X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
הפניה החדה של נתניהו לציבור הערבי ומנגד הפניה החדה גם כן של התנועה האיסלאמית הדרומית למו"מ ישיר עם נתניהו לא נולדו בשנתיים אחרונות אלא כבר לפני יותר מעשור הליכוד הצליח בעזרת "כלים ממלכתיים" להזיז את האיסלאמים הדרומיים למו"מ ישיר איתו אבל לחד"ש, ואף לבל"ד, ובעיקר לאנשי השמאל היהודים, יש גם כן חלק גדול במפץ הזה
▪  ▪  ▪
מאבק על חזותה החברתית של החברה הערבית [צילום: סלימן חאדר, פלאש 90]

שום סיפור פוליטי - כולל מהפך מדהים, איננו הזוי. לכול מהפך יש סיבה ולכול סנסציה פוליטית יש רקע וקרקע. למה שמתחולל כיום - בין נתניהו והליכוד, במהלך היחסים החדשים שלהם עם החברה הערבית, ובמיוחד עם ראשי התנועה האיסלאמית הדרומית, היו כבר שורשים נבוטים לפני יותר מעשור. היחסים החדשים הבשילו גם "הודות" לאירועים ולמערכת יחסים עכורה בתוך "הרשימה הערבית המשותפת", שדחפו את ח"כ מנצור עבס ואת חבריו מהתנועה האיסלאמית הדרומית לצאת יותר החוצה מלב הרשימה הזו, עד למצב של התחברות עם הליכוד, ולאו-דווקא עם גורמים פוליטיים ישראלים-ציונים אחרים. אין עשן בלי אש ואין גם אש בלי עשן.
"הכלים הממלכתיים"
הליכוד, כמפלגת שלטון, ידע לנצל את שליטתו במערכות ההסברה הישראלים כדי לקדם את המפץ בחברה הערבית שמתרחש בימים אלה. המפלגות הערביות, גם בימים שהן לא היו מאוחדות, שימשו "בד אדום" לעתיד הפוליטיקה הימנית של הליכוד. הן היו "גוש חוסם" שאיתו אי-אפשר לדון ולהסכים ושתמיד יחסום את הליכוד ואת הימין. הכוח שהמפלגות הללו צברו ברחוב הערבי איים על המשך "הקו הלאומי" של הליכוד וחייב אותו לפעול למיגור הכוח הזה, שדרש גם שוויון פוליטי גמור לאזרחים הערבים, וגם מדיניות של נסיגה מדינית להקמת מדינה פלשתינית עם רקע של רצון להחזרת הפליטים הפלשתינים מחד-גיסא, ועקירת התנחלויות מאידך-גיסא. כל ההליך הזה החל בימי ממשלתו של שרון, ראש ממשלת הליכוד תחילה, ואח"כ יו"ר קדימה.
משרד ראש הממשלה מכיל בקרבו מערכות עלומות וידועות וגם מערכות גלויות כמו "מרכז ההסברה" שלו. המערכות הללו עובדות בצוותא יפה מאוד עם ראש הממשלה וגם בינן לבין עצמן. המטרה סומנה: "חיבוק דב" לצרכי הערבים ולקולם אך מנגד גם שיטת הפרד ומשול. כבר בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 צצו מעין "כנסי שלום" שהופקו בצורה "ממלכתית". המטרה הייתה, כביכול, לקרב ציבורים שחיו בקונפליקט, או שמישהו בנה את הקונפליקט הזה כדי שאח"כ יפשר, ועל הדרך להיהנות מפירותיו. היו שם מספר "כנסי יפו" וגם "כנסי אלעד". ערבים, חרדים ושמאלנים הופגשו ל"מטרות קירוב" אבל דרך הממסד כמובן, כדי לחסום חיבורים עצמאים.
את הפרויקטים הללו הניע ומניע אדם מטעם המרכז הממשלתי הזה שהיה ממקורביו של שר הבריאות לשעבר מהליכוד, דני נווה. איש הליכוד הלא רשמי הזה ידע להסתיר את כוונותיו הפוליטיות. לכנסים הללו הוא זימן גם אנשי שמאל ומרכז והסתייע רבות בשר לשעבר - ממפלגת העבודה, מיכאל מלכיור. גם ש"ס הייתה שחקן פוליטי במשחק החדש הזה. כהן ואנשיו היו אמורים להציג לגורמים הערבים "קהלים חדשים" שעימם אפשר להידבר כדי ליצור קרעים בין המפלגות הערביות - בין אלה שמעוניינים לשמור על דרך המסורה הפוליטית של הברית ההיסטורית של ערבים - שמאל - מרכז מתון, לבין כאלה שיפתחו את עיניהם לכיוונים חדשים להשתלבות בחברה הישראלית, כיוונים שאינם שמאל דווקא, וכך ייווצר קרע בין גורמי הפוליטיקה הערבית.
מנגד, ידעו מתווי המדיניות הזו ליצור מצב שכול ה"קהלים החדשים" ומפלגות "השינוי" הללו תהיינה בעצמן חלק ממכונת הפעילות של משרד ראש הממשלה ולא תהיינה באמת עצמאיות בפעילותן. כך למשל מעולם לא יצאו אנשי ש"ס לפעילויות עצמאיות ופוליטיות ברחוב הערבי אלא אך ורק תחת אנשי הליכוד ו/או מערכות המדינה. גם מפגשי ש"ס עם "הרשות הפלשתינית" נערכו בחסות ביקורים משותפים ברמאללה עם אנשי מרכז הליכוד. זו הייתה גם המדיניות בחו"ל - מפגשי רבנים ואישי ציבור דתיים יהודים מישראל נערכו בחסות "ממלכתית" ישראלית בלבד, והישראלים הדתיים צוו לא להכיר את המוסלמים הנפגשים עימם אם יפגשום באקראי ברחוב.
הרבה מהמשתתפים בכנסים הללו - ערבים ואנשי שמאל, לא היו מודעים למניפולציות הללו. לא פעם הפגישו במסגרת הזו גורמים ערבים רדיקליים עם גורמים לאומנים יהודים תוך הצגת האחרונים כ"אנשי שלום ממגזרים חדשים". אחד מאלה היה דודי זילברשלג - איש פרסום חרדי שעבד עם הממסד החילוני בתוך היהדות החרדית כדי לקעקע אותה מבחינה דתית. זילברשלג הופגש עם גורמים ערבים, כולל אנשי התנועה האיסלאמית הצפונית. זילברשלג לא היה באמת נציג חרדי עצמאי אלא הונע על-ידי השיטה של משרד ראש הממשלה כדי להרחיק גורמים ערבים שמרניים מהגורמים הערבים השמאליים וממרכז ומשמאל המפה היהודית. לימים - בבחירות 2015, הסתברה השקפתו הלאומנית של זילברשלג. הוא הפך לאיש הפרסום והתוכן של מפלגתו של אלי ישי ושל הכהניסטים שהיו תחת רשימת גג פוליטית, ויצאה גם כנגד המפלגות החרדיות המתונות.
מבלי להיכנס לפרטים הרי שאחד הפרויקטים הראשוניים של השיטה הזו הייתה בפילוג בתנועה האיסלאמית, או יותר מכך, הרחבת הפילוג לבלתי ניתן לאיחוי. לא מעט מהקונפליקטים שהיו שם, בפילוג של התנועה האיסלאמית, היו יזומים. פעם פלט אחד ממארגני הכנסים כי "האיסלאמים רבו והתפלגו ביניהם אבל איתי הם פועלים כרגיל". התנועה האיסלאמית הדרומית הייתה פרויקט הניסיון של ה"גורמים הממלכתיים" הללו לנסות ולקרעם לכיוון מחנה המרכז-ימין. ה"גורמים הממלכתיים" זיהו את הרצון של אנשי התנועה האיסלאמית הדרומית להשתלב כישראלים ולקבל מענה אזרחי לבעיות הציבור הערבי.
בקרב "הגורמים הממלכתיים" זיהו כי חלק גדול מתומכי התנועה האיסלאמית הדרומית הם בדויים מדרום הארץ - שחלק מבני משפחותיהם משרתים בצבא, ואשר בהפגנות המחאה שלהם לא הונפו הדגלים הפלשתינים. הם גם זיהו כי תומכי האיסלאמית הדרומית הם אנשי ימין כלכליים ושמרנים בדרך חייהם ולא פעם הם נמצאים בקונפליקט למשל עם תנועת חד"ש ואנשי השמאל על ענייני החיים החברתיים בישראל. אבל כל עוד הבעיה הפלשתינית הייתה על הפרק, ובמיוחד המלחמות ברצועת עזה, הרי שהבקע ברחוב הערבי לא קרה באמת, אלא רק בקריעת התנועה האיסלאמית לשתיים. גם המהומות בהר-הבית נגד המתנחלים, הפריעו למפץ הזה - שהליכוד ייחל לו באופן סמוי. מנגד, הליכוד כמפלגת שלטון, ידע לכלכל את צעדיו יפה מאוד ברחוב הערבי.
מלבד אותה פליטת פה של נתניהו - על נהירת המוני הערבים באוטובוסים לקלפיות בבחירות 2015, משהוקמה "הרשימה הערבית המשותפת", הרי ששרי הליכוד ניסו לבנות מערך ערבי משלהם. הם הזרימו לא מעט תקציבים לפיתוח ישובים ערבים, ובמיוחד מוסלמים, ששם הצביעו לליכוד. כך למשל בראש עיריית שפרעם עמד ראש עיר מהליכוד, לאורך קדנציה שלמה. בכפר פורדייס, שבדרך הישנה לחיפה, נבנו על-ידי ישראל כ"ץ - שר התחבורה של הליכוד, מערכות סלילת כבישים ופיתוח, לא מעט משום זיהויו של הכפר הגדול הזה עם מצביעי הליכוד בסקטור הערבי-מוסלמי.
באום אל-פחם - העיר הערבית הרדיקלית, הודו קברניטיה כי בין 1520 ל-2019 הועברו לעיר תקציבי התרבות הגבוהים ביותר שידעה העיר, וכול זאת בימי כהונתה של מרים רגב מהליכוד, כשרת התרבות. מי שהתבלט נגד העיר אום אל-פחם היה איווט ליברמן, שאיים להוציאה ל"רשות הפלשתינית", אבל אח"כ נתניהו הזים את העניין. מי שהתעסק בקריעת דגלי האיסלאם - היה נפתלי בנט. מי שהעלה והעביר את "חוק המואזין" היה שוב איווט ליברמן. הוא גם זה שעמד מאחורי הסיסמה האנטי ערבית: "בלי חובות אין זכויות". בנט ושקד היו תמיד הסמן הימני בעניין סיפוח יו"ש למדינת ישראל, באופן רשמי.
לליכוד היה אורך רוח להציג את עצמו כמפשר מתון בין הפטיש של ליברמן ובנט לסדן של הערבים. בעשור וחצי האחרון התחלפו בתנועה האיסלאמית הדרומית מספר מנהיגים בראשות המפלגה. עד אז בודדה יפה התנועה הזו על-ידי "המערך ההסברתי" של השלטון, משאר המפלגות הערבית, והם גילו שוב ושוב "קהלים חדשים" שדיברו אליהם את מה שהשלטון שם בפיהם. הלחץ לבודד את התנועה האיסלאמית הדרומית בא בעיקר לאחר הקמת "הרשימה המשותפת", שהפכה לגג של הח"כים הערבים, וזאת שוב לאחר חקיקת עליית אחוז החסימה מצד איווט ליברמן, שבמהופך מכוונתו התאחדו הערבים. בואו של ח"כ מנצור עבס לראשות התנועה האיסלאמית הדרומית האיצה את התהליך של ה"גורמים הממלכתיים".
הקרעים ב"רשימה הערבית המשותפת"
כבר לפני הבחירות הראשונות של שנת 2019 נצפו ויכוחים בתוך "הרשימה הערבית המשותפת" עם חילוקי דעות ממשיים, ובמיוחד בין התנועה האיסלאמית הדרומית לחד"ש. בין השאר טען מנצור עבס נגד איימן עודה כי "אנחנו לא שמאל" והוסיף כי "פגשנו קהלים חדשים". המחלוקת ב"רשימה הערבית המשותפת", ערב הבחירות הראשונות של 2019 החלה סביב מי ינהיג את הרשימה הזו - איימן עודה, יו"ר חד"ש או ח"כ אחמד טיבי מתע"ל. לבל"ד היו טענות רדיקליות כנגד חד"ש, שעד אז זוהתה כפשרנית יותר עם הממסד הציוני. לבסוף רצו שתי רשימות בנפרד באותן בחירות: בל"ד והתנעה האיסלאמית הדרומית, ומנגד חברו חד"ש ותע"ל של טיבי בהפתעה.
התוצאות היו שמשלוש עשרה מנדטים הגיעו הרשימות הללו לעשרה מנדטים ביחד. המסקנה הייתה להתאחד שוב ובבחירות השניות הרשימה המשותפת כבר עלתה בחזרה ל-13 מנדטים ובבחירות שאח"כ (תחילת 2020) הגיעה "הרשימה הערבית המשותפת" לחמישה עשר מנדטים. אבל כל האיחודים הללו לא היו באמת מהרצון לאיחוד ערבי אלא ככורח הנסיבות, כדי שלא יוותרו מתחת לאחוז החסימה - אם ירוצו בנפרד. הקרע בין התנועה האיסלאמית הדרומית לשאר מרכיבי הרשימה החל במיוחד לאחר מערכת הבחירות השלישית - אז קיבלה הרשימה הזו, כאמור, חמישה עשר מנדטים.
רעיונות שמאליים הזויים
ספק אם מנצור עבס וח"כיו (ארבעה במספר) היו פונים לכיוון הליכוד אלמלא כמה מהלכים שפגעו בח"כי האיסלאמית ובציבורה מתוך "הרשימה הערבית המשותפת", ובעיקר מראשי מפלגת חד"ש. עד להקמת "הרשימה הערבית המשותפת" הרי שח"כי חד"ש הערבים הבליטו את הצד הלאומי הערבי ולא נסחפו לנושאים אחרים, שהם בניגוד לעקרונות החברה הערבית ולחלק ממרכיבי "הרשימה הערבית המשותפת". עד שנת 2015 ח"כי חד"ש הערבים היו מוחמד ברקה (היו"ר), עפו אגברייה וחנא סוויד. הח"כ הרביעי של חד"ש היה דב חינין. רק האחרון פזל יותר לנושאים שמאליים, אנטי דתיים ואף שיתף פעולה עם אנשי ימין ישראלים מובהקים כמו בפרשת הריצה לעיריית ת"א ברשימה אחת עם אנשי ימין, ובידוד הרשימה הערבית ביפו, שם הוא הביא למחיקתה לקדנציה אחת.
את ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, מ"ישראל בתינו", טיפח חנין היטב ושיתף עימה פעולה למרות הצבעותיה האנטי ערביות עם שאר חבריה מ"ישראל בתינו". אבל בענייני הלאומיות הערבית עמדו שלושת ח"כי חד"ש לצד בל"ד, לצד האיסלאמים הדרומיים ועם אחמד טיבי. עם הקמת "הרשימה הערבית המשותפת" פרשו ברקה, סוויד ואגברייה מקדנציה נוספת ואל הפרלמנט הישראלי - כח"כי חד"ש מטעם "הרשימה המשותפת", נכנסו איימן עודה, אעידה תומה - סלימן ויוסף ג'ברין. יוסף ג'ברין נותר היחיד שהתמקד בעיקר בנושאים הערבים הלאומיים - כמו שעשו זאת בעבר ברקה, סוויד ואגבריה, אבל תומה - סלימן ואיימן עודה התחברו לרעיונות של דובי חנין ופעלו גם במישורים של השקפות פרלמנטאריות שמלניות וכנגד צבורים יהודים, על-רקע הכיתתיות השמאלית, דבר שפגע בענייני הליכוד של "הרשימה המשותפת".
הצעות חוק בענייני תועבה החלו לעלות מצד אנשי חד"ש - שבנושאים הללו הם התחברו עם מרצ, עם "המחנה הציוני" ואף עם חלקים מהליכוד. איימן עודה הפיח רוח של רצון להשתלב ב"קונצנזוס הציוני", עד שהושתק גם על-ידי חבריו מחד"ש, כמו שיחתו ההיסטורית עם נתניהו וכמו כרכוריו סביב אריה דרעי מש"ס. ההישג היחיד של עודה עם דרעי היה בקבלת מעמד עיר לישוב הערבי ערבה, וזאת משום שאשתו ומשפחתה מקורם משם. המצב ב"רשימה הערבית המשותפת" היה בשפל המדרגה לקראת בחירות 2019. התנעה האיסלאמית הדרומית חשה די מבודדת ומושפלת בתוך "הרשימה המשותפת" ולא בכדי. בקרב על יו"ר "וועדת המעקב של ערביי ישראל" הפסיד נציגה - כמאל ריאן, למוחמד ברקה מחד"ש.
מנגד, אעידה תומה - סלימן העלתה שוב ושוב את רעיונותיה הפמניסטים, ובמיוחד ביום שישים שנה לטבח כפר קאסם, בארגנה התנגדות ומחאה על כך שהתנועה האיסלאמית הדרומית ערכה הפרדה במצעד בין גברים לנשים, בעיר כפר קאסם. בקבלתה את יו"רות "הוועדה לקידום האישה" בפרלמנט הישראלי היא החלה ברעש וצפצופים אנטי דתיים, עד שיצאה גם להפגין נגד היהדות החרדית בבית שמש, ועוד בשכונה הכי פרו ערבית בקרב היהדות החרדית. ראשי התנועה האיסלאמית הדרומית ראו כיצד הם נדחקים לצד בנושאי ייצוג הציבור הערבי לעומת מרכזיותם של איימן עודה ואעידה תומה סלימן מחד"ש, ושל אחמד טיבי מתע"ל. בקרב התנועה האיסלאמית הדרומית לא ראו בעין יפה את השפעת היהודים מחד"ש על הקו האנטי דתי, שחלקים מ"הרשימה המשותפת הערבית" הובילו.
במקביל אירע שבכול האסיפות הפומביות ברחבי הארץ ובמפגשים בחו"ל יוצגו אנשי "הרשימה המשותפת הערבית" בעיקר על-ידי אנשי חד"ש, על-ידי אחמד טיבי ואילו אנשי בל"ד, ובמיוחד האיסלאמים הדרומיים, הוזזו הצידה. גם בפעולות בנגב - שם התנועה האיסלאמית היא בעלת כוח אלקטוראלי רב, בלטו בעיקר אנשי חד"ש. ארגונים המעלים את בעיות ערביי ישראל בכלל הינם בידי נשלטים על-ידי אנשי שמאל יהודיים מחד"ש ובל"ד - וכך למשל ארגון "זוכרות", המארגן את המאבק בענייני "הנכבה", נמצא בשליטה יהודית שמלאנית שאיננה מאפשרת ליהודים מחוגים אחרים להצטרף, משום היותם אנטי שמאליים.
גם "הארגון נגד הגזענות" נשלט על-ידי אנשי מרצ וחד"ש שהציבו ווטו לא לקבל יהודים חובשי כיפה, ובעיקר חרדים, בגלל התנגדות האחרונים לרפורמים. אפילו בחלק מעצרות "הנכבה" היו שנים שאנשי התנועה האיסלאמית הדירו רגליהם מהכנסים הללו בגלל דחיקתם החוצה ממעורבות בענייני התוכן והארגון ובגלל תכנים שנגדו את רוח האיסלאם. מנגד, כשעלו בעיות של פגיעה בדת האיסלאמית נותרו אנשי התנועה האיסלאמית הדרומית לבדם מול הממסד הישראלי - ואף מול השמאל הישראלי שביצע זאת, כשאנשי חד"ש, בל"ד ואנשי השמאל נעלמו ולא הגיעו למחאות הללו כמו על ענייני ההקדש המוסלמי, חילול בתי עלמין איסלאמיים, פגיעה וחילול מסגדים נטושים וכו'.
גם במאבק על פרשת העלייה היהודית להר-הבית מסתבר שהח"כים החילוניים הערבים טולטלו קשות על-ידי לחצים מארצות ערב עד שהגיעו לשם. בתנועה האיסלאמית הדרומית החלו להבין כי כדי לייצג בעיות ערביות אמיתיות מול הממסד, ובמיוחד את הצרכים הדתיים, הם חייבים לשבור לכיוון עצמאי. השבר החזק החל לאחר הבחירות השלישיות בשנת 2020. לאנשי התנועה האיסלאמית נמאס לקבל את ההנחתה שרק לאנשי חד"ש מותר לשתף פעולה עם גורמים ציוניים, ובכללם אנשי ימין, על נושאים הרחוקים מהציבור הערבי, אבל להם אסור לנהל מו"מ עם הממשלה הנבחרת על סיוע אמיתי לסקטור הערבי.
"הקש ששבר את גב הגמל"
כשנראה היה, מיד לאחר הבחירות של תחילת 2020, כי גנץ וחבריו עומדים להפיל את נתניהו ואפילו ליברמן נכנס לברית סמויה עם "הרשימה המשותפת", הרי שגב' אעידה תומה - סלימן דרשה לעצמה את יו"ר וועדת הרווחה של הפרלמנט ואת "יו"ר הוועדה לקידום האישה" - ועדה שבהחלט יכולה לפעול במעשייה גם כנגד החברה הערבית השמרנית. מנגד ביקש מנצור עבס וועדה בראשותו שתטפל בבעיה האמיתית של הציבור הערבי - בעיית הפשע במגזר הערבי. לבסוף גברה ידה של אעידה תומה - סלימן אבל המתכון שלה לא יצא אל הפועל בגלל עריקתו של גנץ לממשלה עם נתניהו.
פרשה אחרת שאירעה ממש לאחר הבחירות הללו הייתה פרשת חילול בית העלמין האיסלאמי ביפו על-ידי ראש עיריית ת"א - "איש השמאל", רון חולדאי. פרשה שאיננה רק דתית אלא גם ניסיון למחוק היסטוריה ערבית-מוסלמית. התנועה האיסלאמית הדרומית שוב נותרה לבד בשטח. התנועה האיסלאמית הצפונית כבר הייתה אז מחוץ לחוק. ההפגנות נמשכו כחודשיים מידי ערב בערב ביפו, אנשי השמאל ואפילו פעילים ערבים מחד"ש ובל"ד לא הגיעו להפגנות הללו בזמן שלהפגנות על "מעמד האישה", ל"חופש דמוקרטיה" וכו' מגיעות קבוצות רבות מאותו שמאל יהודי למשל. מי שתמך במאבק מהצד היהודי ואף הגיעו למחאות היו מהציבור הדתי והחרדי על רבניהם, ואילו ח"כי ש"ס ו"דגל התורה" סייעו במאבק הפרלמנטארי.
ההתנהגות האליטיסטית והשחצנית של חד"ש במיוחד מעמידה את סדר העדיפות במלחמה נגד אפליית האיסלאם מתחת לכול סדרי העדיפות שלהם, לטובת נושאים שהם בכלל אנטי החברה הערבית. מנגד, הבין נתניהו שההתקרבות של גוש נגדו עם "הרשימה הערבית המשותפת" יכולה לכלול לא רק את ליברמן אלא גם את בנט, ובימים אלה את סער. הקשרים דרך "הגורמים הממלכתיים" הודקו ובאותה ישיבה פרלמנטארית שניהל מנצור עבס בעניין נוכחות ואי נוכחות של יו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר, זה יצא החוצה בגלוי.
ב"רשימה הערבית המשותפת" הבינו כי ליברמן, בנט וסער הם לאומנים יותר מנתניהו וכי הסיסמה "רק לא ביבי" איננה סיסמה אנטי לאומנית אלא אינטרסנטית בלבד, ואילו נתניהו הבין שאת הזירה הערבית הוא לא יכול להפקיר במצבו הנואש כיום. אין ספק שהברית הסמויה - גלויה שלו עם האיסלאמים הדרומיים נוגדת את רצונו לזכות במנדטים ערבים על חשבונם ועל כך מנצור עבס צריך לתת את דעתו. מסתמא שגם הפוליטיקאים מהמפרץ הערבי מעורבים בחיבור החדש. ברחוב הערבי כבר לא מאמינים באופן אוטומטי שהימין הישראלי קשה יותר ברשעותו מהשמאל-מרכז. גנץ, אשכנזי וחבריהם הזניחו את ביטול "חוק הלאום" ואילו רון חולדאי מפלה בשיטתיות את ערביי יפו ומחריב להם את בתיהם תוך חילול בתי העלמין שלהם ומחיקת ההיסטוריה שלהם.
מטרתו ביפו לייהד אותה סופית. במסגרת חוקי הפרלמנט האחרונים תמכו שלושה מח"כי חד"ש בחוק תועבות העוקר טיפול פסיכולוגי מאנשי התועבות ואילו 8 ח"כי ה"רשימה המשותפת" נמנעו. דהיינו, 11 ח"כים מהרשימה המשותפת" הצביעו נגד האינטרס של הציבור הערבי להילחם בתופעה שהיא הרסנית-חברתית לגביהם, וכך זה היה גם בחוק הליגליזציה לסמים, ששם שוב שיתפו ח"כי חד"ש פעולה עם אנשי ימין, מרכז ושמאל. ארבעת ח"כי התנועה האיסלאמית הדרומית שוב מצאו את עצמם לבד במאבק על חזותה החברתית של החברה הערבית. גם עריקתה של אורלי לוי-אבקסיס לליכוד מרשימת העבודה - מרצ - גשר ודחיקתו של ח"כ עיסאווי פרג' על-ידי מרצ ממקום ריאלי בבחירות האחרונות לא הוסיפו אמינות לשמאל הישראלי בקרב הציבור הערבי.
היציאה מכיסי הפוליטיקה הישראלית
מנצור עבס וחבריו חייבים לא ליפול ממש לכיסו של נתניהו כפי ששאר חבריהם ב"רשימה הערבית המשותפת" נמצאים כבר בכיסו של השמאל. לשם כך יפה היה אם עבס, ואולי אפילו ראשי "הרשימה המשותפת", היו באמת מדברים עם נתניהו בגלוי, כמו עם כל גורם פוליטי יהודי אחר, אבל מנגד טוב היה אם הם היו מציבים לנתניהו מספר תנאים ברורים במו"מ העתידי איתם ובודקים באמת אם לאחר הבחירות לא יחזור הליכוד להיות אותו הזאב שכרגע נמצא בעור הכבש.
והנה למשל מספר דרישות אולטימטיביות ערביות - פנימיות שהציבור הערבי צריך לדעת את עמדת נתניהו והליכוד - וגם של המפלגות הציוניות האחרות, לפני הבחירות הקרובות: 1) ביטול "חוק הלאום" 2) ביטול מסקנות "ועדת קמיני'ץ" 3) הפסקת פינויי ישובי הבדווים בנגב 4) הענקת אזרחות מלאה לגברים ולנשים ערבים שאינם בעלי אזרחיות ישראלית, עם נישואיהם לערבים אזרחי ישראל 5) בניית תחנות רכבת בסקטור הערבי כמו בנצרת, בכפר קרע, באום אל-פחם ועוד 5) טיפול בפשיעה ברחוב הערבי בחומרה על-פי תוכנית המקובלת על נציגי הציבור הערבי מלכתחילה 6) הכרה לאלתר בכול הכפרים הערבים וביטול המושג "כפר לא מוכר". ימים יגידו.

תאריך:  10/01/2021   |   עודכן:  10/01/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יהודה קונפורטס
ועדת הבחירות המרכזית תקים חמ"ל למאבק בפייק ניוז ביום הבחירות    אלא שזה צריך להיות רק צעד אחד במלחמה שלה מול חדשות הכזב וההשפעה העוינת שהן עלולות להביא על התהליך הדמוקרטי
יוני בן-מנחם
אירן הציבה קצין בכיר של כוח "קודס" שמתמחה בייצור טילים ומל"טים מדויקים בתפקיד ה"שגריר" אצל המורדים החות'ים בתימן. המהלך האירני נועד להגביר את שליטתה בצפון תימן ולהיערך טוב יותר להגברת פעילות הטרור וההתפשטות שלה במזרח התיכון
דוד ארגז
רגע לפני שאנחנו נפרדים מהקורונה וחוזרים לחיינו הקודמים, הגיע הזמן לסיכומים ולחשבון נפש
עומר דוסטרי
התרגיל הצבאי המשותף הראשון לארגוני הטרור ברצועת עזה מהווה אבן דרך נוספת בניסיון של חמאס לאגד ארגונים אלה ל"חדר מבצעים משותף" במטרה לחזק את שליטתו ברצועה כלפי פנים מחד-גיסא, ולקבע את אסטרטגיית העמימות כלפי ישראל מאידך-גיסא. לתרגיל יש משמעויות עבור ישראל, הן ברמה האסטרטגית והן ברמה האופרטיבית, לקראת מערכה צבאית אפשרית בעזה
יוסף אליעז
ערב הבחירות הרביעיות: ריבוי מפלגות שוב מעיק על מדינת ישראל. דומה ששוב אפסה התקווה להקמתן של 4-2 מפלגות גדולות שיוכלו לנווט את המדינה ביציבות וללא סחטנותן של מפלגות קטנות או חרדיות שהצליחו לתמרן עצמן להוות לשון מאזניים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il