זוכרים את הגלגשות ("סקייט-בורד") של שלהי המאה הקודמת? עכשיו הן חוזרות - ובגדול - לכבישי ארצנו. ואם לא די בתאונות הדרכים הקטלניות, הנגרמות באמצעות כלי התחבורה המקובלים - יש עכשיו צרה חדשה-ישנה על הכבישים.
בעבר הירבו בני הדור הצעיר לרכוב על הגלגיליות בעיקר ברחובות העיר, והטרידו בכך, לא מעט, את העוברים-ושבים בהם. עכשיו, כשהיתה להן עדנה, מסכנים הצעירים את עצמם סכנה של ממש: הם מעתיקים את ה"נסיעה" אל הכבישים ומטרידים בכך את הנהגים החולפים בהם.
עם חזרת הפופולריות של הגלגשת - לא מעט כדי לחסוך בהוצאות הכרוכות ברכישת כלי-תחבורה של ממש, ולא פחות בשל הרצון להתקדם מהר יותר על הכבישים בפקקים המלאים - התרבו, באורח דראסטי, תאונות חמורות הקשורות בה. בדרך כלל הן מתרחשות כתוצאה מנפילה ממנה, תוך כדי רכיבה; מהיתקלות בעצמים שונים ברחוב, או מהידרסות על-ידי רכב ממונע.
רוב הגלשנים הם בני-נוער, בגילאים 10-17, אך גם ילדים קטנים יותר ומבוגרים העוסקים בספורט זה, ביניהם גם סטודנטים לא מעטים, ה"ממהרים" בדרך זו לענייניהם השוטפים.
אתרי גלישה
עכשיו מתברר כי שליש מקורבנות תאונות הגלגשות הם גלשנים מתחילים, שרכבו על הגלגשות שלהם במשך פחות משבוע. רק אחוז אחד או שניים מכלל התאונות אירעו בגלל תקלה במוצר עצמו, כמו גלגל שיצא ממקומו, לוח שנשבר או נסדק, או עצירה פתאומית של הגלגשת.
מתברר כי האסונות בשעת גלישה קורים על הכבישים, כשהגולשים הצעירים מתערבים בתחבורה העירונית וכשהם משתמשים במדרכות או בכבישים כאתרי-גלישה. כדי למנוע את התופעה, מבקשות הרשויות המוסמכות לאסור, בדרכים אדמיניסטרטיביות, את השימוש בגלגשות ברחובות העיר, ולהפנות את הגולשים הצעירים לאתרי-גלישה, שאותם יש להקים במיגרשי המשחקים.
מאחר שאתרי ההחלקה במקומות ציבוריים חייבים בפיקוח ובהשגחה - מבקשות הרשויות להציב בכל אתר מפעיל אחראי, החייב לדעת את כללי הבטיחות של הגלישה וכיצד למנוע תאונות בשעת הגלישה עצמה. לצורך כך, יש, למשל, להשתמש בסימוני-קווים על הבטון, כדי לבקר את התנועה.
יש לזכור כי המחליק הוא אשר קונה את לוח המחליקים שלו, והוא היחיד שיכול להשגיח על עצמו להתאמן במיתקנים פשוטים. והחשוב ביותר: המחליק הפיקוח יודע את מקומו - וזה איננו, בשום פנים ואופן, בשטחים ציבוריים!
