הדמעות שרחצו את ריסיה

מערכת הקליטה בישראל, שקלטה למעלה ממיליון עולים מארצות חבר העמים, בהחלט זכאית לזקוף לזכותה נקודות זכות רבות. בשורות אלו אני מעלה את כאב הפגישה, שהייתה לי בכיכר סמוכה לבית חולים בעיר תל אביב, אליו נדרשתי להגיע בימים אלו. קשה לי להשתחרר מהפגישה הכואבת עם מי שהייתה תלמידתי בבית ספר יום א' להורי תלמידים בסנט פטרבורג לפני עשרים וחמש שנים. כואבת לי הפגישה עם מי שעלתה לישראל לבנות כאן את חייה ומנהלת בימים אלו את מלחמת הקיום שלה באמצעות צלילי כינור וכובע, המייחלים למעות למרגלותיו של החולפים על פניה.

פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ וְאֶת כִּנּוֹרָהּ בַּכִּכָּר

הַכּוֹבַע הַשּוֹעֶה לִפְרוּטוֹת לְמַרְגְּלוֹתַיִךְ,

הַדְּמָעוֹת שֶׁרָחֲצוּ אֶת רִיסַיִךְ

לִטְּפוּ חִוְרוֹן עַרְפִלִּי בְּפָנַיִךְ

לָשָׁוְא נִסִּיתִי לְחַלֵּץ עֵינַיִם בּוֹהוֹת

מִבּוֹרוֹת גּוּמוֹת בּוֹצִיּוֹת

לָשָׁוְא נִסִּיתִי לְהַלְבִּיש מַחַלְצוֹת

לְעֵינַיִם עֵרֻמּוֹת לֵאוֹת.