בסוף חודש דצמבר הופיעה נציבת האיחוד האירופי, אורסולה פון-דר-ליין, בחיוך רחב לפני המצלמות עם תחילת מבצע החיסונים האירופי. זהו "רגע ללב של אחדות וסיפור הצלחה אירופי", הכריזה. חודש לאחר מכן נעלמו החיוכים. שיעור המתחסנים במדינות האיחוד נמוך בהרבה מאשר בארה"ב, בריטניה וישראל. המבצע נתקע בשל העדר חיסונים: אסטרה-זנקה הזהירה שתספק רק מחצית מ-80 מיליון המנות שהבטיחה לרבעון הראשון. מי נושא באחריות?
צריך להתחיל בנציבות האירופית, משיב אקונומיסט. לקח לה חודשים לחתום על החוזים לרכישת החיסונים, מה שניתן היה לעשות בתוך שבועות. הכסת"ח תפס את מקום המהירות. המחלוקת עם אסטרה-זנקה טופלה בצורה כושלת. בשילוב של פאניקה וכעס, פון-דר-ליין דרשה למנוע ייצוא של החיסונים לבריטניה. אפשרות זו עוררה חששות מטוקיו ועד אוטווה, ופגעה עוד יותר בדימוי של האיחוד כמגן הסחר החופשי. האפשרות לחסום את הייצוא לצפון אירלנד – נשק היום בדין בהסכם הברקזיט – נחשפה וננטשה במסיבת עיתונאים באישון לילה.
אבל איש לא הכריח את הממשלות להפקיד את המבצע בידי הנציבות. מבחינה חוקית, למוסדות האיחוד כמעט ואין כל אחריות לבריאות התושבים, המצויה בידי הממשלות. הממשלות העדיפו שהנציבות תטפל בחיסונים במקום להתמודד עם תחרות ביניהן. נציגי האיחוד, הרגילים להתמקח על סחורות פשוטות כמו בשר, נשלחו להתמודד עם חברות התרופות. האחריות לרכש בהיקף של 3.35 מיליארד דולר הופקדה בידי המחלקה העוסקת בסימון מזון.
הטיפול הרשלני של פון-דר-ליין במשבר מפנה את תשומת הלב אל המנהיגים שמינו אותה. שרת ההגנה לשעבר של גרמניה קיבלה את התפקיד משום שמספר מתנגדיה היה הנמוך ביותר, ולא בשל תמיכה גורפת מצד מנהיגי האיחוד. הדבר האחרון שראשי 27 המדינות רוצים בתפקיד נשיא הנציבות הוא מישהו שאפתן מדי או כוכב פוליטי; ככלות הכל, חוזי האיחוד מלאים בכלים בלתי מנוצלים, שאדם בעל השילוב הנכון של עוצמה ושאפתנות יכול להשתמש בהם כדי לשנות את פניה של היבשת. לעומת זאת, התאמתה של פון-דר-ליין לתפקיד נשענה בעיקר על כך שהיא תעשה מה שיאמרו לו תומכיה העיקריים – עמנואל מקרון ואנגלה מרקל. אחרי השבועות האחרונים, ייתכן שמנהיגי האיחוד מתחרטים שלא חיפשו מישהו עם כישורים אחרים.
כאשר מתלוננים על אופן ניהולו של האיחוד, מרחב הפעולה הוא מצומצם. מול ממשלות יש אופוזיציות; בבריסל אין תחרות פוליטית כזאת. הפרלמנט האירופי יכול לפטר את ראשי הנציבות, אבל הוא חלש. הצעות להפוך את האיחוד למשהו דומה יותר לרפובליקה פרלמנטרית, כאשר נשיא הנציבות מתמנה על-פי תוצאות הבחירות, נדחקו הצידה לטובת מו"מ בין המנהיגים שהסתיים בבחירתה של פון-דר-ליין. מחוקקים חסרי חוש שדרה יישרו קו. התוצאה היא, שהאופוזיציה נשארת בידי מפלגות שוליים הסבורות שהאיחוד יתפרק בסופו של דבר. התקפות על הניהול הנוכחי נתפסות כהתקפה על האיחוד כולו ויוצרות אווירה פוליטית בלתי בריאה, בה ביקורת נחשבת לבלתי לגיטימית, וכל דבר למעט קריסה מוחלטת נחשב לבלתי מספק.
כך גם עלה בגורלן של התלונות על מבצע החיסונים. במקום להתנצל בפני בוחריו על כך שהזקנים באירופה מוגנים פחות מאשר בארה"ב, בריטניה וישראל, האיחוד האירופי מזכיר להם שגורלם היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. על-פי המעשייה הזאת, הרכישה המרוכזת של החיסונים אפשרה למדינות האיחוד לחסוך מאבקים ביניהן, ומדינות אחרות הסתכנו כאשר אישרו את החיסונים במהירות רבה. על-פי תפיסה זו, די בכוונות טובות כדי לכפר על ביצוע כושל. מרקל סיכמה אותה: "בסך-הכל, שום דבר לא התפקשש".
כאשר מדובר באיחוד האירופי, מסכם אקונומיסט, הבוחרים מצויים בשטח הפקר, ואינם בטוחים כיצד לבטא את כעסם, להיכן להפנות אותו או האם הוא בכלל מוצדק. זהו איננו מקום בריא כאשר מדובר במועדון דמוקרטי.
