פרשנות העובדות ככלי מודיעיני ומשפטי

פטירתו הפתאומית של תא"ל (מיל.) עמוס גלבוע, אחד מאושיות מחקר המודיעין, הפנתה זרקור אל מפעל חייו, הנחלת לקחי הכשל המודיעיני ערב מלחמת יום הכיפורים על היבטיו המתודולוגיים, לדורות של חוקרי המודיעין הצעירים. לא נחה דעתו של גלבוע מההצבעה של 'ועדת אגרנט', על הקונספציה המפורסמת, כ'אם כל חטאת' בהקשר להפתעה המודיעינית. הוא ביקש למקד תשומת לב לסימנים מעידים קריטיים, שהפרשנות האולטימטיבית לגביהם הייתה אמורה להוביל למסקנה אקסטרפולרית, בדבר כוונות התקפיות של צבא האויב. המונח המקצועי הנקוט בדיסציפלינת מחקר המודיעין הוא 'הערכה', אלא שבממד הפרקטי, המדובר למעשה בפרשנות, שהיא תוצר של תמהיל תשומות, ובראש וראשונה ידע, אוריינות, הבנת הנקרא ובכלל זה היכולת לבודד את האותות מן הרעשים. כך אפוא, לא אחת, נהיה עדים לאינטרפרטציה של תהליכים ואירועים במרחב המודיעיני, אשר תשקף, לעתים, תובנות בעיני המתבונן. מסיבה זו היה הגיון רב בהמלצת 'ועדת אגרנט' לדרבן את ממד הפלורליזם במחקר המודיעיני במסגרת קהילת המודיעין ובכלל זה כינונו של גוף בקרה במסגרת אמ"ן. לימוד המקרא חשף אותנו לפירוש רש"י, שנתפש כעזר בלתי נפרד מהטקסט המקראי. בפועל היה זה מפעל פרשנות מונומנטלי של התורה, שהתקבע כקונצנזוס מנחה ביהדות, על תפוצותיה, מזה דורות רבים. ברי פלוגתא של רש"י קטרגו על נטייתו לפרשנות על דרך הפשט, עד כדי שהניעו אותו לפרקים להודות ש'אין המקרא הזה אומר אלא דרשני'. זאת ועוד; מסכת 'אבות' מעלה על נס את תרבות השיח ביהדות, בדגש לעידוד המחלוקת על פרשנות המקרא: 'כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים'... אינטרפרטציה היא גם פרקטיקה שיש לה אחיזה בניתוח יצירות מתחום הספרות והשירה ('למה התכוון המשורר'?...), ולא פחות מכך בעולם המשפט. פרשנות החוק היא בבחינת חזיון נפרץ בהליכים משפטיים, ולפרקים תשחק לידיהם של פרקליטים הנחשבים לעילוי בתחום עיסוקם. על-רקע הנאמר, יש עניין בהפניית תשומת לב להתבטאות שאינה בלתי משמעותית, של היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט, בהתייחס לכתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה נתניהו. ככל הנראה שלא במקרה, ביכר היועמ"ש להתראיין באכסניה תקשורתית מגזרית צנועה, כמעט מתחת לרדאר, בדמות היומון החרדי 'המבשר' (ג' טבת תשפ"א, 18 דצמבר 2020). לשאלת המראיין האם לדעתו קיים סיכוי שבית המשפט יוציא אותו [את ראש הממשלה נתניהו] עם זיכוי באחד התיקים? השיב מנדלבליט כדלהלן: "לא סביר שזה יקרה. אני מניח שבית המשפט לא יסטה מהפרשנות שנתתי לעובדות בתיקי נתניהו. אולי תיחשפנה עובדות נוספות במהלך הדיונים. להערכתי, הפרשנות לעובדות הקיימות לא תהיה שונה משלי"... באופן קונקרטי, מודה ד"ר מנדלבליט כי כתב האישום מבוסס על פרשנות לעובדות, ובמשתמע לא על העובדות עצמן. מכיוון שכך, האם על הסף לא תהיה זכות קיום לאינטרפרטציה אחרת לאותן עובדות ממש? אליבא דמנדלבליט, אין להעלות על הדעת תרחיש כזה. לא זו בלבד, אלא שהוא מרחיק לכת עד כדי שיגור מסר שאינו משתמע לשתי פנים, להרכב השופטים במשפט נתניהו - 'אני מניח שבית המשפט לא יסטה מהפרשנות שנתתי לעובדות בתיקי נתניהו'! בהינתן המוסכמה שעל כף המאזניים מונח גורלו של ראש ממשלה בישראל לשבט או לחסד, והמשפט שעל הפרק הוא אולי הרגיש ביותר אי-פעם, מאז כינונה של מדינת ישראל. לא תהא זו גוזמה לזהות סממנים של נחרצות בביסוס כתב אישום על פרשנות בלעדית של העובדות, שאין בלתה. הלקונות המשתקפות גם מ'מקצה השיפורים' של כתב האישום בהקשר לתיק 4000, ייתכן שיהיו בבחינת 'הרמה להנחתה' לצוות ההגנה של ראש הממשלה, בהנחה שישכילו לבסס פרשנות אחרת, מעוגנת יותר להתמודדות משפטית אל מול האישומים המיוחסים למר נתניהו.