לפני עשר שנים יצאו המוני סורים לרחובות במטרה להפיל את משטרו של בשאר אסד. במקום זאת, הם קיבלו הרס וכאוס. כעימות צבאי, מלחמת האזרחים הסתיימה בנצחונו של אסד, השולט כעת ב-70% מן המדינה ובכל הערים העיקריות, בזכות תמיכה רוסית ואירנית ולאחר שהשתמש בנשק כימי. המורדים מחזיקים בשטח צר בעיקר בצפון-מערב המדינה, תודות לתמיכה טורקית, ואילו הכורדים בצפון-מזרח ננטשו בידי ארה"ב ונאבקים הן באסד והן בטורקיה ושלוחיה.
לעומת זאת, מדגיש וושינגטון פוסט, המשבר ההומניטרי רחוק מלהסתיים. למעלה ממחצית מתושבי סוריה נמלטו מארצם. בשנת 2014 הפסיק האו"ם למנות את מספר האזרחים שנהרגו, לאחר שהגיע ל-400,000. מבין הפליטים, 5 מיליון עודם שוהים מחוץ לגבולות סוריה, בתנאי חיים קשים ביותר. מיליון נוספים נכנסו לאירופה. והרחק מעין המצלמות, רבבות מבין המוחים נאסרים בצורה שיטתית ומוגלים למחנות.
במשך שנים ראה המערב את הפליטים הסורים בעיקר כאיום, בעידודם של אנשי ימין קיצוני משני צידי האוקיינוס האטלנטי – למרות שככלל, הם הפכו לסיפור הצלחה ברוב אירופה. למרות הסיוע ההומניטרי, מיליונים עדיין סובלים קשות בשכנותיה של סוריה ומפחדים מדי לשוב למולדתם. המצב רק הולך ומחמיר: העוני והמחסור במזון גוברים, הגישה לחינוך ולבריאות צונחת והקורונה חיסלה את רוב התעסוקה של הפליטים, דיווח לאחרונה נציב האו"ם לפליטים.
בטאון הרפואה הבריטי היוקרתי "לנסט" קבע, כי 23 מיליון בני אדם בסוריה ובשכנותיה זקוקים לסיוע הומניטרי, וכי הרוב המכריע של הפליטים חיים מתחת לקו העוני. תוכנית המזון של האו"ם מעריכה, כי 12.4 מיליון סורים סובלים כיום מחוסר ביטחון תזונתי – פי שלושה מאשר לפני שנה בלבד. 5.8 מיליון ילדים סורים זקוקים לסיוע בחינוך; 3 מיליון ילדים כלל אינם הולכים לבית הספר.
פתרון של ממש איננו באופק, ממשיך הפוסט, למרות שנים של מאמצים מצד גורמים בינלאומיים. ממשלות המערב הטילו עיצומים קשים על המשטר בדמשק, אך הללו לא פגעו בצורה ממשית במשטר אסד אלא הוסיפו לסבלם של הסורים מן השורה. כלל לא ברור האם האומה הסורית יכולה להתאושש. "זו כבר אינה מדינה אלא אוסף של אנשים באותה נקודה", אומר פעיל סורי.
יש המשדרים מעט תקווה. פעילת האופוזיציה חסנה עיסא, המתגוררת כעת בצפון-מזרח המדינה, אמרה לעיתון גארדיאן: "המחיר של ההצטרפות למהפכה לא היה נמוך. שילמנו מחיר עצום וסבלנו אבידות נוראות. אבל אנחנו לא רק קורבנות. אנחנו ניצולים. אנחנו מגדלים את הדור הבא בדרך שונה מכל מה שיכולנו לדמיין בעבר". אחרים חיים ביאוש עמוק. אולה דווארשי, פליטה בת 26 בטורקיה, נשאלה מתי תשקול לשוב למולדתה. היא השיבה: "אני אפילו לא שואלת את עצמי את השאלה הזאת. אני אפילו לא חושבת על זה".
