ערב הקורונה, הפסיכיאטריה הישראלית נערכה לציין חמש שנים לתחילת הרפורמה בבריאות הנפש, והתכוננה להסכם הרופאים שנפתח בינואר 2020. הרפורמה בבריאות הנפש, העבירה את אחריות הטיפול בבעיות הפסיכיאטריות של המבוטחים, לקופות החולים, כפי ששאר המחלות היו תחת אחריותן מ-1995. הקופות התחייבו לטפל ב-4.5% מאזרחי המדינה תוך הקפדה על שרות מקצועי וזמין מבחינת מרחק וזמן.
הסכם הרופאים 2011, שלראשונה תיגמל מקצועות מסוימים שהוגדרו כמקצועות מצוקה, הביא להסטה של כוח אדם למקצועות כמו הרדמה, נאונטולוגיה ופנימית. השנים שלאחריו הביאו להעמקת הבור של החוסר ברופאים הפונים להתמחות בפסיכיאטריה. השילוב של הרפורמה והסכם הרופאים יצרו מצב של מחסור עצום בפסיכיאטרים בקהילה ובבתי החולים, שהוביל לתורי המתנה בלתי נסבלים. עד מספר חודשים למפגש ראשוני ועד שנה המתנה לפסיכותרפיה.
המחסור וחוסר העידכון בתקני רופאים, סיעוד ומטפלים פרא רפואיים, יחד עם הגידול באוכלוסייה, וחוסר עידכון מיטות האשפוז הביאו לצפיפות בלתי נסבלת במחלקות האשפוז ולחוסר בשעות מטפל למטופל. הצפיפות, יחד עם העדר הפרדה של חולים מכאלה שהופנו כחלק מהליך משפטי, הגבירו את אירועי האלימות בין מאושפזים למאושפזים אחרים ובין מאושפזים לאנשי צוות.
כמו כל מערכת הבריאות, הפסיכיאטריה בארץ קידמה את פני הקורונה בחרדה מהלא נודע. מרפאות התרוקנו מפונים ומחלקות מיהרו לשחרר מאושפזים כדי להערך לרע מכל. התסריט הראשוני היה מחלקות שלמות שנדבקות בקורונה, בשל מחסור באמצעי מיגון, חוסר הקפדה על ריחוק ובהמשך אי-עטייה של מסכות על-ידי מרבית החולים. החשש היה שווירוס שיגיע למחלקה, מן הסתם על-ידי איש צוות, יתפשט כאש בשדה קוצים. כדי למנוע תסריט בלהות זה פעלנו, איגוד הפסיכיאטריה, לספק אמצי מיגון הולמים, ויותר מאוחר להקצות בדיקות להמצאות הווירוס. פעלנו להגדיר מחלקות ייעודיות לטיפול בחולים פסיכיאטרים הזקוקים לאשפוז וכשהתגלה שהם חיוביים לונגיף הקורונה, ולהגדיר שחולה פסיכיאטרי כמו כל אדם אחר יאושפז במחלקות קורונה אם מצבו הגופני יצריך זאת.
זמני המתנה בלתי נסבלים
הניסיון להערך למניעה ולטיפול במטופלים חדשים, שמצבם הנפשי הדרדר עקב המגיפה וצורת הטיפול בה (חל"ת וסגר) הביא אותנו לאמוד את ההיקף והמחיר של הנזק הצפוי ב"מגיפה שאחרי המגיפה". ההערכה התבססה על נתונים של קטסטרופות קודמות ונתונים שהחלו לזרום מסין ומאירופה. ההערכו כי כ-10% מהאוכלוסייה יזדקקו לטיפול נפשי (מיליון נפש) ושהעלות של הטיפול בלבד (בלי לחשב נכות או השלכות אחרות) תגיע ל-2.7 מיליארד שקלים.
המספרים לא אחרו לבוא. בתחילה הוכפלו הפניות לשרותי הקו החם של ער"ן וסה"ר, בהמשך פורסמו סקרי הלמס שדיווחו על כ-30% המוסרים כי מצבם הנפשי הוחמר וכי הם חשים דיכאון או חרדה. נתונים של סקר מנהלי מרפאות ונתונים מקופות החולים דיווחו על עליה דומה בפניות לפסיכיאטריה וזאת על-רקע ירידה בפניות לרפואה יועצת במקצועות אחרים. עלייה זו מלווה בצריכהמוגברת של תרופות הרגעה, נוגדי דיכאון וממריצים למיניהם. למזלנו וכצפוי, לא אירעה עליה במספר המתאבדים. ההיסטוריה מלמדת אותנו שבעתות משבר אין עלייה בהתאבדויות. עלייה זו מופיעה עם היציאה מהמשבר.
כדי להקדים תרופה למכה יצרנו, יחד עם האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, מערך שיתן שלושה מפגשים טיפוליים, מפגשים מקוונים, לכל דורש ללא טופס 17 או הוכחה של אבחנה פסיכיאטרית. הפרויקט הושק ותוקצב אולם לא גובה בקמפיין תקשורתי ולכן עדיין לא מנוצל דיו. כמובן שאין די בכך. הפונים הרבים המציפים את המרפאות לבריאות הנפש מתקבלים, אולם בשל החוסר הקודם בשעות מטפל, הם מתקבלים לפי דחיפות מצבם הקליני ובכך כמובן דוחקים את המטופלים שכבר מטופלים במערכת, שממילא זמני ההמתנה העומדים לרשותם הנם בלתי נסבלים.
דרישתנו החד-משמעית והדחופה היא לתגבר לאלתר ב-30% את שעות הטיפול במרפאות הפסיכיאטריות, וב-10% את עמדות טיפולי היום ומיטות האשפוז כדי להוות גיבוי למקרים שזקוקים ליותר מטיפול מרפאתי. הפנייה מכוונת בראש ובראשונה למשרד האוצר: אסור לתת יד למחדל בבריאות הנפש עקב הקורונה. חייבים להציל חיים.
