כמה מפתיע היה לקבל את מכתבו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט עוזי פוגלמן, המבקש לתת ביטוי הולם לכל הרשימות שמתמודדות בבחירות. אבל לפני שאסביר את פשר ההפתעה, להלן המכתב:

• "הסיקור בתקשורת הוא כלי חשוב ועיקרי בהבאת מידע לציבור תמיד, ובתקופת בחירות במיוחד. רשימות המועמדים, וכמוהן המועמדות והמועמדים עצמם, יכולים להציג את עצמם ואת עמדותיהם לציבור הרחב ולנסות לשכנעו לתמוך בהם. קודמיי בתפקיד כבר עמדו על כך שערכי השוויון וההגינות מחייבים לתת באמצעי התקשורת יחס ראוי לכל הרשימות המתמודדות. כמובן, אין מדובר בשוויון פורמלי ובחישובים מדויקים של זמני שידור, גם לא בהתערבות בתוכן השידורים ובשיקול דעת העורכות והעורכים. אני קורא לכם לתת ביטוי הולם לכל הרשימות שמתמודדות בבחירות ולהשקפותיהן במקצועיות ובהגינות. כך יישמרו השוויון בבחירות ורוח החוק שמעגן אותו".

המוזר במכתב הוא הנמענים - מצד אחד מנהלי אמצעי התקשורת האלקטרוניים ועורכי העיתונים, ומן הצד השני מנכ"לי תאגיד השידור הישראלי והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ויושב-ראש המועצה לשידורי כבלים ולווין. לשם הנוחות, לראשונים נקרא אתרי החדשות והפרינט (העיתונות המודפסת) ולאחרונים ערוצי השידור בטלוויזיה וברדיו. בעוד האחרונים כפופים לכללי אסדרה, האחרונים חופשיים לדווח כרצונם ללא מגבלה כלשהי, ובאופן שימצאו לנכון. גם השופט פוגלמן יודע זאת היטב, ואפילו נתן לכך ביטוי בהחלטתו בעתירה שהגישה רשימת אני ואתה - מפלגת העם הישראלית, שטענה בעתירות שהגישה כי אינה זוכה לסיקור תקשורתי ונדחו על הסף. את נימוקי השופט באשר כלי התקשורת המשודרת אשאיר לכם לקרוא במסמך המצור, אך בכל הקשור לעיתונים ולאתרים כתב פוגלמן שחור על גבי לבן:

• "בעניין האיסור לשדר שידורי תעמולה בטלוויזיה וברדיו ב-60 הימים שלפני הבחירות...הוא אינו חל על עיתונים מודפסים ומקוונים, כמו 'ישראל היום'. זו בחירת המחוקק. לחופש הביטוי ולחופש העיתונות נודעת חשיבות עליונה בחברה דמוקרטית. אין מקום להגביל אותם, למשל באמצעות הרחבת איסור קיים כך שיחול על כלי תקשורת נוספים, בלי הסמכה בחוק".

הנה כי כן מודה יו"ר ועדת הבחירות כי לא זו בלבד שהמחוקק אינו מסמיך אותו להטיל הגבלות כאמור, אלא שאין לכך מקום. קשה אפוא להבין מדוע מיד אחר כך הוסיף פוגלמן בנשימה אחת את הדברים הבאים, כבר בפסקה הבאה, תוך שהוא כורך בחדא מחתא את שני סוגי בלי התקשורת:

• "לצד ההיבט המשפטי קיים ההיבט הציבורי. העתירה שלפניי מעלה שוב את סוגיית מתן הביטוי הראוי בתקשורת גם למפלגות הקטנות. ראוי שקולן יישמע בציבור הרחב ושתינתן להן הזדמנות נאותה לשכנע את הבוחרים להצביע להן. כך יקודם השוויון בבחירות. טוב יעשו כלי התקשורת אם ימצאו דרכים הולמות להביא לידיעת הציבור גם את קיום המפלגות הללו ואת מסריהן".

הרי רק לפני רגע אמרת שאין מקום להתערב, ומה פרצת עליך פרץ לשלוח את המכתב הנ"ל לעיתונות המקוונת והפרינט? האם לדעת כבודו, קיימת בעיה בשיקולינו כעורכים בכל הקשור לסיקור מפלגות קצה לא רלוונטיות? דווקא העיתונות המשוחררת מכבלי הביורוקרטיה שהטיל המחוקק היא זו שמתייחסת ביותר רצינות לאופן שבו מערכת בחירות אמורה להתנהל. כמה מפתה לסקר מפלגות פיקנטיות שמעלות חיוך על פני הקוראים, אך מלבד הבידור שבעניין - איזה ערך חדשותי יש במתן במה לקומץ מגלומנים הזויים, שמציגים עצמם כמושיעי המדינה, ומקבלים בקלפי לכל היותר כמה עשרות קולות בודדים - לרוב כתוצאה מטעות בפתק. כעורכים אחראיים, זכותנו ואף חובתנו שלא לסקר ולפעמים גם לסקר באופן שלילי, את המפלגות הקקיוניות, שגורמות לאובדן מיותר של עשרות אלפי קולות שעשויים היו להביא ליציבות פוליטית בישראל. דוגמה למפלגה שכזו היא מפלגת "אני ואתה", שקיבלה רק 812 קולות בבחירות הקודמות. טוב היה עושה יו"ר ועדת הבחירות, אם היה ממען את מכתבו למחוקק, וממליץ על שינוי חקיקה שיגביל את הקלות שבה כל ארחי פרחי ומשיחי שקר למיניהם מציגים את מועמדותם לכנסת (פעמים רבות גם בלי מצע מפורט למגוון סוגיות), מוכרים סיסמאות מביכות בזמן מסך יקר, וגורמים לבזבוז של מיליוני פתקים המודפסים כאילו מחר ואחר כך נשלחים אחר כבוד לגריסה, ללא חיוב אישי של הליצנים. הבדיחה הזו על חשבוננו, והיא עולה לא מעט.