רם נולד ב-12 בפברואר 1929 בתל אביב, בשם רם הוכברג, ליהודית וברוך הוכברג, למד בבית הספר היסודי תל נורדאו ובתיכון בגימנסיה "שלווה". בנעוריו היה חניך סניף קן הצפון בתנועת "השומר הצעיר". המשפחה התגוררה בדירה קטנה בת שני חדרים ברחוב בר כוכבא 46 בתל אביב, לא רחוק מכיכר דיזנגוף. אב המשפחה ברוך הוכברג יליד העיירה גרבולין בפולין עלה לארץ ב1924 כחלוץ. האם יהודית (איטה) לבית משפחת וינוגרד עלתה לארץ שנתיים לאחר מכן ב-1927 מעיירה זיניקוב בפולין.
נוף ילדותו אזור כיכר דיזנגוף
מלכה מילר אחותו היחידה של אלימלך רם והצעירה ממנו, מספרת לי על ילדותם בתל אביב של אז: "גרנו חמישה אנשים בדירת שני חדרים ברחוב בר כוכבא: בחדר אחד התגוררנו אחי אלימלך, אני, והסבא (אבא של האמא). ובסלון התגוררו ההורים. אבא, עבד לפרנסת המשפחה כמחלק נפט ברחובות תל אביב. אימא הייתה עקרת בית. החיים בבית היו צנועים ופשוטים, לא היה שום לוקסוס ולא היו לנו שום טענות. החיים היו אומנם צנועים אבל ממש טובים, נפלאים ומלאי אהבה, לא הרגשנו שחסר לנו כלום".
מספרת מלכה: "אני ואחי אלימלך הינו מאוד קשורים, ממש אותה נפש. הוא היה החצי השני שלי .כל החברים שלי אמרו שמעולם לא נתקלו בקשר מיוחד כזה בין אח לאחות כמו הקשר שלי עם אלימלך. עד היום אני שומרת על קשר חם עם ילדיו ובני משפחתם.
המנהל: "אלימלך מתאים רק לחקלאות"
מלכה מספרת כי בתום לימודיו של אחיה אלימלך בכיתה ח' בבית ספר תל נורדאו, שגם היא למדה בו, קרא מנהל בית הספר מר פלר להורים ואמר להם משהו בנוסח: "אלימלך מתאים רק לחקלאות, הוא חסר כישרון, כלום לא יצא מלימודיו בתיכון רגיל. מנהל בית ספר היה אז אלוהים בבחינת אם הוא אומר הוא יודע, ואלימלך נשלח לבית הספר החקלאי בגבעת השלושה שלא היה בית ספר ברמה גבוהה. כבר בחודשים הראשונים ללימודיו הבחין מנהל בית הספר החקלאי בגבעת השלושה באינטליגנציה הגבוהה של אלימלך ובצמא שלו לדעת ולתרבות והמליץ להוריו באסיפת הורים להעבירו לבית ספר תיכון רגיל. אלימלך למד שנת לימודים אחת בגבעת השלושה ובסיומה עבר ללמוד בתיכון בגימנסיה "שלווה" בתל אביב.
סמל קשר בפלמ"ח
עם פרוץ מלחמת העצמאות שירת בפלמ"ח בגדוד השביעי של חטיבת הנגב. כסמל קשר השתתף בכיבוש באר-שבע ובכיבוש אילת. כשהשתחרר מהצבא שהה עם חבריו לפלמ"ח בקיבוץ הראל שליד צומת נחשון. בסוף שנות ה-40 תחילת שנות ה-50 ניסה מזלו כשחקן בתיאטרון "הקאמרי". הוא שיחק בתיאטרון זה בתפקידים משניים קטנים בהצגות: "רק אתמול נולדה", "הצל", "עכברים ואנשים" ועוד, ללא הצלחה יתרה, וקריירת משחק שלו בתיאטרון שלו הייתה קצרה.
לקול ישראל הצטרף בשנת 1952. בתחילת דרכו ברדיו היה קריין רצף והגיש בעיקר תוכניות מוזיקה קלה ובהן "השעון המוסיקלי" ותוכנית בשם "פזמונים ומחולות כבקשתך". בהמשך, לאורך שנות ה-50 וה-60, ערך והגיש בקול ישראל לבדו או בשיתוף אחרים, תוכניות רבות בתחומי בידור ומוזיקה וכן תוכניות דוקומנטריות ותוכניות תעודה ובהן: "מדרום ומים" תוכנית העוסקת בבעיות העלייה והקליטה, "עברית של יום יום - פינה בענייני השפה העברית", "אנשי גבורות" - סדרת תוכניות ובהן ראיונות עם אנשים ואישים הקשורים לתולדות הציונות. במהלך מבצע קדש היה כתב צבאי.
משתתף בסרט "דן וסעדיה"
ב-1956 השתתף אלימלך רם בסרט העלילה הישראלי "דן וסעדיה" בביומו של נתן אקסלרוד ובהשתתפות שמשון בר נוי, מוטי דגן, אברהם קסטרו ועוד. רם גילם בסרט זה את אביו של "דן". מספר מוטי דגן שגילם בסרט את הילד "דן": "אלימלך רם היה איש חביב ו'אבא' נחמד. לפני כמה שנים כתבתי לו תזכורת והוא שמח להיזכר. הייתה לו עברית טובה והגייה נכונה וזה הספיק לסרט ברמה של "דן וסעדיה". לי עצמי זו הייתה חוויה, לפגוש בקריין ידוע מן הרדיו..."
"תיבת נח"
במשך שנים רבות אלימלך רם הגיש והנחה ביחד עם יוסף אריה (פפו) שערך את התוכנית המיתולוגית "תיבת נח" שהייתה אחת מתוכניות הבידור הפומביות הראשונות של קול ישראל. התוכנית הוקלטה בראשיתה במועדון "תיבת נח" בתל אביב ומכאן שמה, ושודרה אחת לשבוע בשעה 8 בערב ובה הופיעו מיטב אמני התקופה, בהם יפה ירקוני, שושנה דמארי, ישראל יצחקי, שמשון בר-נוי, אלכסנדר יהלומי, רפאל קלצ'קין, פרדי דורה, להקות צבאיות במיטב להיטיהן ועוד. בין המופיעים בתוכנית, אורי זוהר וחיים טופול.
תוכנית בידור נוספת שרם ערך והגיש הייתה התוכנית "ערב טוב" ששודרה בשעה 9 בלילה ושילבה שירים ופזמונים לצד קטעי הומור ובידור ועוד. ב-1963י צא רם בסיוע מלגה לשנת לימודים לאוניברסיטת בוסטון וחזר ב-1964.
קריין ב"יומני גבע"
בשנים 1970-1952. הוקרנו בבתי הקולנוע בישראל כיומני חדשות לפני הסרט העיקרי יומני קולנוע "יומני גבע" שהפיקה חברת "סרטי גבע". אחד מהקריינים הבולטים ב"יומני גבע" היה קריין קול ישראל אלימלך רם. קולו הרדיופוני העבה והמיוחד ודאי מוכר לרבים בארץ. יש לציין למען האיזון שהוקרנו בבתי הקולנוע גם יומני כרמל. ואולי גם יומנים נוספים. קריין בולט נוסף של יומני גבע היה גדעון לב-ארי, אף הוא היה קרין קול ישראל.
חבר בצוות שדרי "יום בישוב"
במחצית שנות ה-60 נמנה אלימלך רם עם צוות שדרי קול ישראל שערך והגיש את התוכנית "יום בישוב". הצוות, שכלל בנוסף לאלימלך רם את יעקב בן הרצל, חיים יבין, ודן רביב, יצא לשטח הרחק מהאולפן, בעיקר ליישובי פריפריה ויישובי ספר, ובמשך יום שלם שידר מהשטח, ראיין תושבים, שמע בעיותיהם ועמד על הווי ותנאי החיים במקום. בין הישובים שבהם ביקר צוות התוכנית: מגדל העמק, אילת, אשדוד, מטולה, ראש העין, בית שאן, ועוד. זכורה במיוחד התוכנית מבית שאן בימי המיתון הגדול ב-1966 שבה נחשפה "הילדה הרעבה מבית שאן". אחד מאנשי צוות השדרים שאל ילדה מבית שאן בת 12 "האם את רעבה בדרך כלל"? ותשובת הילדה הייתה, כן. דברי הילדה זעזעו רבים במדינה ונושא ילדים רעבים במדינה ישראל, הגיע לכנסת והועלה לסדר היום הציבורי בעקבות שידור התוכנית.
מנהל מחלקת הרפורטז'ה וענייני היום ברדיו
בהמשך בשנות ה60 עבר אלימלך רם לתחום החדשות וענייני היום ברדיו ומונה לראש מערכת החדשות של קול ישראל בתל אביב. ביוני 1969 מונה רם כמנהל בפועל של מחלקת הרפורטז'ה וענייני היום בחטיבת החדשות (רדיו) ברשות השידור והמשיך לשמש כראש מערכת החדשות בתל אביב.
ב-1971 נטל חופשה מרשות השידור ושימש כשליח עלייה של הסוכנות היהודית בוושינגטון, ובמספר מדינות נוספות. עם שובו ארצה בשנת 1974 הצטרף למחלקת (חטיבת) החדשות של הטלוויזיה הישראלית. הוא שימש עורך "מבט לחדשות" - מהדורת החדשות המרכזית של הטלוויזיה הישראלית, והיה כתב בכנסת וכתב מדיני של הטלוויזיה הישראלית-ערוץ 1. במסגרת תפקידו ככתב מדיני התלווה למנחם בגין בנסיעותיו וסיקר את טקס פרס נובל לשלום.
כתב הטלוויזיה הישראלית בארצות הברית
בשנת 1982 התמנה לשליח-כתב הטלוויזיה הישראלית בוושינגטון, בארצות הברית. שליחותו נמשכה כארבע שנים. בתקופת שהותו ככתב הטלוויזיה בארצות הברית בנוסף לדיווחי החדשות ששידר מארצות הברית ערך והפיק וסרטים וכתבות עבור התוכניות "מבט שני" ו-השבוע יומן אירועים". ביולי 1986 שב ארצה משליחותו.
באוקטובר 1989 בחרה ועדת המכרזים של רשות השידור באלימלך רם למנהל החדשות בטלוויזיה. הוא גבר ברוב של 4 נגד 3 על יריבו העיקרי לתפקיד ניסים משעל. רם נבחר לתפקיד חרף העובדה שהממונים עליו, אז אריה מקל מנכ"ל רשות השידור וחיים יבין מנהל הטלוויזיה, תמכו בבחירת ניסים משעל לתפקיד. עם בחירתו עתרה תנועת מולדת לבג"ץ נגד המינוי. לעתירה צורף תצהיר של ראש התנועה ח"כ רחבעם זאבי ובו פירוט המקרים לטענתו שבהם נמנע אלימלך רם מסיקור פעולותיה של התנועה בכנסת.
בית המשפט דחה את העתירה. בעיתונות אז דווח כי ראש הממשלה דאז יצחק שמיר והליכוד ניסו לסכל את המינוי של אלימלך רם. בתקופת כהונתו של רם כמנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה ובדחיפתו נפתח קורס כתבים חדשים לטלוויזיה "כדי להזרים דם חדש וצעיר למחלקה החדשות". רם התריס ומחה לא פעם על "מוסר עבודה נמוך" לדבריו של כמה מכתבי מחלקת החדשות בטלוויזיה.
"יקיר העיר תל אביב"
ב-1994 יצא רם לגמלאות, אך שימש במשך שנתיים נוספות ככתב בכנסת של ערוץ 33. בשנת 1996 פרש מרשות השידור. לאחר פרישתו עבד במשרד לובינג פוליטי. רוב חייו התגורר אלימלך רם בתל אביב. גם שעבד בטלוויזיה בירושלים חזר מדי יום לביתו ברחוב רידינג ברמת אביב. הוא אהב מאוד את תל אביב והיה קשור אליה מאוד, מספר קרוב משפחה.
ב-2009 הוענק לו בטקס חגיגי שנערך ביום העצמאות במשכן האמנויות בתל אביב "אות יקיר העיר תל אביב". בשנת 2011 יצא לאור ספרו "בקול רם", בו הוא מגולל את סיפור חייו ומעלה זיכרונות מתקופת עבודתו רבת השנים בתקשורת.
פרט ביוגראפי פחות ידוע בתולדות חיו של אלימלך רם הוא היותו מהבולטים מהמראיינים בערבי ראיונות פומביים בשנות ה-50, ה-60 ואף מאוחר יותר. בערבי ראיונות אלה, שנערכו במקומות שונים בארץ ובהם "מועדון צוותא" ו"בית ציוני אמריקה", ראיין רם במהלך השנים, מאות מרואיינים שרים, חברי כנסת, אמנים ועוד. בשנות ה-60 היה בין המראיינים הקבועים באירוע "עיתון העיתונאים" בהשתתפות קהל שנערך בבית אגודת העיתונאים "בית סוקולוב" ברחוב קפלן בתל אביב מטעם אגודת העיתונאים ובמסגרתו רואיינו אישים פוליטיים, אנשי אקדמיה, תרבות וכן הופיעו אמנים בחלק האמנותי. בנוסף, רם נטל חלק כמפיק, קריין מנחה של עצרות ממלכתיות וכינוסים שונים.
ד"ר אהוד מילר רופא במקצועו, בן אחותו של אלימלך רם שהיה מאוד מקורב לרם מספר לי: "מאד אהבתי והערכתי את אלימלך רם. היה לו מה לומר על כל דבר וידע כל תחום אם זה ספורט, מוזיקה קלאסית, אמנות, פוליטיקה ועוד. היה איש שיחה מאוד מעניין. כל כך הרבה אנשים הוא פגש, בכל כך הרבה אירועים נטל חלק. היו לו באמת חיים עשירים".
מותו והלוויתו
ב-26 בינואר 2015 נפטר אלימלך רם בבית חולים איכילוב והובא לקבורה בבית העלמין קריית שאול. הניח אחריו את רעייתו ציפורה שהייתה ציירת ואמנית. שני בנים, פרופ' צבי רם נירוכירורג בכיר ופרופ' חגי רם, מרצה בכיר בנושאי המזרח התיכון, נכדים ונינים. על קברו נחקק: "מלח הארץ, בעל, אב, סב אח וסבא רבה אהוב".
