר כחול לבן, ובמקום לתת לו עוד הזדמנות, לא רק שהגוש שוב אוכל את ראשו, אלא שחלקו אף שוקל להצביע למפלגות ימין על-מנת לסיים את שלטון הרודן המזיק נתניהו. נכון, חשוב לאין ערוך לסלק את רה"מ, כל עוד הוא מנצח על התזמורת הוא ימשיך להציב צלם בהיכל החברה הישראלית, לפרק אותה לגורמים, לשסע את נשמתה, לקרוע את רבדי המרקם שלה לגזרים, לפורר את חוסנה ולשבור את הנדבכים והיסודות עליה היא מושתתת; אך הדרך לעשות זאת אינה אמורה להיות מן הימין - הרי מה יהיה אחר כך? להצביע לשלטון שערכיו מנוגדים לאידאולוגיה של מצביעיו איננה התשובה ההולמת. צריך להצמיח חלופה מהגוש הנגדי, לא מהגוש של רה"מ, והחלופה היחידה הינה ועודנה גנץ - הוא נשאר הנכס הפוליטי הכי חשוב של המחנה.
לאחר הבחירות השלישיות הנסיבות השתנו מאז ההבטחה של גנץ שלא לשבת עם נתניהו. באותה עת היה קיים צורך שכחול לבן תצטרף לממשלה, לא רק בגלל הסכנה שנתניהו היה יכול להקים ממשלת ימין צרה, או בגלל הסכנה שבללכת לבחירות רביעיות אשר היו מעמיקות את השסע בעם ושרה"מ חס וחלילה היה יכול לזכות בהן ובממשלת חסינות, אלא בעיקר בגלל שהיה צורך להיכנס מתחת לאלונקה ולכונן ממשלת חירום בשביל לטפל במגיפת הקורונה ובמשבר הכלכלי; ואת זה ניתן לעשות רק מתוך ממשלת אחדות ולא מתוך ממשלת מיעוט, אשר היה נכון להקים אותה בכל מצב נתון אחר, אך לא בשעתו. אין מה לעשות - היה צריך לפחות לנסות. לא הייתה ברירה. זה לא היה הזמן לעשות חישובים פוליטיים.
גנץ הוכיח כי הוא פוליטיקאי אשר שם את האינטרס הציבורי מעל זה האישי, בניגוד גמור לנתניהו, אשר החזיק את התקציב כבן ערובה במשבר הכלכלי החמור ביותר שישראל ידעה מעודה על-מנת להישאר בשלטון. רה"מ הוא אשר צריך לשלם על כך - לא גנץ; להפך - גנץ הוכיח כי הוא מנהיג אשר שווה ללכת אחריו, לא רק בגלל שהוא התגייס על-מנת לשמור על עם ישראל מפני נתניהו ולחסום את ניסיונות מעשי החבלה שלו נגד הדמוקרטיה ומערכת המשפט, או בגלל שדאג לשמר את העליונות האיכותית של צה"ל לאחר שרה"מ אישר לארה"ב למכור לאיחוד האמירויות מטוסי F-35 כחלק מהסכם השלום החשוב עימם, או בגלל שהקים מחדש את מערך החקירות האפידמיולוגיות, אלא גם בגלל שהוא היה נכון לשלם מחיר פוליטי כבד בשביל להקים ממשלת חירום.
כיום הנסיבות שוב השתנו - אין מקום לשבת עם רה"מ מכיוון שזה נוסה ונכשל; נתניהו הוכיח שאין עם מי לעבוד: הוא לא נכנס מתחת לאלונקה, הקים ממשלה בתוך ממשלה, מידר לחלוטין את כחול לבן, וביצע פיגוע תופת בכלכלה הישראלית בדמות אי-העברת תקציב רק כדי שיוכל לא לקיים את הרוטציה. זה לא אומר שלא היה צריך להיכנס לממשלה - היה צריך לנסות; אם גנץ וגבי אשכנזי לא היו מנסים, לא הייתה יכולה להיווצר ההבנה שגם בשעת משבר קולוסאלי לא ניתן לסמוך על נתניהו ולשבת עימו ויהי מה. כיום, כמעט לאף גורם במערכת הפוליטית לא קיימת בכלל השאלה אם להיכנס עימו לממשלה ואם לאו. בסופו של דבר, נתניהו לא התעלה לנוכח גודל השעה ואין לשער כי יעשה זאת בעתיד.
לבנות מחדש
גנץ הוא פוליטיקאי נדיר בנוף השדה הפוליטי העכשווי. הוא אינו פופוליסט או פוליטיקאי ציני אשר עושה פוליטיקה מכוערת והוא אינו תמים כפי שרבים חושבים. כל אלו העוסקים במלאכת עריפת הראשים של השמאל מרכז מביאים לכך שנתניהו לא יוחלף על-ידי מישהו מהגוש, אלא על-ידי אדם מן הגוש השני. נכון, היו כאלו אשר היה צריך לערוף את ראשם, אך אין זה המקרה עם גנץ; להפך - טוב יהיה אם יוביל פעם נוספת ויעמוד בראש המחנה.
גנץ הוא היחיד אשר יכול לאגד את המחנה, לגרום לכך שתיווצר זליגת מצביעים מן הגוש השני, להפוך את השלם לגדול יותר מסך החלקים, ולמנף מספיק כוח אשר יגרום למפלגה הגדולה בגוש לנצח בבחירות. אף אחד מראשיה האחרים של מפלגות השמאל מרכז לא יכול להקים ממשלה; אף אחד מהם לא יכול להביא לשיח עם מפלגות מהימין על-מנת לצרף אותן לממשלתו התיאורטית; אף אחד מהם לא יכול להחזיר הביתה מצביעים שחונים בימין; אף אחד זולת גנץ.
כאשר הוא יעמוד בראשות מפלגה המאגדת בתוככיה את ראשי גוש השמאל מרכז, הוא יוכל למצב עצמו כאלטרנטיבה שלטונית ולהחזיר הביתה מצביעים אשר חונים אצל סער ובנט - הם הרי חונים שם רק כי הם חושבים שהנ"ל מסוגלים להביא לידי כך שנתניהו ינושל מכיסאו, אף אם יראו אלטרנטיבה אשר מייצגת את הערכים שלהם ושבכוחה לגרש את רה"מ מבלפור, הם יחזרו הביתה. המצביעים של יאיר לפיד ימשיכו יצביעו לו גם אם יהיה מספר שתיים; רון חולדאי יקבל מנדטים גם אם יהיה מספר שלוש. אך רק גנץ, שכבר הביס את נתניהו, יכול לשחזר הצלחה זו.
בכוחה של כחול לבן לבנות עצמה מחדש. קיימות התלחששויות שציפי לבני מעוניינת לחזור לפוליטיקה, וחבירה שלה לגנץ תוכל לרענן את הרשימה; צירוף של עפר שלח יכול לתרום לכך; להנשמת העבודה והטמעתה בכחול לבן יש פוטנציאל לגרוף מצביעים נוספים; הבאה של אהוד ברק - האיש היחיד חוץ מגנץ אשר ניצח את נתניהו - תוכל להביא לתקווה חדשה; מהצד הכלכלי ניתן לצרף את ירון זליכה; מהפן החברתי את סתיו שפיר; מהצד הימני את משה יעלון, אשר אינו מרוצה מכך שלפיד מעוניין לפרק את תל"ם ולהטמיע אותה בתוך יש עתיד במה שיחליש את כוחו של יעלון במפלגה. כל אחד מהם לאו-דווקא שווה מספר רב של מנדטים, אך זו תהיה בהחלט בשורה אם אישים בסדר גודל כזה יתכנסו תחת קורת גג אחד.
מיזוג הכוחות הללו יכול להביא לכך שכחול לבן תעבור את רון חולדאי בסקרים, ואם שתי המפלגות יאחדו כוחות (שובו של אבי ניסנקורן יכול לבשר על חזרה של גורמים אחרים למפלגה ואולי אף לגרום לכך שאשכנזי לא יפרוש), הם יעקפו את יש עתיד ויוכלו להכריח אותה להתאחד עימן. תחת גנץ כמובן. כל שעל יו"ר כחול לבן לעשות הוא לצרף שניים מהאישים הכתובים לעיל. השאר כבר יראו את המגמה ויצטרפו אליו. ככל שהוא יצרף שחקנים, כך כוחו יגדל, וכך יצטרפו שחקנים נוספים, ואם ישכיל לצרף מספיק שחקנים - הדרך שלו לראשות הממשלה סלולה.
