מי שטבע את הביטוי המזעזע 'כנופית שלטון החוק' הוא נשיא המדינה ראובן ריבלין בהיותו יו"ר הכנסת. כלומר, שנים רבות לאחר שהשליך מהיציע קליפות בננה כשבית"ר ירושלים הפסידה. התקשורת והשמאל נחלצו מיד לעזרת 'החוק' והכנופיה המשפטית שלו, מהווים אפודת מגן במקרה הטוב וחיץ אוטם בינו לכל התרחשות ציבורית. כלומר, הנוהל הוא להרחיק עדות בכל מחיר. אופן התנהלות התקשורת הוא שערורייתי בכל תחומיה. אתמול הודיעה ש'נורו רקטות מכיוון עזה...'.
צריך לנחש שמישהו, אולי, ירה אותן מה-'כיוון'. לאחר כל מקרה אונס חוזר ונשנה באופסלה ו/או מאלמו הידיעה בתקשורת שם ופה היא בסגנון הזה: 'במקום כלשהו אירע אונס שבו מישהו נאשם שאולי אנס, לכאורה, נערה כלשהי בדרכה מבית הספר'. לך ונחש מה באמת קרה והיכן...
עוד ידיעה באותה תקשורת: מנכ"ל וולוו עורר סערה ציבורית לאחר שאמר כי החברה מתקשה לגייס מומחים זרים בגלל שיעור הפשיעה הגבוה, וכי וולוו שוקלת להעביר את מיקום המטה שלה מגטבורג ל... (לעזאזל?). מפקד המשטרה בעיר הגיב בכעס לדבריו ואמר כי אינם הוגנים. הוא אמר כי המצב הכללי בעיר אינו רע, וכי מה שנתפש נורמלי בערים אחרות (כמו מוגדישו?) מקבל תשומת לב גדולה מדי בשוודיה. הוא טען כי המנכ"ל מסתמך יותר מדי על המדיה החברתית, שמשקפת את המצב באופן מעוות. 'גטבורג בטוחה למדי' בהשוואה לערים אחרות בעולם, אמר מפקד המשטרה. תשובתו של מפקד המשטרה מזכירה את "תגובתה" של אותה משטרה לאירוע אונס המוני שקרה בקיץ 2014 בפסטיבל 'אנחנו שטוקהולם' בבירת שוודיה, אותו מתאר דאגלס מאריי בספרו 'המוות המוזר של אירופה':
"במהלך האירוע נתפסו נערות צעירות, כמה מהן בנות 14 בלבד, על-ידי כנופיות של מהגרים, בייחוד מאפגניסטן, שתקפו ואנסו אותן. המשטרה המקומית הסתירה את האירוע ולא אזכרה אותו כלל בדיווח שלה על חמשת ימי הפסטיבל. איש לא הורשע, והעיתונות נמנעה מאזכור כלשהו של מעשי האונס". להרגיעכם - מקרים 'נורמליים' כאלה מתרחשים גם בדרום ת"א ורק שפי (לשון שפויה) פז מתריעה ומיד נאסרת...'החוק' ופרקליטיו דואגים גם שם ל'סדר'. מאריי מציג נתון שקשה להתעלם ממנו: "בשנת 1975 דווחו למשטרה השוודית 421 על מעשי אונס; בשנת 2014 עלה מספר מקרי האונס המדווחים ל-6,620. בשנת 2015 היה שיעור מעשי האונס לגולגולת בשוודיה הגבוה בעולם אחרי מדינה אפריקנית בשם לסוטו (Lesotho)". וכמה לא דווחו?
מה אתה מבלבל את המוח עם שבדיה?
כי זה פשוט יותר. קל לעכל מה שמתרחש הרחק מהעין, בקרב זרים דפוקים. התקשורת שלנו, אפופת תימרות ותמרוני עשן מדורת ה-P.C מחרטטת כהוגן. היא תצטט, תדליף ותזליף את מפקדי המשטרה, פרקליטי ותקליטי התביעה, היועץ המשפטי ומקורות אמינים בבג"ץ. היא תפרסם ללא היסוס נחילי סטנוגרמות שהוגנבו ישירות מחדרי חקירות כדי 'לבטא' אווירה ורקע מוסכמים. הפרשן הפופולרי ברדוגרי מכנה את הפילהרמונית הזאת - הנדסת תודעה. רביב דרוקר טס לברלין כדי לדרבן לכאורה את אותה תודעה אצל הגרמנים במטרה לפתוח בחקירת 'שחיתות בצוללות'. נשות-פרקליטות נחושות הוטסו לאמריקה הדרומית כדי לשכנע חיילת משוחררת להגיש תלונה ציונית הולמת בג"ץ נגד לשונו החלקלקה של השר חיים רמון. מפקדת יאח"ה לשעבר, תנ"צ מירי גולן, בניסיונותיה לשכנע את החיילת להגיש תלונה איימה עליה כי אם לא תעשה זאת, היא צפויה לתביעת דיבה מצד רמון, כיוון שהסיפור כבר דלף (מי הדליף?).
האם לא פשוט היה, מפקדת דואגת לשלום חיילת, לגשת אל השר חיים רמון כדי לברר את הנקודה הזאת? האם לא ניתן היה לסכם את המאורעות בכך שלא תוגש תביעה משני הצדדים של הלשון? אמרה התובעת, 'המסר הוא שנשיקה שלא בהסכמה היא מעשה מגונה'. נהדר, כתב דורון אביגד, ואיך יודעים אם המנושקת רוצה, או מה האג'נדה שלה? מביאים אישור מנוטריון? התביעה נמנעה בזדון מליידע את ההגנה על האזנות הסתר שבוצעו בפרשה, משום שבמשטרה הבטיחו לחקור את הנושא, וקבעו שהייתה זו 'לפחות רשלנות ממשית מצד גורמי התביעה. הטענה לפיה סברו החוקרים כי ההקלטות אינן רלוונטיות הינה תמוהה'... לא מזכיר לכם את המשטרה בשבדיה? אנחנו בדרך אל השופט העליון אהרן ברק. לפני כן ראוי לסקר את יו"ר הכנסת ריבלין מבטא את יחסו ל'כנופיית שלטון החוק' שבראשה ניצב כהן ראשי ברק.
הכנסת אינה הריבון
לפניכם קטע עיתונות: יו"ר הכנסת קרא להגביל את סמכויות העליון בעקבות 'התפשטותו לתחומים לא לו'. שר המשפטים (טומי לפיד), במסיבת עיתונאים מיוחדת: 'לא היה תקדים להתקפה כזו, ריבלין לא מבין את המשמעות הקשה של דבריו'. השר אלון (בנו של שופט עליון): 'לפיד חושב שהוא השרת של הנשיא ברק'. השופט אהרן ברק בתגובה: "הכנסת אינה הריבון, העם הוא הריבון" (אפרת וייס ואילן מרסיאנו 22.05.03).
שר המשפטים טומי לפיד כינס אחר-הצהריים (יום ה') מסיבת עיתונאים מיוחדת בעקבות ההתקפה הבוקר של יו"ר הכנסת על בית המשפט העליון. לפיד אמר כי "דבריו של יו"ר הכנסת, נגד בית המשפט העליון אינם מקובלים עלי. זוהי הפרה חמורה של האיזון בין הרשויות ואיום על בית המשפט העליון. לא היה תקדים כזה בתולדות המדינה". לדברי לפיד, "מדובר בגל מצטבר של פוליטיקאים המתקוממים נגד העובדה שעדיין יש גוף אחד שאינו רוקד על-פי צלילי המוזיקה שלהם... אני מזהיר מפני המגמה הזאת. הציבור יודע שהוא עדיין יכול לסמוך על בית המשפט שיעשה צדק ואני לא בטוח שריבלין מבין את המשמעות הקשה של דבריו".
נציג הממשלה בוועדה למינוי שופטים, השר בני אלון, תקף את השר לפיד וקבע כי 'יו"ר הכנסת, מתוקף תפקידו, דואג לכבוד הכנסת ולהפרדת רשויות. ריבלין ביטא את דעתו וזה יצא מליבו ומשיכלו. השר לפיד חושב שתפקידו להיות השרת של נשיא בית המשפט העליון'.
יו"ר הכנסת, ראובן (רובי) ריבלין, מתח הבוקר ביקורת חריפה על בית המשפט העליון, ועל המהפכה החוקתית שמוביל נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. בנאום שנשא בכינוס של המכון הישראלי לדמוקרטיה בבית הנשיא, קבל תחילה ריבלין על כך ששופט בית משפט השלום ביטל לאחרונה חוק שחוקקה הכנסת. "בעוד הציבור טרוד במצב הביטחוני והכלכלי, נפל דבר בישראל. אך מלבד הברנז'ה המשפטית נראה כי איש לא שם לכך לב. שופט שלום הכריז על בטלותו של חוק, אשר חוקקה הכנסת. מעולם לא האמנתי שאכן יבוא ובית משפט שלום יעז פניו בפני החוק, בפני המחוקק הריבוני, ופשוט יכריז על בטלותו, כביכול, של חוק מדינה. האם, אדוני הנשיא, לא ברור גודל האבסורד? תתכן כך ודאות משפטית כלשהי? היכול אדם לכלכל מעשיו בכל תחום כשאינו יכול להסתמך על חקיקה"?
ריבלין הוסיף כי בסוגיה זו נחשף צד מסוכן באותה "מהפכה חוקתית" שמנהיג השופט ברק. "בפועל, מתברר, התחוללה כאן מהפכה המגיעה לכדי הפיכה של ממש, אשר שוללת מן הריבון את סמכותו הדמוקרטית. המחוקק לא העלה על דעתו והדעת אינה סובלת מצב שבו בית המשפט העליון מנסה לקבוע במקום לפרש מהם ערכיה של מדינת ישראל". הוא פנה לשופט ברק: "תפתח אדוני כל עיתון ותראה - הכנסת הלא מוצגת במקרה הטוב כמשכנם הלא-רלוונטי של 120 פוליטיקאים בלתי-כשירים בעליל, שאין להם מושג מה המדינה צריכה. הכנסת הרי תמיד מוצגת כמכשול, כעיכוב מטריד. תמיד אמרתי שבית המשפט העליון, בהתפשטותו לתחומים לא לו, בהתערבותו בסוגיות שבהן אין לו ואסור שתהיה לו כל סמכות, יכרות בסופו של דבר את הענף שעליו הוא יושב ויזעזע את העץ כולו".
לדברי ריבלין, "בית המשפט העליון מביא אותנו במו ידיו למצב שבו לא תהיה ברירה אלא להקים בית משפט לחוקה, שסמכויותיו תוגדרנה בחוק. לנוכח המציאות הבוקעת ועולה מן הכיוון אליו חותר בית המשפט העליון, לא תהיה ברירה, יהיה עלינו לגדור את בית המשפט בסייגים ברורים אשר יגבילו את סמכויותיו ויקצצו בכנפיו". הוא הוסיף כי "על הכנסת לשוב וליטול לידיה את ההגה שניתן לה מהעם מכוחה של השיטה הדמוקרטית, ולהעמיד במקומם את הגורמים המנסים לקנות להם אחיזה בהגה. אפילו אם מדובר בבית המשפט העליון. יש להגדיר מחדש את כללי המשחק".
ריבלין פנה שוב באופן אישי לנשיא בית המשפט העליון: "יש שייראו בדברי דברי כפירה של ממש, אבל לנוכח הפגיעה הקשה בדמוקרטיה, המגולמת באפשרות שיבוא בית משפט שמעולם לא הוסמך לכך, ויפסול דבר חקיקה שחוקקה הכנסת, אסור להרשות זאת עוד. הסכנה לדמוקרטיה הישראלית, מתברר, איננה מצד שוליה הסהרוריים של החברה, הסכנה היא דווקא מבית, מתוך הממסד. ודווקא מתוך הממסד האמון לכאורה על קידוש ערכיה של הדמוקרטיה".
במענה למאורעות הנ"ל הפיק השופט ברק כותרת מסכמת: "זה לקח מהשואה". שנבין, הלקח הוא שנוצר קשר מסתורי (על-טבעי?) בר-קיימא בין העם (הריבון) ישירות לבית המשפט העליון (הצדק) שאמור לחייב אותנו הרבה יותר מהקשר בין העם לנבחריו בכנסת. או שאולי החליק השופט ברק בלשונו והתכוון לומר שהלקח מהשואה הוא שבית משפט של יהודים חייב להקים מפלגת בג"ץ?
(המשך יבוא)
