לכאורה נראה שתוצאות הבחירות שהתקיימו ימים ספורים לפני חג הפסח בעשירי לחודש הראשון, זה התאריך שבו נצטווינו לקחת שה כדי להקריבו ביום ארבעה עשר לחודש כהכנה ליציאת מצרים, חשפו את הניגוד הקיים בין מה שמייצג חג הפסח ובין החיים שלנו כעם חופשי (לכאורה) בארצנו. ואנחנו לא מדברים על מערכת התעמולה וגלי השנאה שקדמו לאותו יום, אנחנו מדברים על התוצאות שאין בהן הכרעה ברורה לטובת צד זה או אחר. התוצאות האלה חושפות שאנחנו חיים במציאות הפוכה מזו שמציע חג הפסח, שכן פסח הוא חג שעניינו הכרעה ברורה, מכאן ואילך חרות, לא עוד עבדות. לעומת זאת העדר ההכרעה הפוליטית אומר בעצם שעדיין לא החלטנו באיזה צד אנחנו.
בראיה שלי, הפעם היה עלינו לבחור בין מחנה שמבקש לנתק את עם ישראל מתורת ישראל וממילא גם מאלוקי ישראל ובין המחנה שמתעקש להישאר נאמן לאלוקי אבותינו, למי שגאל את אבותינו ממצרים ועתיד לגאול אותנו בגאולה האמיתית והשלמה. והרי רוב מוחלט של היהודים רוצים לשמור על הנאמנות הזאת ואף הצביעו בקלפי בהתאם, אז איך נקלענו לחוסר הכרעה? אתעלם מהסברים פוליטיים וטכניים של אחוזי הצבעה במגזרים שונים כי אין זה מענייני, אציע רק הסבר אחד: הנושא הזה לא הובלט במערכת הבחירות, לא דובר בו מספיק ולכן אנשים לא התעוררו לצאת להצביע וכך להכריע. דומני שגם כעת אנשים רבים עדיין אינם מבינים באמת מה עמד להכרעה.
ובהקשר של חג הפסח, רוב מוחלט של בני ישראל חוגג את החג הזה בשמחה, אבל כנראה חושבים בטעות שחוגגים לזכר אירוע שקרה לפני שלושת אלפים שלוש מאות ושלוש שנים. כי לא לימדו אותנו שהתכלית היא יציאת מצרים של היום, של כל יום. יציאת מצרים המקורית נפעלה ביוזמה מלמעלה, אנחנו נדרשנו להשתתפות די סמלית, מאמץ קטן וזהו. אבל יציאת מצרים שלנו מחייבת מאמץ יומיומי מודע וזה לא קל, בטח לא כשאין מודעות שזה מה שנדרש. וההכרח במאמץ הזה לא חדש בכלל, הוא התעורר מיד אחרי יציאת מצרים כאשר בא עמלק ונלחם עם ישראל ברפידים. המטרה שלו הייתה לצנן את ההתלהבות מהשיחרור, להחזיר אותנו לעבדות תודעתית.
אחרית הימים
ואמנם מיד ביציאת מצרים נצטווינו לזכור את היציאה הזאת כל ימי חיינו (שמות יג): [ג] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים... וגם את עמלק נצטווינו לזכור (דברים כה): [יז] זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. כאמור, הקשר בין האירועים הוא לא רק בסמיכות ההיסטורית אלא בהיותם מנוגדים זה לזה. יציאת מצרים ממחישה את עוצמת הברית בינינו ובין הקב"ה, את עוצמת אהבתו אלינו עד כדי כך שירד למצרים בעצמו כביכול כדי להוציא אותנו משם. לעומת זאת עמלק מצנן את ההתלהבות של יהודי מהקשר שלו עם הקב"ה וזה הצעד הראשון לקראת ניתוק מלא ח"ו. זה בדיוק מה שעמד להכרעה בבחירות אלו, יציאת מצרים מול עמלק.
חבל שלא אמרו לנו שעל זה הבחירות, יכול להיות שהתוצאות היו שונות אם היינו יודעים. עוד יותר חבל שגם אם יהיו בחירות חוזרות, ככל הנראה לא ידברו על כך שהבחירה היא בין יציאת מצרים לעמלק. כי כל כך התרגלנו לחשוב פוליטיקה עד ששכחנו שכל מעשה או מחדל שלנו נוגע מאוד בקשר שלנו עם בוראנו. אומנם בפרשת השבוע של ערב פסח התורה מציעה לנו מרשם בטוח לשימור הקשר עם הקב"ה אלא שזה קשה, עבודה יומיומית (ויקרא ו): [ב] צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. יהודי אמור לשמר בליבו את שלהבת הקודש ולהזין אותה בקביעות, גם כשטוב לו, כשחייו מוארים כביום וגם כשפחות, כשחשוך לו.
כאמור, יציאת מצרים המקורית נפעלה ביוזמה מלמעלה אבל בגאולה האחרונה, בגאולה שלנו אנחנו אמורים להיות שותפים פעילים. והרי כיום כבר לא דורשים מאיתנו הרבה, רק לבחור. כמו שמבטיח הנביא (הושע ג): [ה] אַחַ֗ר יָשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבִקְשׁוּ֙ ה' אֱלֹקֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת דָּוִ֣יד מַלְכָּ֑ם וּפָחֲד֧וּ אֶל-ה' וְאֶל-טוּב֖וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים. אנחנו כבר בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים שבהם כל שנדרש מאיתנו הוא להכריז על רצוננו בקשר עם הקב"ה ואת הגאולה על-ידי משיח צדקנו. בינתיים זה לא קרה, לא בחרנו נכון, לענ"ד כי התבלבלנו מהפוליטיקה. מהפוליטיקאים אנחנו מבינים שאין כל כך קשר, אם בכלל, בין פוליטיקה לרצון ה' אבל האמת כמובן הפוכה, הרי מלוא כל הארץ כבודו ואין שום דבר נפרד ממנו יתברך.
