הסנאט האמריקני מתכנס (יום ה', 11.2.21) ליום השלישי במשפטו של הנשיא לשעבר
דונלד טראמפ, המואשם באחריות להסתערות תומכיו על הקפיטול ב-6 בינואר, בניסיון למנוע את אשרור נצחונו של
ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות. זהו היום השני והאחרון של טיעוני התביעה - תשעה מחברי הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים בראשותו של ג'יימי רסקין.
בדיון אתמול הציגו התובעים את האירועים שקדמו להסתערות, החל מערב הבחירות, ואת התפרעותם של תומכי טראמפ בקפיטול. הם הסתמכו על קטעי וידאו רבים, כולל כאלו שצולמו בתוך הבניין וממצלמות האבטחה שלו ולא נראו קודם לכן. לצד זאת, הציגו התובעים את דבריו של טראמפ עצמו - בנאומיו, בציוצים וביום ההסתערות (לפניה ובמהלכה). לטענתם, טראמפ ידע היטב שתומכיו יסתערו על הבניין והוא עודד אותם לעשות זאת.
בדיון היום עוסקים התובעים בשני נושאים עיקריים. האחד: הם מציגים את הנזק שלטענתם גרמה ההסתערות לארה"ב ולתדמיתה בעולם וטוענים שטראמפ מעולם לא הביע צער וחרטה כלשהם על מעשיו. השני: הם עונים על הטענות המשפטיות הצפויות מצד סניגוריו של טראמפ, ובראשם הטענה לפיה דבריו נגד טוהר הבחירות מוגנים ב
חופש הביטוי ולא ניתן לייחס לו את האחריות להתפרעות.
התובעת דיאנה דה-גט אמרה: "ההצהרות של הפורעים לפני, במהלך ואחרי ההסתערות מלמדות, כי הם פעלו בשליחותו של טראמפ וכך האמינו. זה לא היה פשע נסתר; הנשיא אמר להם להיות שם ולכן היו בטוחים שלא ייענשו. טראמפ הזמין אותם למקום ולזמן מוגדרים ולמטרה ברורה: להפסיק בכל אמצעי נחוץ את אישור הספירה בקונגרס". היא פרסה את האירועים מנקודת מבטם של הפורעים, כדי להוכיח טענה זו. לאחר מכן הראה רסקין את תמיכתו של טראמפ לאורך השנים באלימות ובקבוצות ויחידים אלימים, כולל של אלו שבהמשך תקפו את הקפיטול. "אם תינתן לו ההזדמנות, הוא יעשה זאת שוב", הזהיר רסקין. "6 בינואר לא היה יוצא דופן אלא הלך הרוח שלו".
התובע טד לו דיבר על התנהלותו של טראמפ לאחר ההסתערות, ואמר שהתבטאותו האחת ויחידה בה גינה את המתפרעים, בטלה בשישים לעומת הפעמים הרבות בהם עודד אלימות וגרם לה. התובע דייוויד סיסלין הראה, כי הפורעים ביקשו לרצוח את שלושת הבאים בתור לנשיאות - סגן הנשיא,
מייק פנס; יו"ר בית הנבחרים,
ננסי פלוסי; ויו"ר הסנאט דאז, צ'אק גרסלי. התובע חואקין קסטרו טען, כי הפורעים גם סיכנו את בטחונה הלאומי של ארה"ב, שכן בקפיטול מצוי מידע רגיש רב, ו"כל אויב היה רוצה מרגל בתוך האספסוף". הוא ציטט את משרד המשפטים, הבודק אלו מסמכים נלקחו ובידי מי, ועמד על הפגיעה במעמדה של ארה"ב - הן בעיני אויביה והן בעיני ידידיה.
התובע ג'ו נגוסה התייחס לטענת ההגנה בדבר חופש הביטוי: "זה מתאר בצורה מעוותת לחלוטין את מה שאירע ב-6 בינואר. הוא לא סתם מישהו עם דעות פוליטיות שאמר דברים שנויים במחלוקת. הוא היה נשיא ארה"ב, ובמשך חודשים השתמש בכוחו הייחודי כדי להפיץ את השקר הגדול הזה, לשכנע את תומכיו 'להפסיק את הגניבה'. ואז, כאשר ניצב בליבו של המצב הנפיץ שהוא עצמו יצר, בפני קהל שהיה מוכן לאלימות על-פי סימן ממנו - הוא הצית את הגפרור ושלח אותם לבניין הזה". לטענתו, טראמפ רוצה ליצור תקדים לפיו התנהגות כזאת היא תקינה, והוא מציג תמונה כוזבת של האירועים ומבסס עליה את טענת חופש הביטוי. רסקין הוסיף, שהגנת חופש הביטוי אינה חלה על הסתה לאלימות ואינה חלה על עבירות בנות הדחה על-פי החוקה.
