ממשלת הג'ובים המתפוררת יצרה בימיה האחרונים עוד משרה: שר הביטחון החליפי. בעוד ראש הממשלה החליפי נאבק על ראשותה של סיעה קטנטנה בכנסת הבאה, יש כבר מי שנכנס לנעליו. גבירותי ורבותי, קבלו את שרת הביטחון הראשונה של ישראל: גילה גמליאל.
מתברר שתפקידה הרשמי, השרה להגנת הסביבה, הוא רק מסווה לתפקידה האמיתי. תורידו את המילה "הסביבה" ותגלו שהיא שרת ההגנה. עובדה: ג"ג היא המודיעה לנו ולכל העולם, שהזיהום הקשה בחופים בשבוע שעבר הוא תוצאה של טרור סביבתי מצד אירן. עובדה: ג"ג היא שמבטיחה לנו ולכל העולם ש"שמנו את ידנו על האונייה העבריינית. זרוענו הארוכה תגיע לכל מי שיפגע בטבע, בים ובחופים שלנו". אני בטוח שבטהרן בונים כעת בבהילות פרופיל של ג"ג, כדי להבין עם מי הם הסתבכו. הם בטח קופצים עד הג"ג מרוב בהלה.
זה שמערכת הביטחון לא הייתה שותפה לבדיקה שניהל משרדה של ג"ג, זה לא משנה. זה שגורמים במערכת הביטחון אומרים שלא ידוע להם על טרור סביבתי, זה לא משנה. זה שראש הממשלה אינו שותף להכרזות הלוחמניות, זה לא משנה. זה ששר הביטחון אינו מתייצב מאחורי האזהרה ל"כל מי שיפגע בטבע שלנו", זה לא משנה. כי מי הם ומה הם בנימין נתניהו ובני גנץ אל מול גילה גמליאל.
בואו נניח לטובתה של ג"ג, שכל מה שהיא אומרת נכון לגמרי. בואו נניח שהיא באמת "שמה את ידה על האונייה" (שכבר מזמן עוגנת באירן, אבל לא נניח לעובדות לקלקל לנו). בואו נניח אפילו שזה באמת היה טרור סביבתי. האם הכרזה כזאת צריכה לצאת מפיה של שרה זוטרה? הרי מדובר בלב-ליבו של הביטחון הלאומי הישראלי, במאבק הקיומי שלנו מול מדינה שמכריזה בריש גלי שהיא זוממת להשמידנו. בנושא הזה אמורים לדבר בדיוק ארבעה אנשים: ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ והרמטכ"ל.
המגבלה הזאת נחוצה לא רק כדי לתת לאיום האירני את המשקל הראוי ולהפגין שהוא מטופל ברמות הגבוהות ביותר. היא נחוצה בעיקר כדי שמי שמדבר על אירן, יהיה מי שיידע מה להגיד ומה לא להגיד. מי שמכיר את התמונה הכוללת ויודע מה משתלב בה ומה חורג ממנה. מי שמודע לשיקולים הרחבים של מה אומרים בקול רם, מה לוחשים ומה לא אומרים בכלל. מי שמתמצא בהשלכות של חשיפת מקורות ושיטות עבודה. בקיצור: מי שאיננו השרה להגנת הסביבה.
רק במציאות המוטרפת של ישראל בשנת 2021, שרה זוטרה בכלל יכולה להעלות על דעתה לדבר על אירן. ואם היא קיבלה אישור מנתניהו - אזי הוא חסר אחריות עוד יותר ממנה. כאשר נתניהו רוצה, הוא יודע היטב לומר לשרים שלו לשתוק; ונושא אירן חייב להיות כזה בו יש "סגר פה" מוחלט וקבוע, למעט הבכירים שבבכירים. תהיו בטוחים שנתניהו לא יקרא את ג"ג לסדר; ככלות הכל, היא תומכת נאמנה שלו, וזהו קנה המידה היחיד שלו כפי שמלמדים המינויים חסרי האחריות שהוא מבצע בשנים האחרונות לתפקידים בכירים בממשלתו (ע"ע ישראל כ"ץ, אמיר אוחנה ומירי רגב).
כאשר גמליאל הייתה השרה המיותרת לשוויון חברתי, היא המציאה הליך בדמות בקשה למתן חנינה לאחר המוות לעוזי משולם. זה היה קוריוז שנע על הציר שבין המשעשע לבין המגוחך. האם כעת היא המציאה פיגוע טרור?
