בחג הפורים יש לנו כמה מצוות שתקנו חז"ל שהם מצוות שבין אדם לחבירו, ונראה שעיקר מטרתן להרבות אהבה ואחוה ושלום וריעות עם שכיניו ומכריו, ולהלן נבאר מה השייכות אלינו ובין שכנינו, ובפרט בשכנים בבנין המשותף.
ובטעם למצות "משלוח מנות איש לרעהו" בשו"ת חתם סופר (בתשובה או"ח סימן קצו) הביא שני טעמים לקיום מצווה זו, לדעת מהרא"י איסרלן בספרו תרומת הדשן (סימן קיא) מבואר שמצוות משלוח מנות הם כדי שיהיה לחבירו כדי צורכי סעודתו. שנשאל האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות בנתינת סדינים וחלוקים וכדומה, והשיב: "דאין יוצאים בהן דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא. כדמשמע בגמ פ"ק (מגילה ז:) דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי, ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא". ע"כ. טעם שני שהביא החתם סופר בשם ספר מנות הלוי (לרבי שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט לכה דודי) שכתב בטעם מצוות משלוח מנות, כדי להרבות אהבה ואחוה בין ריעיו. וז"ל: "להרבות השלום והריעות, היפך מרגילותו של הצר שאמר מפוזר ומפורד, כי במקום שראוי להיות עם אחד הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת, לכן תקנו משלוח מנות". ע"כ.
ובשני הטעמים הנ"ל הובא בפוסקים נפק"מ רבות (עיין בשו"ע או"ח סימן תרצה סעיף ד ובבאר היטב שם ושאר נו"כ למשל מי ששלח לחבירו משלוח מנות ולא רצה לקבלו, או מי ששלח לחבירו שבחו"ל משלוח מנות והגיע אחרי יום הפורים, ועוד). אומנם הטעם שהביא הרב מנות הלוי מסתברא מילתא היא שעיקר יום הפורים להרבות אהבה ואחוה ושמחה (וסעודה לעני יש במתנות לאביונים) ויותר מזה נראה שאף למה שכתב מהרא"י בתרומת הדשן שצריך לתת משלוח מנות בסעודה דוקא (וכן הכריעו רוב הפוסקים בעניין מתן משלוח מנות, שיהיה דוקא בצורכי סעודה), אינו סותר למטרה שעיקר מצוות משלוח מנות נועד כדי להרבות שלום וריעות ואהבה ואחוה בין ריעיו. רק שלשיטתו ביום זה צריך שירבה שלום וריעות במתן סעודה לחבירו, ולא בדבר אחר.
מצווה נוספת שיש ביום הפורים הוא מצות "מתנות לאביונים", שמצוה ליתן (שו"ע סימן תרצד סעיף א) "שני מתנות לשני אביונים", וטעם המצוה כדי שיהיה לכל העניים והנצרכים גם כן כדי צורכם. וכתב הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב הלכה יז) וז"ל: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב אומללים האלו מידמה בשכינה". ע"כ. ומבואר שמצות מתנות לאביונים גם היא כדי לשמח לב עניים ויתומים, ואינו דוקא בהכרח מצד מצות צדקה, ואע"פ כן גם השו"ע כתב (סימן תרצד סעיף ג) שביום הפורים אין מדקדקים במצות צדקה שכל הפושט יד נותנים לו, ועיי"ש שגם כתב שם היכא שנהגו ליתן גם לאינם יהודים נותנים להם. (לפיכך גם מי שדרים בשכנותו אינם יהודים, יתן להם מפני דרכי שלום, ובלבד שנתן קודם לעניי ישראל).
ונתבאר לך, שביום הפורים עיקר המצוה להרבות שלום וריעות ואהבה בין ריעיו ושכניו, וכן מצוה לשמח אביונים. לפיכך מצוה עלינו ביום הפורים ובפרט שבמשך השנה כל אחד טרוד בעסקיו ועבודתו, וכל ענייניו, שמוטל עלינו להרבות ביום זה בשלום וריעות עם קרוביו ושכניו שהרי שלמה המלך עליו השלום אמר (משלי פרק כז פסוק י) "טוב שכן קרוב מאח רחוק", ובודאי שלא ימעט משמחת משפחתו ואחיו ושאר קרוביו. אבל כיום שנהוג ליתן יותר ממשלוח אחד, ומחלקים כמה משלוחי מנות, יש בודאי לחשוב על שכניו, שירבה עימם במשלוח מנות ויהיו "רעים אהובים".
והוא הדין לעניין מתנות לאביונים, שאם יודע שיש לו שכנים או מכרים בשכנותו שהם נצרכים ופרנסתם מועטת, מצוה רבה ליתן להם מתנות לאביונים. ואדרבה שכניו העניים קודמים לשאר עניי עירו, כמבואר בשו"ע (יו"ד סימן רנא סעיף ג) "שעניי ביתו" קודמין לשאר עניי עירו. ובפרט בנייני מגורים הדרים בהם אנשים שאינם בהכרח שומרי תורה ומצוות, יש להרבות עמם אהבה ואחוה ולשתפם במצות משלוח מנות ובמקום הצורך מתנות לאביונים, ועל-ידי זה ירבה שלום על-ידי מצוות בינו ובינם.
ויהי רצון שעל-ידי קיום מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים עם שכנינו ומכרינו "בהידור" יתקיים בנו הפסוק. (אסתר פרק ט פסוק כב) "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". ושמחה זו תושפע עלינו למשך כל ימי השנה, בשמחה ורעות עם כל הסובבים אותנו. בברכת "פורים שמח".
