המוסר הקוסמי

לכאורה השיג נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש האב, את כל מטרותיו האישיות, האסטרטגיות והמדיניות במלחמת המפרץ הראשונה והיה לו על מה לסמוך. הוא האמין שהוא חיזק באמצעות המלחמה מאוד את שרידותו הפוליטית והוא יזכה לבטח בכהונת נשיאות שניה בבחירות לנשיאות שייערכו אחרי כשנתיים, בסוף שנת 1992. בניתוח קצר-טווח הוא ורבים אחרים היו בטוחים שהוא חילץ את ארצות הברית מ"תסמונת וייטנאם" שהטילה על האמריקנים מורא מכל הסתבכות במלחמה אפילו עם מדינה ערבית נחשלת. הוא הבטיח את שליטת בני התרבות האנגלו-אמריקנים על הנפט במפרץ הפרסי שהיה אז חיוני למערב, לפני שהאמריקנים השלימו את פיתוח הטכנולוגיה של הפקת נפט מפִּצלֵי שמן. הוא האמין שהדף את האתגר החומייניסטי-סדאמי להגמוניה האנגלו-אמריקנית בעולם ואותת לסדאמים של העתיד שכל איום על האינטרסים של בני התרבות יהיה הימור חסר סיכוי. הוא לא היה די אינטליגנטי כדי להבין שלא קיים הימור כזה כי הפוטנציאלים הם אין-סופיים וכל פוטנציאל עשוי/עלול להתממש. בוש גם הפגין לעיני בני עמו ולעיני בני התרבות היפנים והגרמנים, אז, יריביהם הכלכליים של ארה"ב, את יתרונות הטכנולוגיה האמריקנית והתעשיה האמריקנית שהיו חיוניים במלחמה הכלכלית שהתנהלה, ועדיין מתנהלת, בין בני התרבות. בוש לא פתר את בעיות המזרח התיכון ואת כל בעיות העולם במלחמה הזאת ובמבחנים קשים רבים שעדיין היו צפויים לאנגלו-אמריקנים, אבל יחסית לתוצאות המלחמות בעבר, המאזן שלו אחרי מלחמת המפרץ הראשונה היה חיובי ומרשים. הוא יצא בעיני עצמו ותומכיו ברווח מהמלחמה ההיא.

אבל לא לעולם חוסן ואפילו לא לשנתיים. בבחירות ב-1992 הוא נכשל בגלל המיתון הכלכלי, הגרעון התקציבי והפשיעה בערים. בשנת 1990 הוא העלה את שיעורי המיסים למרות העובדה שהבטיח לציבור במערכת הבחירות שלא יעשה זאת. הפרת ההבטחה הרחיקה ממנו שמרנים רבים שתמכו בו בבחירות הקודמות. עבור בוש מלחמת המפרץ הראשונה הייתה רק מערכה אחת, במלחמה שהוא ניהל כדי לשרוד. הוא האמין שניצחון היתר שלו יבטיח לו כהונה נוספת והוא טעה בגדול. כמו שניצְחון היֶתר של ישראל במלחמת ששת הימים הכניס את מקבלי ההחלטות בישראל, בדרג הפוליטי והצבאי, לביטחון עצמי מופרז שעליו שילמנו בגדול במלחמת יום הכיפורים, כך בוש האב שילם בגדול בבחירות ב-1992.

הגיבורים האמיתיים של מלחמת המפרץ הראשונה ושל מלחמת ששת הימים היו המדענים והמפתחים של אמצעי הלחימה ולא הלוחמים ומקבלי ההחלטות הצבאיים. במלחמה הזאת הוכח שהאינטליגנציה עדיפה על המצ'ואיזם כאמצעי שרידות. אומנם במכונת המלחמה האמריקנית היו ליקויים בעיקר בתחום המודיעין ובעיקר בהבנה של התרבות הפוליטית והחברתית של העירקים. בתחום זה גם אמ"ן הישראלי טעה בכל מלחמות ישראל. עשרה ימים אחרי פרוץ המלחמה הכריז מפקד מבצע "סופה במדבר", הגנרל נורמן שוורצקופף, שהיכולת הגרעינית של עירק נוטרלה לחלוטין. הוא טעה. כמה אתרים שהעירקים ייצרו בהם נשק השמדה המונית לא נתגלו ללווינים ולמתקני ההאזנה של הביון האמריקני המתוחכם, לאותם ימים, שבנייתו עלתה כשלושים מיליארד דולר. ברברים יכולים לרכוש טילים, מטוסים ואמצעי הפעלה, שליטה ופיקוח מתוחכמים ולשכור בני תרבות שיפעילו אותם, אבל כדי להצליח בניסיון לערער את הסדר העולמי האנגלו-אמריקני על הברברים להיות תרבותיים. את הלקח הזה הבינו מנהיגי סין באותה תקופה והתוצאות נראות היום לעין. מסתבר שהתקוות של אמריקנים רבים – לאחר קריסת ברית המועצות, והניצחון הקל במלחמת המפרץ הראשונה, והביטחון שהתרבות האנגלו-אמריקנית הוכיחה את עליונותה ותם עידן המלחמות – שהגענו ל„קץ ההיסטוריה", היו מוקדמות מדי. ברית המועצות אכן עברה מן העולם ולמוסלמים אין צבאות סדירים מאיימים, אך רוסיה וסין מצד אחד והטרור המוסלמי מצד שני מאיימים על האנגלו-אמריקנים יותר מהאיומים של גרמניה וברית המועצות. שבע מאות השנים מאז שרוג'ר בייקון האנגלי הניח את אבן הפינה לתרבות האנגלו-אמריקנית כדי לנטרל את האיום המונגולי על מערב אירופה במאה השלוש-עשרה ועד ימינו הביאו את המין האנושי אל עברי פי פחת. המשימה העיקרית של בני התרבות היום אינה לנצח את הברברים אלא לנצח את תרבותם: לשלוט בגולם הכוחני, באֵל הצבאי שעל פיו מתנהלים החיים הפוליטיים בעשרת אלפי השנים האחרונות; לכוון את תרבותם לפי צרכי השרידות בלבד ולהתאים למטרה זאת את כל התכליות האחרות. יש לסלק מהאופק האנושי את התכליות שלא תשרתנה את בני האדם.

המין האנושי יפעל כהלכה לאבטחת שרידותו או לפחות להארכת מין האדם לתקופה ארוכה מאוד אם יאמץ מוסר קוסמי: ניטרול איומים על שרידות בני האדם כפי שנחזתה בנבואת החטא הקדמון בפרק ג' בספר בראשית: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב". פרי עץ הדעת מסמל את הטכנולוגיה, ואל העפר ישובו כל צאצאי האדם הראשון שמסמל את המעבר מציד וליקוט להתיישבות קבע וייצור מזון. על נבואה מדהימה זאת מלפני למעלה מאלפיים שנה ההולכת ומתממשת בימינו. בשנת 1994 פרסמתי את ספרי "קץ החיים" ועל הקץ הזה פרסמתי לאחרונה את המסה: "נבואת החטא הקדמון" באתר ג'וקופוסט [קישור]/ כדי לנטרל את האִיום הזה יש להבין את המוסר הקוסמי המובנֶה בכל מה שיש: מערכת חיסונית הטבועה בדומם בצומח ובחי. הפיסיקאי הבריטי הגאון, אייזיק ניוטון, ניסח מדעית את המוסר הקוסמי בחוקי התנועה ופִרסם אותם בספרו "העקרונות המתמטיים של הפילוסופיה של הטבע" ב-1687. החוק הראשון קובע שכל גוף, גם בני אדם, שואפים להתמיד (לשרוד) במצבם והחוק השלישי קובע שכאשר גוף מפעיל כוח כלשהו על גוף אחר, הגוף האחר השואף לשרוד יפעיל כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיווּנו על הגוף הראשון (כדי לנטרלו). זה המוסר הקוסמי המבטיח את קיום היקום שעל פיו פועלים כל הנמצאים. כשבני אדם יפעלו על-פי המוסר הזה באופן חכם וינטרלו איומים לאחר שיבצעו אינטלקטואליזציה של כל הכוחות הפועלים עליהם, יש סיכוי שנגיע לקץ ההיסטוריה. את המודל הטבעי לאינטלקטואליזציה של הפעולה ניסח ניוטון בחוק השני: תאוצה של כל גוף היא תמיד פרופורציונית לכוח שפועל עליו ובאותו כיווּן. מקדם הפרופורציה הוא המסה של הגוף. כך זה אצל הדומם הצומח והחי וכך ראוי שיהיה גם אצל בני האדם שעל גבי העולם הטבעי פיתחו בעזרת "פרי עץ הדעת" מערכת אנושית מורכבת הרבה יותר אך בעלת אותם אבני יסוד. ____________________ פרק זה מסיים את פרסום ספרי "תורת הביטחון הכללית – עקרון השרידות" עם עידכונים ותוספות שלא התפרסמו במהדורה הראשונה שפרסמתי ב-1991. התחלתי לפרסם את הפרקים האלה כאן עם התפשטות מגפת הקורונה בישראל כדי להבהיר למתעניינים באיזה כלים אינטלקטואליים עלֵינו להשתמש כדי לנטרל בצורה אופטימלית את המגֵפה שנחתה עלינו. מן השבוע הבא אחזור לפרסם את ממצאי מחקרַי על מלחמת העצמאות ואמשיך בנושא שהפסקתי: המלחמה בחיפה במלחמת העצמאות.