יש לי רעיון למנהלי ערוץ כאן: סידרת טלוויזיה "הפרקליטים". לא נדרשת מהתסריטאים יצירתיות רבה מדי ולא צריך להמציא שום דבר חדש. המציאות עולה על כל דמיון ומספקת חומר כמעט בלי הגבלה לעשר עונות לפחות: יצרים אפלים, תככים, חיסולים פוליטיים. בקיצור: ההצלחה מובטחת.
הגירושים של אפי נוה הולכים ומסתמנים כדבר הכי טוב שקרה לזכויות אדם בישראל. הפרשה המכונה בשם המכפיש "מין תמורת מינוי" מהווה שפל חדש ברדיפה אישית, נבזות ממסדית ופגיעה בזכויות הפרט. מצד שני כבר אי-אפשר להפתיע אותנו יותר. היטיב לתאר זאת השר אמיר אוחנה כשאמר "בכל פעם שאתה חושב שהשחיתות המוסדית והתרבות הארגונית הקלוקלת של הפרקליטות הגיעה לתחתית התחתיות, אתה מגלה מרתף שלם שנבנה ללא היתר מתחתיה".
פרשת אפי נוה, אם וכאשר תידון בבית המשפט תעשה שירות גדול לעם ישראל לא פחות מ"חוק כבוד האדם וחרותו". לתוך כדור השלג המושחת שמתגלגל לפתחנו ומאיים לקבור רבים תחתיו, נדחסים אנשי תקשורת, ראשי הפרקליטות, המשטרה, בתי המשפט יחד עם הרבה רשע וכוונות זדון. פרשת נווה פותחת צוהר קטן למה שמתרחש בבית האח הגדול בסלאח א דין ולא משאירה שום ספק: "האח הגדול עינו פקוחה" ולא הייתם רוצים להיתקל בו לא בסמטה חשוכה ובוודאי לא בבית המשפט (98.5% הרשעות). לכן אני מפציר בעורך הדין למברגר, בבקשה אל תסגור את התיק. אדרבה, שישחקו הנערים לפנינו ותחזינה עינינו בפלא הגדול הזה.
מאז שהפרטיות מתה בעולמנו, מאותו רגע שהטכנולוגיה שלפה את כולנו מאנונימיות והפכה את כולנו לחשופיות על הקיר, מזמן שכולנו מוקלטים, מצולמים וממופים וכול פעולה שלנו מתועדת בענן הווירטואלי, הפכנו כולנו לברווזים פוטנציאליים במטווח. קו ההגנה האחרון שלנו לפני שנהיה למרמס הוא ההגנה שמספק לנו החוק: לא לדוג מידע על אנשים בלי סיבה קונקרטית, לא לפתוח חקירה בלי שיש חשד סביר, לחקור רק אחרי שיש אישור, לא להשתמש בראיות שהושגו באמצעים לא כשרים, לא לשקר לבית משפט וכן הלאה.
את כל אלו דרסה ודורסת הפרקליטות ( לכאורה) ברגל גסה. הטינה האישית כנגד אפי נוה הייתה אולי יותר מדי עבורם ואדי השתן המשפטי עלו להם לראש. למרבית האימה הולך ומתברר שכול אלו שנתנו בהם את אמוננו הכזיבו וכול אלו שהתחייבו להגן עלינו ביושר בגדו בנו. כדי להשיג הרשעה הפרקליטות "שלנו" מוכנה לדרוס את הפרטיות של כל אחד מאתנו, להכשיר כל שרץ, לחלל כל זכות יסוד ולעבור על כל חוק כולל חוקי יסוד. במסע הצלב הפרטי שלהם הכל מותר, הכל כולל הכל ובלי יוצאים מן הכלל.
וזה כולל (לכאורה) בין השאר פריצה לא חוקית לטלפונים של אדם פרטי, מתן הכשר והגנה משפטית לאלו שביצעו את עבירת הפריצה, שימוש לא חוקי ב"תוצרים", הדלפה מכוונת ולא חוקית של חומרים מכפישים, הסתרת מידע מבית המשפט, חקירה של שופטת בלי אישור מהיועץ המשפטי וכמקובל אצלנו לקינוח הוצאת צווי איסור פרסום כדי לטשטש את העקבות. במשך שנים העלמנו עין כשהפרקליטות והמשטרה חיטטו בפחי הזבל של משפחת נתניהו בתקווה למצוא מידע מפליל. עכשיו זה מגיע גם אלינו האזרחים.
מילה על ההאשמות עצמן: נניח לרגע שהשופטת כרייף ואפי נוה היו חברים קרובים. תהרגו אותי אבל אני לא מצליח להבין מה פסול בהעדפה של מישהו שאתה מכיר ומחבב. האם אתה אמור לבחור רק באנשים שאתה לא מכיר או אנשים שאתה לא סובל? אם אחד המועמדים הוא מישהו שאתה מכיר, מכבד ומעריך זה יתרון או חיסרון? האם זה שיש ביניכם יחסי קירבה באמת משנה משהו? ואיזה רמה של קירבה מותרת בלי שתיחשב כפסולה? רק מי שאף פעם לא עשה טובה למישהו אחר חינם עלול לחשוד באחרים שגם הם כמוהו מתנים כל תמיכה בטובה נגדית.
רק מי שראשו מלא במחשבות זדון רואה בכול יחסי קירבה משהו לא כשר. מה אנחנו מעדיפים? מקום עבודה שבו כולם מרגלים על כולם, חושדים בכולם ותופסים איש בגרונו של "חברו" או מקום עבודה שבו אנשים אוהבים ומכבדים זה את זה? ללשכת עורכי הדין השפעה מכרעת בוועדה למינוי שופטים ומטבע הדברים הרבה מועמדים למינוי משחרים לפתחו של יושב-ראש הלשכה שפועל מתוקף סמכות וחוק ולפי שיקול דעתו. הרי אין חולק שאותה שופטת עמדה בתנאי הסף והייתה ראויה למינוי. הרי אין ספק שבוועדת המינויים לכול אחד העדפות שמבוססות על אינטרסים וטעם אישי. מי ואיך יקבע איזה אינטרס ראוי או לא ראוי? ולבסוף בלי להיכנס לפרטי המקרה הספציפי, כמה שובניסטי לחשוב שנשים הן תמיד אלה ש"נותנות" טובות הנאה והגברים הם אלו ש"מקבלים"?
