1. קפלו כרוזים, צעקוּ במגאפונים, העמיסו את שושקה וסדי לאוטובוס עם משקה חם, מעיל ומסכה. תנו כדור הרגעה למטורללים שהצבתם בפרונט של המאבק, כדי שתנשוב בכנפיו רוח מזרחית וספרו להם שתם הטקס. הפגנות בלפור נכשלו. אם היה אח גדול בסיפור הוא היה קורא במיקרופון של כיכר פריז: "מפגיני בלפור, נא להתקפל בהתאם". אפשר לקפל את הסט. נתתם הצגה טובה ועכשיו זמנכם ללכת הביתה. ההישג הזמני הוא שהאליטה הישראלית בהחלט מילאה את חזה באוויר, אך מנגד הציבור הישראלי המכונה ישראל השנייה לא התרשם בכלל. בכל סקר ובכל מדד, מול איומים ביטחוניים וכלכליים, נתניהו הוא ראש הממשלה הבא. מי שלא יקשיב למסר הזה עכשיו, זכותו. הדמוקרטיה הרי מחייבת את גוש השמאל להיאבק על מקומו גם בכנסת הבאה, אבל את המסר הזה בדיוק הם יקבלו גם בליל הבחירות בכל המדגמים.
2. יש מאה הסברים לשאלה מדוע הפגנות בלפור לא הפילו את ביבי על שחיתות, אבל שניים הם החשובים מכל: נתניהו איננו מנהיג מושחת למרות האגדה האורבנית שנבנתה סביבו בחמש השנים האחרונות; הסיבה השנייה, האפילו חשובה יותר היא שהפגנה היא צעקה עממית של העם הפשוט. שם העם בהמוניו זועק מליבו זעקה, מפיג כאב ולעיתים משנה מציאות עד כדי השפעה על החלטת ממשלה, שינוי מישטר ולעיתים אף דחיפה להתפטרות ממשלה. בבחינת המדדים של הפגנת בלפור, היא הייתה אימפרוביזציה גרועה של שחקנים שנשרו משנה אלף בבית ספר למשחק. כיכבו בה אליטת הכוח והכסף, גיבורי המשק וסלבס, שביימו מאבק דרמטי וסוחף נגד שלטון מושחת, ברמת אמינות של סרט סטודנטים. איזה שלטון ואיזה מושחת. אלופי צה"ל הפגינו נגד אמסלמים וביטנים שגם לקו בקורונה כמעט עד מוות וגם עבדו 24/7 כדי להציל את ישראל ממשבר גלובלי של פעם במאה שנה, ממגיפה.
3. מגיפת COVID-19 דפקה בדלת כמו אורח לא מוזמן באמצע מריבה של זוג נשוי ששובר רהיטים וצלחות זה על זו. פתאום צלצול בפעמון. הוא מסדר את העניבה, היא שמה ליפסטיק והדלת שנפתחה לאיום חיצוני דווקא עשתה סדר בבית: היא סייעה לציבור הישראלי להיזכר באופן מובהק במה שחשוב. האם מה שאומר שי ניצן על מתנה מתכלה המותרת לעובד ציבור, או איום על חיי אזרחים ברמת פיקוח נפש. מובן שיכולתו של נתניהו לנהל משבר ולקלוט את היקף הסיכון מהרגע הראשון, שוב נתנו לו את שרביט המנהיג. אפילו תחת איומים אישיים האיש הזה אינו שוכח לשנייה את משימתו, להוביל את ישראל. ההשוואה לאירופה הינה בלתי נמנעת על-ידי שמאל וימין כאחד: מנהיגים עם יכולות מוכחות ושתי רגליים על הקרקע נפלו מול הנגיף הסיני ואיתם עשרות אלפי הרוגים. לעומת אלה, ראש הממשלה נתניהו רשם הישג חסר תקדים: רכישת מיליוני חיסונים לפני כל העולם והזרמת תקציב עתק למבצע חיסונים באמצעות קופות החולים. על אלה יכנס ראש הממשלה להיסטוריה כאחד המנהיגים האולטימטיביים - לא רק בדורו, אלא מאז היווסדה של מדינת ישראל.
4. מפלגות האופוזיציה ניתחו שוב לא נכון את המצב. הן סופרות את המתים מקורונה ומנסות להדביק את המספר הקשה הזה למצחו של הליכוד. טעות תודעתית קשה, כי הקורונה איננה מלחמת ברירה. היא מגיפה, היא גזירת גורל והיא עולמית. מנהיגים בלתי אחראים כמו יאיר לפיד שסימנו חיסון כבלתי אפשרי וסגר כללי כאירוע פוליטי (המתכתב עם דיקטטורה, קשקוש. סה"ש) נתפסים כמי שהיו ממיטים עלינו אסון אילו היו מנהלים את המגיפה בכלים ליבראליים המזלזלים באיומים קיומיים באופן קונסיסטנטי כחלק מאידיאולוגיה יורם-לסית שאומרת: החופש האזרחי הכי חשוב, ומה שיהיה יהיה.
5. נתניהו אומנם התגלה כאלוף עולם בניהול משברים, אבל הפגנות בלפור חטפו עוד שתי מכות ענקיות דווקא בחודש האחרון בו הן התלבטו אם וכיצד להתפזר בלי להודות במכה לאגו השמאלי. המרד על הקפיטול נראה בדיוק כמו הפגנת "המצור על בלפור". 1. אלפי סוכני כאוס המאיימים באלימות על סמלי שלטון. 2. צילומי האוויר של הלוויות החרדים היו זהים להפגנות בלפור הצפופות. אם בהלוויות החרדים היו 7,000 לובשי שחורים, בהפגנות בלפור בשיאן בחודש יולי היו 14,000 איש. הכל באוויר הפתוח, הכל אנרכיסטי, הכל מידבק. האליטה הגיעה עם אישור מבג"ץ, והחרדים הגיעו עם אישור מספר הספרים של היהדות. מאבק זהותי יותר חד-משמעי מזה מי יודע אם היה לנו.
6. בוויכוח הזה גילינו היכן הלגיטימציה. צ’רצ’יל אמר שלא משנה מה קורה, אלא מי מספר את הסיפור וכך קיבלנו תקשורת שמאל שטוענת באולפנים שאלה מדבקים ואלה לא. בעוד התקשורת הימנית בודקת כל תובנה וכל אות לפני שהיא מוציאה מילה, תקשורת השמאל מבטלת את האיום מאירן, חוגגת את נצחון הנשיא ביידן וטוענת שהפגנה אינה מידבקת באוויר הפתוח, אך הלוויה של אדמו"ר - כן. בולט לעין כי מאחר שהשמאל אינו דתי, הפכה הזהות הפוליטית שלו לדת החדשה והקנאית המגדירה אותו ועליה אין להתווכח והס מלהביא בחשבון עובדות סותרות. מי שעושה זאת מגורש.
7. באחד מנאומיו טען רה"מ נתניהו בכנסת כי השמאל הגיע למידת לגיטימציה כזו שהשקר הוא אמת והלילה הוא יום. כך בדיוק ההשוואה בין הדבקה חילונית להדבקה חרדית - חשפו את ההון המדויק שהאליטה סוחרת בו, "הלגיטימציה". כלי התקשורת משמאל נותנים קארד בלאנש למסרי השמאל כאמת טהורה. באופן זה הם יכולים להעביר מסרים פוליטיים כמסרים ניטרלים, ממש מהמקפצה. כך למשל יכול רביב דרוקר לכתוב מאמר תחת הכותרת "לא צריך לסגור את גל"ץ, אלא רק להעיף את ברדוגו". הפוליטיזציה ומחיקת כל קריטריון של אתיקה עיתונאית ואיזון הם רק לצד אחד. עיתונאי שמאל הוא מתווך של מציאות אובייקטיבית ואילו עיתונאי ימני הוא שופר שלטוני. לכן מומחה לפוליטיקה בעל רייטינג האזנה היסטרי המחזיק בדעות לאומיות כיעקב ברדוגו - מסומן.
8. הבוקר בסקר 103 בשיתוף פאנל פוליטיקס נתניהו לראשונה מנצח בגוש הימין. הליכוד עולה ל-32 והימין משיג 61. כשאירן חוזרת להיות איום אזורי אקטיבי שהשמאל מסרב לדון בו, אין לצפות מהציבור שיקשיב לסוכני התודעה הכוזבת. הבעיה הנוספת עם השמאל היא פירורי מפלגות עד לרמת אנשים פרטיים שמצפים שנאמין שהם מפלגה רק כי מילאו טפסים אצל עורך דין של הביוקר אמש: כך חולדאי, בוגי, זליכה, דני יתום וחבריהם, מצטרפים למפלגות מרכז שהיו כאן לדקה וחצי. אלה לא מפלגות באמת, אלא אנשים מוכרים. אין לאנשים לא מפלגה ולא בייס ושום נוטריון, משרד במגדל, שלט ממותג או דגל שחור לא ישנו את זה. אותם אנשים פרטיים שניסו לרכב על מרד בלפור פורשים בזה אחר זה, כי הפגנות הן כלי של העם הפשוט. מהאליטה של הפריבילגים אנחנו מצפים ללא פחות מ"תפירת תיקים" על היענות חריגה ולא להפגנות רוטשילד מפונקות. בסרט הזה כבר היינו.
9. האם פונקציית המטרה של הפגנות בלפור הן השפעה על שופטים באמצעות אי-סדר?! אין לדעת. אבל אם כן, אם איום זה יתממש, בעקבותיהן יגיעו הפגנות העם והן יהיו הפגנות חינם אין כסף כשמיליונים יציפו את הרחובות, כי כמו שאמרתי, בכלי העממי הזה העם בהמוניו תמיד-תמיד ינצח.
