בהרצאתו המפורסמת של הרב (לורד) ג'ונתן זקס זצ"ל בערוץ ההרצאות "טד", דיבר הרב על הדרך להתייצב מול העתיד ללא פחד. הוא דיבר על המציאות הפוליטית הגלובלית כמי שזקוקה לאחדות, לאיחוי ולריפוי השסעים על-אף ההבדלים, למען עתיד טוב יותר עבור האנושות כולה. כדרכו של הרב בקודש, הדברים הותאמו לשומעים והועברו באופן רהוט, שנון, מרתק ועכשווי- כזה השווה לכל נפש. בין רגעי השיא של אותה הרצאה מאפריל 2017, נאמר דבר אחד אשר בעיני הוא החשוב ביותר לנקודה בה אנו נמצאים כיום במדינת ישראל: הצורך הבהול להיפטר ממה שהרב כינה "הלך מחשבה מאגי" בפוליטיקה.
הרב דיבר על פולחן האישיות הרווח בחברה האמריקנית כביטוי העיקרי לטרנד הפוליטיקה מוכוונת הפרסונה (להבדיל מכזו המוכוונת מפלגה, מצע או מדיניות). מדובר במצב לא-בריא בו הציבור נוטה לייחס כוחות-על למדינאי או פוליטיקאי מסוים, כמי שיכול לפתור בהינף יד את כל בעיותיה של החברה באשר הן. מבין השורות ניתן היה להבין שהרב התייחס למציאות הפוליטית האמריקנית לאחר היבחרותו של טראמפ - ללא ספק אחד הנשיאים העוצמתיים ביותר שהיו לארה"ב עד כה. בהרצאתו התריע הרב, כי במצבה הדיכוטומי של הפוליטיקה האמריקנית הנחלקת בין ימין ושמאל כמעט במרכזה, הופכת החשיבה הפוליטית-מאגית למתכון בטוח להקצנה.
אם בארה"ב שלאחר היבחרותו של הנשיא טראמפ היו בציבור האמריקני מי שייחסו למדינאיהם יכולות מאגיות לחיוב, הרי שבפוליטיקה הישראלית המצב דומה אך באופן הופכי- חלק גדול מהציבור הישראלי נוטה להאשים אדם אחד ספציפי בכל תחלואיה הפוליטיים, הביטחוניים, החברתיים, הכלכליים והפרטיים של החברה הישראלית. ישראלים אשר אימצו גישה זו עוסקים למעשה בפולחן אישיות בריוורס - הלך מחשבתם המאגי גורם להם להאמין שאילו רק היו מצליחים להיפטר ממי שהם מכנים "הכזבן מבלפור", הרי שכל חייהם היו מתנהלים למישרין.
ברור שהם מבינים, בתוך תוכם, שזה לא העניין. כל פוליטיקאי שייבחר לתפקיד ראש הממשלה צפוי לקבל בהדרגה תדמית של כזבן, ונחשו מה? בדומה לראש הממשלה הנוכחי, גם הוא יגור בבלפור, מה שרשמית יהפוך גם אותו ל"כזבן מבלפור" (או אולי בהשאלה מאותן טרילוגיות סרטי פעולה, הוא יהיה ל"כזבן מבלפור II"). אבל לא, רגע אחד, אתה טועה. אם רק היינו מצליחים להעיף את ביבי לכל הרוחות, השמש הייתה שוב זורחת, הציפורים היו מצייצות והפרחים שוב היו חוזרים ללבלב. אתם רק תיתנו לנו להעיף אותו, ותראו בעצמכם איך הכל נהיה פה טוב: לכולם יהיו דירות, מחירו של הקוטג' ירד, ישראלים יתחילו לנהוג בכביש כמו בני-אדם, ארדואן יהפוך לחסיד אומות העולם והפלשתינים יסכימו, סוף-סוף, שניתן להם את המדינה שלנו.
השלב הראשון בדרך להיפטר מהפתולוגיה הזו מתחיל בפישוט - דה-מיסטיפיקציה- אם תרצו, של התופעה הפוליטית הנקראת "ביבי". מה זה "ביבי" בסך-הכל? שום דבר מיוחד. יהודי בן 71 שניחן בכמה כישרונות המציבים אותו קצת, אבל ממש קצת, מעל האדם הממוצע. מערכת עצבים מרכזית שצורכת מעט מאוד שעות שינה, קצת יכולת מתמטית ואנליטית, קורטוב כישרון ורבלי, קמצוץ כריזמה וביטחון עצמי לצד היעדר מוחלט של פחד במה. וזהו. אם לכם היה את כל הדברים האלה, גם אתם הייתם "ביבי".
אז נכון שבמדינה בה במשך שנים אנשים בינוניים התקדמו והוצנחו לתפקידים פוליטיים ועמדות מפתח על סמך השתייכותם למפלגה בעלת הפנקס האדום, להיות "ביבי" זה תנאי הכרחי ומספיק בשביל לנצח את כולם, כל הזמן. אבל זו לא אשמתו של ביבי - זו אשמתנו. ולכן, המסקנה הבלתי נמנעת (גם אם היא צורמת לאוזנו של מאן דהוא) היא שביבי לא אשם. הוא לא אשם כי הוא לא באמת יכול לעשות שום-דבר. ביבי הוא בסך-הכל בן-אדם. ויש גבול למה שבן-אנוש (כזה שצריך לפעמים ללכת להתפנות כמוני-כמוך) מסוגל לעשות.
ביבי לא יכול להשיג לך עבודה. ביבי לא יכול להציל את העסק הכושל שלך מפשיטת רגל. הוא לא יכול לגרום לגרושה שלך להפסיק לקרוע לך את הצורה בבתי-משפט. הוא לא יכול לעצור גננת פסיכופתית מלהחטיף לזאטוטים, הוא לא מסוגל לעצור מגיפות ופיגועים. הוא לא יכול להוריד את מחירי הדיור, הוא אפילו לא יכול לשלוט במה שהשף מגיש לו לאכול, גם אם הוא מגיש לו נעליים במקום אוכל. תכניסו לראש: ביבי הוא בן-אדם רגיל, כזה שבמדינה נורמלית היה מתגמד חזרה לתפקידו האמיתי - משרת ציבור בכיר העובד בהתאם למערכת אילוצים. ביבי, חברים, לא יכול להושיע אתכם. צאו מזה.
יודעים מה? אולי בכל זאת יש משהו אחד מיוחד בנתניהו, או כפי שאתם אוהבים לקרוא לו- "ביבי". נתניהו ניחן במאפיין אחד חמקמק, שיימצאו אפילו אי-אלו אפיקורסים שיבטלו אותו כליל. אתם יכולים לקרוא לזה "מזל" אם אתם רוצים, אני אקרא לזה "סיעתא דשמייא". זה הפקטור היחיד שיכול להסביר מדוע ביבי מצליח, כפי שהגדיר זאת הרבי מלובביץ', "להיאבק ב-119 אנשים". זו גם הסיבה שהוא מצליח לעשות את זה כבר 14 שנה. זו הסיבה שהוא מצליח להחזיק בנקודת זמן אחת בסמכויות של חמישה משרדים בנוסף להיותו ראש הממשלה (ולעשות עבודה יותר טובה מזו של שישה שרים גם יחד). זו הסיבה שהוא מצליח להשיג נורמליזציה עם ארבע מדינות מוסלמיות תוך משך זמן של חודשיים. זו הסיבה שהוא מצליח להמשיך ולנצח בבחירות כאילו הוא המועמד היחיד. זו הסיבה שהוא מצליח.
אלא שגם התכונה הזו איננה קשורה ל"ביבי" מתוקף היותו "ביבי", אלא קשורה יותר לתפקיד שהוא ממלא. נתניהו זוכה למזל (אני ברשותכם, אמשיך לקרוא לזה סיעתא דשמייא) כי ביבי עושה מה שהוא יכול, הכי טוב שהוא יכול, למען עם ישראל.
